חי באמונה ב - אהבת עולם אהבתנו
לג. מדוע פעמים מוכרחת היד הקשה?
עַתָּה נְבָאֵר מַדּוּעַ מֻכְרָח פְּעָמִים שֶׁיִּנְהַג הַבּוֹרֵא עִם עַמּוֹ אֲהוּבוֹ בְּיָד קָשָׁה. נַסְבִּיר זֹאת בְּדֶרֶךְ מָשָׁל.
בְּאַחַת הָאֲרָצוֹת נֶעֶרְכוּ בְּחִירוֹת, נְצִיגִים יְדוּעֵי שֵׁם הִגִּישׁוּ אֶת מֻעֲמָדוּתָם לְהִבָּחֵר לַחֲבֵרִים בַּמֶּמְשָׁלָה. אֶחָד מֵהַמֻּעֲמָדִים שֶׁנִּבְחַר קִבֵּל "תִּיק" מְסֻיָּם, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת שַׂר עַל הַנּוֹשֵׂא שֶׁבְּ"תִיק" זֶה. מִשּׁוּם מָה חָשׁ מֻעֲמָד זֶה מְקֻפָּח וּמֻפְלֶה לְרָעָה בְּמִנּוּי זֶה, שֶׁכֵּן חָפֵץ הָיָה לִהְיוֹת שַׂר בִּתְחוּם אַחֵר.
בְּמַקְבִּיל, לֹא דַּי שֶׁחָשׁ הוּא מְקֻפָּח בְּמִנּוּיוֹ - חָשׁ הוּא עוֹיְנוּת, הַפְנָיַת עֹרֶף, הַחְמָצַת פָּנִים מֵחֲבֵרָיו וִידִידָיו שֶׁעַד לִפְנֵי מִנּוּיוֹ הָיוּ מְאִירִים לוֹ פָּנִים כְּדֶרֶךְ הָאוֹהֲבִים.
תְּחוּשַׁת צַעַר וָפֶלֶא גַּם יַחַד אֲחַזַתְהוּ לְשַׂר זֶה; לֹא דַּי שֶׁהִנְנִי מְקֻפָּח בְּמִנּוּי זֶה, עוֹד חֲבֵרַי מְשַׁדְּרִים לִי עוֹיְנוּת, קִנְאָה וְשִׂנְאָה...?!
הֶחְלִיט לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ, וּמַה מִּתְבָּרֵר לוֹ? שֶׁבְּעֶצֶם כָּל חֲבֵרָיו נָתְנוּ עֵינֵיהֶם עַל הַמִּנּוּי שֶׁנִּתְמַנָּה הוּא וְהָיוּ חֲפֵצִים הֵם בָּזֶה, וּכְשֶׁנִּתְמַנָּה הוּא לָזֶה, הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה פִּעְפְּעָה בְּקִרְבָּם...
נִתְבּוֹנֵן, מַהִי הַרְגָּשָׁתוֹ שֶׁל שַׂר זֶה לְאַחַר גִּלּוּי מִמְצָא זֶה? תְּחוּשָׁתוֹ אָכֵן לֹא נְעִימָה אַחַר שֶׁרָכַשׁ לוֹ כָּאן שׂוֹנְאִים וּמְקַנְּאִים, אוּלָם בְּמַקְבִּיל חָשׁ הוּא תְּחוּשַׁת רֹגַע וְנִצָּחוֹן. תְּחוּשַׁת הַקִּפּוּחַ שֶׁחָשׁ בָּהּ מִקֹּדֶם הָלְכָה וְנֶעְלְמָה לָהּ, שֶׁכֵּן נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁזָּכָה בְּדָבָר שֶׁכָּל חֲבֵרָיו הָיוּ חֲפֵצִים בּוֹ, וְלִתְחוּשַׁת נִצָּחוֹן זוֹ זָכָה אַךְ וְרַק מִקִּנְאָתָם וְשִׂנְאָתָם שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ.
עַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי, וּבָזֶה בְּעֶצֶם זִכָּה אוֹתָם ה' בַּ"תִּיק" הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר. בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת עַם יִשְׂרָאֵל חָשׁוּ קִפּוּחַ בְּ"תִיק" זֶה, נֵטֶל וְעֹל, וְחָפְצוּ לִהְיוֹת כְּכָל הַגּוֹיִם, מְשֻׁחְרָרִים מֵעֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּתְחוּשָׁתָם הָיְתָה שֶׁ"תִּיק" זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְמַעֲמָסָה בִּשְׁבִילָם, וּמַה טּוֹב יֵשׁ בּוֹ? הֲלֹא יוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת מְשֻׁחְרָרִים מִמֶּנּוּ.
מָה עוֹשֶׂה הַבּוֹרֵא? יוֹצֵר מַצָּב שֶׁל קִנְאָה וְשִׂנְאָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם עַל יִשְׂרָאֵל, וְכַמָּה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְנַסֶּה לִנְטֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה וּלְהִתְעָרֵב עִם הָעַמִּים - כֵּן גְּדֵלָה הַשִּׂנְאָה עַד כְּדֵי לְהַכְחִידָם.
הַמַּטָּרָה פְּשׁוּטָה, כְּדֵי שֶׁנִּתְבּוֹנֵן מַה קּוֹרֶה כָּאן. מַדּוּעַ הַשִּׂנְאָה עָלֵינוּ? הֲלֹא אַדְּרַבָּא, אָנוּ מְנַסִּים לְהִדַּמּוֹת לָהֶם, לִלְבֹּשׁ כְּמוֹתָם, לְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם, וְאַף לְהִתְחַתֵּן עִמָּהֶם, וְעַל מָה יִשְׂנְאוּנוּ? אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ נַגִּיעַ לְמַסְקָנָה פְּשׁוּטָה: הַגּוֹיִם שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ הֱיוֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ נִמְצָא הַ"תִּיק" הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר, "תִּיק" הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, וְאַף שֶׁיֵּשׁ מִבֵּינֵינוּ שֶׁאֵין מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, מִכָּל מָקוֹם הִיא נַחֲלָתֵנוּ וִירֻשָּׁתֵנוּ וּבִמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת לְכָל הָרוֹצֶה לָבֹא וְלִטְּלָהּ, וְגַם שֶׁעוֹמֶדֶת הִיא בְּקֶרֶן זָוִית - כָּל הָרוֹצֶה לִטְּלָהּ יָבֹא וְיִטְּלָהּ.
שִׂנְאָתָם שֶׁל הַגּוֹיִם עָלֵינוּ הִיא עַל מְנָת לְעוֹרְרֵנוּ וּלְהַזְכִּירֵנוּ שֶׁבְּיָדֵינוּ הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי, וְגַם אִם אֵינוֹ בְּפֹעַל - הִנּוֹ בְּכֹחַ, וּבְכָךְ נָשׁוּב לַה' וְנִשְׂמַח בְּחֶלְקֵנוּ. בַּקֶּטַע הַבָּא נְתָאֵר בְּמִקְצָת אֶת הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקֵנוּ, וְהוּא הַמַּעֲמָד הַהִיסְטוֹרִי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִשְׁמַע כָּמוֹהוּ - מַעֲמַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה.