חי באמונה ב - אהבת עולם אהבתנו
כז. מה בין שכל אנושי לבין דעת תורה
בְּסֵפֶר "אִישׁ צַדִּיק הָיָה" עַל הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל מְסֻפָּר שֶׁבְּהִתְקַשְּׁרוּתוֹ וְעִדּוּדוֹ עִם אַחַד הָאֲסִירִים הֵחֵל רַבִּי אַרְיֵה זַצַ"ל לְעַנְיְנוֹ בִּשְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. לְרֹב עֲדִינוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אַרְיֵה, כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא סֵרֵב אוֹתוֹ אָסִיר לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִלְּבַד... הֲנָחַת תְּפִלִּין. וְכָךְ אָמַר לוֹ הָאָסִיר: כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה, אֲפִלּוּ מִצְווֹת חֲמוּרוֹת, רַק לֹא תְּפִלִּין...
הִתְפַּלֵּא מְאֹד רַבִּי אַרְיֵה, וַחֲקָרוֹ לְאוֹתוֹ אָסִיר וְכִי מַה קֹּשִׁי יֵשׁ בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין? מַדּוּעַ הִנְּךָ נִרְתָּע מֵהֲנָחַת תְּפִלּין? הֱשִׁיבוֹ הָאָסִיר, שֶׁלִּהְיוֹת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא מִסִּבַּת רָצְחוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ, הֵיאַךְ יָנִיחַ תְּפִלִּין קְדוֹשׁוֹת עַל יָד שֶׁרָצְחָה נֶפֶשׁ...?!
זוֹהִי אָכֵן דַּעַת אֱנוֹשׁ, אוּלָם מַה דַּעַת תּוֹרָה בְּמִקְרֶה כָּזֶה? וְכִי רוֹצֵחַ פָּטוּר מִתְּפִלִּין? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא, וּמַדּוּעַ? אַדְּרַבָּא, אִם לֹא תְּתַקֵּן עַתָּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ הַנִּפְשָׁעִים - אֵימָתַי תְּתַקְּנֵם? אָנוּ בְּעוֹלָם שֶׁל תִּקּוּן. הַבּוֹרֵא בְּאַהֲבָתוֹ לְעַמּוֹ הֵיטִיב עִמָּהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַמְצִיא לָהֶם מָנוֹס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם - כִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ יוֹנָה, וְאֵין שׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁחוֹסֵם לָאָדָם מִלָּשׁוּב.
נֶאֱמַר בַּפָּסוּק (במדבר כג, כא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לֹא הִבִּיט - הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָוֶן שֶׁבְּיַעֲקֹב; כְּשֶׁהֵן עוֹבְרִים עַל דְּבָרָיו, אֵינוֹ מְדַקְדֵּק לְהִתְבּוֹנֵן בְּאַנְוִיּוּת [לְשׁוֹן אָוֶן] שֶׁלָּהֶם וּבַעֲמָלָן [לְשׁוֹן עֲבֵרָה] שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל דָּתוֹ. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ - אֲפִלּוּ הֵן מַכְעִיסִין וּמַמְרִין לְפָנָיו, אֵינוֹ זָז מִתּוֹכָן. וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ - לְשׁוֹן חִבָּה וְרֵעוּת.
וּמוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (רבה כ, טז): בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בְּמַלְכּוֹ - חַיָּב מִיתָה, וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ בּוֹ וְאָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" - לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן?! אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן.
וְיֵשׁ לְהָבִין, הֲלֹא יָדוּעַ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וַתְּרָן, וְכַמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (בבא קמא נ), וּמֵעִקַּר יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָאָדָם נִדּוֹן עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מִמַּעֲשָׂיו, וּמַהוּ, אִם כֵּן, "אֵינוֹ מְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בָּאָוֶן שֶׁלָּהֶם"?
אוּלָם יוּבַן הָעִנְיָן עַל פִּי בֵּאוּר שֶׁל הָרַב "נְתִיבוֹת שָׁלוֹם" מִסְּלוֹנִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי שָׁבוּר וְרָצוּץ בְּעֵת הֲלִיכָתוֹ לַעֲבֵרָה וְלִבּוֹ דַּוַּי עָלָיו שֶׁיִּצְרוֹ מַכְשִׁילוֹ, אֲזַי עַל אֶחָד שֶׁכָּזֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְרַחֵם וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ עִמּוֹ.
וְזֶהוּ בֵּאוּר הַפָּסוּק: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" - אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְדַקְדֵּק בַּעֲבֵרוֹת שֶׁל מִי? שֶׁל זֶה שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה - "ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ", זוֹכֵר שֶׁהִנּוֹ מַקְצִיף לַה' וְלִבּוֹ שָׁבוּר בְּקִרְבּוֹ - "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". תְּרוּעָה מִלְּשׁוֹן שִׁבָּרוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְחוֹטֵא זֶה שִׁבָּרוֹן מֵחֲמַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. עִם אֶחָד שֶׁכָּזֶה אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְדַקְדֵּק לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ מִיָּד, אֶלָּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְחַבְּבוֹ וּמַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב.
וְעַל פִּי זֶה יוּבְנוּ הֵיטֵב דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּרָכוֹת (סג ע"א): דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא, אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ? "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו). אָמַר רָבָא, אֲפִלּוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. וְהַנֻּסְחָא בָּ"עֵין יַעֲקֹב": אָמַר רַב פַּפָּא, הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי, גַּנָּבָא אַפּוּם מַחְתַּרְתָּא - רַחֲמָנָא קָרֵי. תַּרְגּוּם: הַגַּנָּב כְּשֶׁהִנּוֹ חוֹתֵר בַּמַּחְתֶּרֶת לִגְנֹב, קוֹרֵא לֵאלֹקָיו.
וְהוּא פֶּלֶא, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְקַיֵּם "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" גַּם לִדְבַר עֲבֵרָה? מַה שַּׁיָּךְ לָדַעַת אֶת ה' גַּם בְּדֶרֶךְ עֲבֵרָה, וּכְדֻגְמַת הַגַּנָּב שֶׁקּוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעֵת גְּנֵבָתוֹ, הֲיִתָּכֵן?!
אֶלָּא לְהָאָמוּר מְבֹאָר. חֲזַ"ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר תּוֹקֵף הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם וְרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁיִּצְרוֹ תַּקִּיף וְחָזָק עָלָיו, יִזְכֹּר שֶׁהוֹלֵךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב וְשֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁבוּר וְנִדְכֶּה עַל הֱיוֹתוֹ נִכְנָע לְיִצְרוֹ, וְזֶה בְּעֵת הָעֲבֵרָה לִבּוֹ יְהֵא דַּוַּי עָלָיו עַל מַעֲשֵׂהוּ. וְזֶה "בְּכָל דְּרָכֶיךָ" - וַאֲפִלּוּ לִדְבַר עֲבֵרָה - "דָעֵהוּ", דַּע אֶת ה'. זָכְרֵהוּ שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתְךָ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּשִׁיבְךָ אֵלָיו.
וְזֶהוּ שֶׁמֵּבִיא רַב פַּפָּא, גַּם הַגַּנָּב שֶׁיִּצְרוֹ תְּקָפוֹ לִגְנֹב וְאֵין לוֹ יְכֹלֶת לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, קוֹרֵא הוּא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו וְלֹא יַעֲנִישֶׁנּוּ עַל מַעֲשֵׂהוּ וְיַאֲרִיךְ אַפּוֹ עִמּוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב.