פרק א - האמונה ומבחנה · יט. לא מתכונים-אבל זו כפירה!
אָמַר הַכּוֹתֵב, מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבַעַל מְלָאכָה שֶׁעָבַד בְּבֵיתִי וְהֻצְרַךְ לִדְפֹּק בְּפַטִּישׁ מַסְמֵר בְּאַחַד הַמַּשְׁקוֹפִים, וּפִתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ מֵאוֹתוֹ בַּעַל מְלָאכָה שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו אֵיזוֹשֶׁהִי קְלָלָה מִתּוֹךְ כַּעַס, וּשְׁאַלְתִּיו מַה קָּרָה, וְהוּא עָנָה לִי, שֶׁהִכָּה בַּפַּטִּישׁ בְּאֶצְבָּעוֹ בִּמְקוֹם עַל הַמַּסְמֵר...
אָמַרְתִּי לוֹ, שְׁמַע וַאֲסַפֵּר לְךָ, הֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל "אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה". וּבֵאוּר הַדְּבָרִים: רְאֵה עַד כַּמָּה שְׁלַבִּים עָבְרוּ עַד הַגְּזֵרָה שֶׁתַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ עַל יָדְךָ; רֵאשִׁית דָּנוּ עָלֶיךָ בַּשָּׁמַיִם, מַיְמִינִים מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּמַשְׂמְאִילִים מִשְּׂמֹאלוֹ. הַמְקַטְרְגִים טָעֲנוּ: זֶה פְּלוֹנִי שֶׁדּוֹפֵק עַתָּה בְּפַטִּישׁ מַגִּיעַ לוֹ לְהַכּוֹת אֶת יָדוֹ בַּפַּטִּישׁ עַל עָוֹן פְּלוֹנִי שֶׁבְּיָדוֹ. מִיָּד לְעֻמָּתָם טָעֲנוּ הַסָּנֶגוֹרִים: מַדּוּעַ?! וַהֲלֹא יֵשׁ לוֹ זְכוּת פְּלוֹנִית וּזְכוּת פְּלוֹנִית. שׁוּב טָעֲנוּ הַמְקַטְרְגִים: וּמַה בְּכָךְ? עַל זְכֻיּוֹתָיו יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, אוּלָם עַל עָוֹן פְּלוֹנִי מַגִּיעַ לוֹ יִסּוּרִים. וְהַסָּנֶגוֹרִים הִתְחַנְּנוּ שֶׁלֹּא יְקַבֵּל עַתָּה עָנְשׁוֹ וְיַמְתִּינוּ לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה-וְהַקָּטֶגוֹרִים הֵשִׁיבוּ: כְּבָר הָיוּ לוֹ הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לָשׁוּב וְלֹא שָׁב. הֵבִיאוּ אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵמָּה הַמַּלְאָכִים-וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵמָּה הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ דּוֹר וְנִפְטְרוּ מִן הָעוֹלָם (ר"א לאפיאן זצ"ל), וְדָנוּ וְהֶחְלִיטוּ שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ מִיָּד וְלִדְפֹּק אֶת הַפַּטִּישׁ בְּיָדוֹ. הֵבִיאוּ פְּסָקָם לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁיְּאַשֵּׁר זֹאת הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִסְכִּים לִפְסַק בֵּית הַדִּין. וּבְכֵן יָצָא כְּרוּז מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה: פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי עַתָּה נִגְזַר עָלָיו לְהַכּוֹת בַּפַּטִּישׁ אֶת יָדוֹ עַל עָוֹן פְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה בְּשָׁעָה פְּלוֹנִית וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְתֵכֶף בְּהִסְתַּיֵּם הַכְּרוּז הֻכְּתָה יָדְךָ בַּפַּטִּישׁ. וְאִם כֵּן, הָכֵיצַד תִּכְעַס וּתְקַלֵּל אֶת גּוֹרָלְךָ אַחַר שֶׁזֶּהוּ לְאַחַר כְּרוּז וּפְסָק מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה? הֲרֵי בְּכָךְ אֵינְךָ פָּחוֹת מִמְּקַלֵּל אֶת הַדַּיָּן לְאַחַר פְּסַק דִּינוֹ, שֶׁעוֹבֵר עַל "אֱלֹהִים לֹא תְּקַלֵּל". וְאִם חֲכָמֵינוּ זַ"ל דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה לְפִי מִדְרָשׁוֹ-"אֱלֹהִים"-זֶהוּ הַדַּיָּן, הֲרֵי שֶׁכָּאן הִנְּךָ עוֹבֵר עַל פָּסוּק זֶה כִּפְשׁוּטוֹ.
