פרק א - האמונה ומבחנה · כד. אמונה-המודד למדרגות בני האדם
אוֹמְרִים חֲזַ"ל (גמ' סוטה מח), מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת אֲמָנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם. וְהוּא פֶּלֶא-מִצַּד אֶחָד מְדֻבָּר בְּ"צַדִּיקִים", וּמֵאִידָךְ "קְטַנֵּי אֲמָנָה"?
אֶלָּא כַּמְבֹאָר, אֶפְשָׁר בַּמַּחְשָׁבָה לְבַד כְּבָר לַהֲרֹס אֶל ה' וּלְהִמָּצֵא כְּלִי רֵיק לְפָנָיו, חַס וְחָלִילָה, וְגַם צַדִּיק גָּמוּר יִתָּכֵן וְהַרְבֵּה פְּעָמִים, כְּשֶׁמֻּפְתָּע הוּא בְּאֵיזֶה נִסָּיוֹן מַפְתִּיעַ הַמְעוֹרֵר אֶצְלוֹ זַעַם וְקֶצֶף, מַקְפִּיד הוּא עַל זוּלָתוֹ אוֹ עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּבְמַחְשָׁבָה שֶׁכָּזוֹ פָּגַם בֶּאֱמוּנָתוֹ. וּכְכָל שֶׁהָאֱמוּנָה מוּחָשִׁית וּבְרוּרָה אֵצֶל הָאָדָם, כָּךְ מַשְׁהֶה פָּחוֹת אֶת קִצְפּוֹ וְזַעֲמוֹ עַל הַנְהָגַת ה'.
וְנַסְבִּיר כַּוָּנָתֵנוּ:
הַמַּאֲמִין הַשָּׁלֵם אֵינוֹ נוֹתֵן שְׁהוּת לִפְגַם אֱמוּנָה לִשְׁכֹּן בְּתוֹכוֹ וּמַצְלִיחַ תֵּכֶף סָמוּךְ לַנִּסָּיוֹן לַהֲדֹף אֶת הַזַּעַם וְהַקֶּצֶף וּלְהִתְרַצּוֹת לִרְצוֹן ה' בַּאֲשֶׁר נוֹהֵג עִמּוֹ. הַפָּחוֹת מַאֲמִין נִרְגָּע לְאַחַר דַּקּוֹת מִסְפָּר, וְהַפָּחוֹת מַאֲמִין נִרְגָּע לְאַחַר יוֹתֵר זְמַן, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. וְזֶה בְּעֶצֶם כְּלִי הַמּוֹדֵד לֶאֱמוּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם-שֶׁמַּצְלִיחַ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לַנִּסָּיוֹן לַהֲדֹף אֶת מַחְשְׁבוֹת הַמִּינוּת וְהַמֶּרֶד הַמִּתְעוֹרְרוֹת בְּקִרְבּוֹ וְלִהְיוֹת בַּר לֵבָב וּשְׂבַע רָצוֹן בְּהַנְהָגַת ה', וּמַה שֶּׁפָּחוֹת לְהַשְׁהוֹת בְּקִרְבּוֹ אֶת הַזַּעַם וְהַקְּפֵּדָה, וּכְכָל שֶׁמַּצְלִיחַ לַהֲדֹף אֶת הִתְקַצְּפוּתוֹ וּמִרְדּוֹ מַה שֶּׁיּוֹתֵר סָמוּךְ לַנִּסָּיוֹן, הֲרֵי הוּא בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר בָּאֱמוּנָה.
וַהֲרֵי כָּל יְהוּדִי מַאֲמִין בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִתְרַצֶּה וּמְקַבֵּל אֶת הַנְהָגַת ה', אוּלָם הַפָּגוּם בֶּאֱמוּנָתוֹ מְקַבֵּל זֹאת רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִרְגַּע וְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהַמַּכָּה שֶׁנִּחֲתָה עָלָיו לְאַחַר כַּמָּה יָמִים אוֹ חֳדָשִׁים אוֹ יוֹתֵר, אֲזַי, כֵּיוָן שֶׁסּוֹף סוֹף מַאֲמִין הוּא וּכְבָר עָבַר זְמַן רַב מֵהַנִּסָּיוֹן, רַק אָז יֵשׁ לוֹ אֶת הַכֹּחַ בְּנַפְשׁוֹ לוֹמַר "כַּפָּרַת עֲוֹנוֹת", "הַכֹּל מֵאֵת ה'", אוּלָם לֹא עָצַר כֹּחַ בְּנַפְשׁוֹ לוֹמַר זֹאת וּלְהַאֲמִין כָּךְ כְּשֶׁהָיָה בְּסָמוּךְ לַצָּרָה, וּכְכָל שֶׁיַּסְמִיךְ הָאָדָם לְמַכָּתוֹ וּלְיִסּוּרָיו אֶת הַסְכָּמָתוֹ לִגְזֵרַת שָׁמַיִם, כֵּן מֻשְׁלָם הוּא יוֹתֵר בָּאֱמוּנָה.
וְכָאן עָלֵינוּ לָשֵׂאת קַל וָחֹמֶר, אִם לְצֹרֶךְ נֵס יְצִיאַת מִצְרַיִם-קְרִיעַת יַם סוּף נִדְרַשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצּוּי אֱמוּנָה בְּאֹפֶן כֹּה נַעֲלֶה-עַד כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ הַמַּיִם לְצַוְּארֵיהֶם, אָנוּ שֶׁעוֹמְדִים לִקְרַאת אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁנֵּס מִצְרַיִם לֹא יִזָּכֵר לְעֻמָּתוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאָנוּ נִדָּרֵשׁ לְמַצּוֹת אֶת אֱמוּנָתֵנוּ עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִמַּיִם עַד הַצַּוָּאר, שֶׁהֲרֵי אָנוּ בְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹתוֹ וְעִמּוֹ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְמוֹדֵד טֶרֶם הִתְגַּלּוּת אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַגְּאֻלָּה.
וּבְיוֹתֵר יֵשׁ לָנוּ לִדְאֹג מִמַּדְרֵגוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ אוֹחֲזִים בָּהֶם כִּי כְּפִי מַדְרֵגָתֵנוּ עַתָּה בָּאֱמוּנָה כֵּן נִזְכֶּה לֶעָתִיד.
...אוּלָם אִם חַי הָאָדָם אֶת חַיֵּי הָאֱמוּנָה לְלֹא עָמָל בְּכִוּוּן חִדּוּשׁ הַהַכָּרָה, נִשְׁאָר עִם הֶכֵּרוּת הַיַּלְדוּת, וְכָךְ יְכוֹלִים לַעֲבֹר עָלָיו עַשְׂרוֹת שָׁנִים בְּקִיּוּם מִצְווֹת, אוּלָם הַכָּרַת לִבּוֹ לֹא תִּשְׁתַּנֶּה וְהוּא כְּאִלּוּ עוֹמֵד מִן הַצַּד וְאֵינוֹ מִתְעַלֶּה עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ. (הגר"י לוינשטיין זצ"ל)