אִם כֵּן, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן יִסּוּרִים הַקָּשִׁים מִמַּכַּת פַּטִּישׁ, בְּוַדַּאי שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
יֵצֶר הָרָע לֹא אוֹמֵר לָאָדָם תִּכְפֹּר בְּהַשְׁגָּחַת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, חַס וְחָלִילָה, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמַע לוֹ, הֲלֹא עַם יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, כָּל יוֹם קוֹרְאִים קְרִיאַת שְׁמַע, מְנִיחִים תְּפִלִּין, שׁוֹמְרִים שַׁבָּת, אוּלָם מֵבִיא הוּא אֶת הָאָדָם לִכְפִירָה בַּה' בְּדֶרֶךְ עֲקִיפִין, וּכְשֶׁנִּשְׁאָל הוּא, הַאֵינְךָ חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה כּוֹעֵס עַל ה'? עוֹנֶה הוּא: חַס וְחָלִילָה, אֵינִי כּוֹעֵס עַל ה'-אֲנִי כּוֹעֵס עַל עַצְמִי הֵיאַךְ "פִסְפַסְתִּי" וְהִכֵּיתִי בַּפַּטִּישׁ אֶת יָדִי בִּמְקוֹם אֶת הַמַּסְמֵר.
יֵשׁ טוֹעִים הַסּוֹבְרִים כִּי שְׁלֵמִים הֵם בֶּאֱמוּנָה וְיִרְאָה, וּבֶאֱמֶת יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִבְדֹּק עַצְמוֹ בְּכָךְ. כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה (שערי תשובה ש"ג כג): וְהִנֵּה הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' יָשִׂים אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת כְּמוֹ עַל הַחֲמוּרוֹת,
עַיֵּן שָׁם. וְאִם כֵּן, נִבְדֹּק נָא עַצְמֵנוּ, הַאִם מַקְפִּידִים אָנוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה בְּמִדָּה שָׁוָה אוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם קַלּוֹת בְּעֵינֵינוּ. (הגר"י לוינשטין זצ"ל)
כ. למה? מדוע?-זהו בסך הכל מה ששאלתי!
דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת:
אָדָם בִּקֵּשׁ מֵרַעְיָתוֹ קֹדֶם צֵאתוֹ לָעֲבוֹדָה שֶׁתְּסַדֵּר לוֹ דְּבַר מָה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם. מַגִּיעַ הוּא בַּצָּהֳרַיִם וּשְׁאֵלָתוֹ בְּפִיו: הַאִם בִּצַּעַתְּ אֶת מְבֻקָּשִׁי? וּמְשִׁיבָה לוֹ: סְלִיחָה, לֹא הָיָה לִי זְמַן. אוֹ שֶׁעוֹנָה לוֹ: פָּשׁוּט שָׁכַחְתִּי וְכַדּוֹמֶה. תֵּכֶף מִתְפָּרֵץ הוּא: לָמָּה שָׁכַחַתְּ? לָמָּה לֹא בִּצַּעַתְּ אֶת מְבֻקָּשִׁי? וְעוֹד לָמָּה וְלָמָּה.
לָאָדָם נִדְמֶה שֶׁאֵין זֶה פְּגָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ, שֶׁהֲרֵי יְהוּדִי מַאֲמִין הוּא, וְכָל כַּעֲסוֹ הוּא עַל אִשְׁתּוֹ וְזֶהוּ עִנְיָן נִפְרָד. הַאֵין זוֹ קַטְנוּת אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים? הָאָדָם אָמְנָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וְאָמְנָם בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אוּלָם הַתּוֹצָאָה הַסּוֹפִית מוֹכִיחָה עַל רְצוֹן ה', שֶׁמֵּאַחַר וְכָךְ נַעֲשָׂה כְּבָר, הֲרֵי שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן ה' שֶׁכֵּן יִהְיֶה וְלֹא מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
הַיּוֹם בָּעוֹלָם בֵּין בְּנֵי אָדָם, כּוֹלֵל הַמַּאֲמִינִים וְשׁוֹמְרֵי מִצְווֹת, מְצוּיוֹת הַמִּלִּים: אוּף...! אֵיךְ מַרְגִּיז...! אוֹי, חֲבָל...! מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן...! דַּי, נִמְאַס כְּבָר...! כַּמָּה כְּבָר אֶפְשָׁר לִסְבֹּל...?! אֵיךְ שָׁכַחְתִּי...?! אֵיךְ טָעִיתִי...! לָמָּה הִתְרַשַּׁלְתִּי...?! אֵיזֶה טִפֵּשׁ אֲנִי...?!
הַמִּדְרָשׁ בָּא בְּטַעֲנָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל מִלַּת "לָמָּה" בְּאָמְרוֹ "לָמָּה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח" (בראשית מג, ו), וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִקְפִּיד עָלָיו בְּאָמְרוֹ "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'" (ישעיה מ, כז), (מד"ר בראשית מג, ו).
הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵינוֹ אוֹהֵב שֶׁאוֹמְרִים "לָמָּה".
יַעֲקֹב אָבִינוּ אָמַר פַּעַם אַחַת בְּחַיָּיו "לָמָּה", וְהִקְפִּיד עָלָיו הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. יַעֲשֶׂה כָּל אָדָם חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה פְּעָמִים בְּשָׁעָה הוּא אוֹמֵר "לָמָּה".
- "לָמָּה הָאֹכֶל עֲדַיִן לֹא מוּכָן?"
- "לָמָּה לֹא כִּבַּסְתְּ לִי אֶת בְּגָדַי?"
- "לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִפְלוֹנִי כָּךְ אוֹ כָּךְ?"
- "לָמָּה הַבַּיִת אֵינוֹ מְסֻדָּר?"
וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִסְפָּר רַב שֶׁל שֶׁל שְׁאֵלוֹת "לָמָּה" יָכוֹל אָדָם לְשַׁלֵּחַ לְעֵבֶר רַעְיָתוֹ אוֹ בָּנָיו אוֹ חֲבֵרָיו בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם.
כַּמָּה מִלּוֹת "אוּף...!" יוֹצְאִים מִפִּיו מִדֵּי פַּעַם, אִם זֶה עַל חֹסֶר הַצְלָחָה, בִּכְתִיבָתוֹ וּבִמְלַאכְתוֹ, אוֹ עַל חֹסֶר סַבְלָנוּת מִטַּרְדָנוּת הַזּוּלַת, וּפְעָמִים "אוּף" זֶה מִשְׁתַּלֵּחַ גַּם לְעֵבֶר אָב וְאֵם אוֹ מוֹרֶה, וּבְכָךְ נִכְשָׁלִים בְּנוֹסָף לְקַטְנוּת אֱמוּנָה גַּם בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים.
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הָאֵרוּעִים וַאֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁמְּבִיאִים אֶת הָאָדָם לְרִתְחָא, כְּמוֹ הַפְרָעוֹת שֵׁנָה, כְּבִישַׁת מְקוֹם חֲנָיָה, עִכּוּבִים שׁוֹנִים בַּזֶּרֶם הַשּׁוֹטֵף שֶׁל הַחַיִּים וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֵלּוּ "הַשְׁקָעוֹת" הֵמָּה שֶׁנּוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵהָאָדָם, דְּהַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא דּוֹרֵשׁ מֵהָאָדָם לְהַשְׁקִיעַ עַל מְנָת לְקַבֵּל רְוָחִים עֲצוּמִים, וּלְכָךְ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁקִיעַ שְׁתִיקָה בְּעִדָּן רִתְחָא וְכַעַס אוֹ הַקְפָּדָה וְלִבְלֹם וְלִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ וּרְצוֹנוֹ וּלְבַטְּלוֹ לִרְצוֹן שָׁמַיִם, וּבְהַשְׁקָעָה מְעַטָּה זוֹ מְזַכֵּהוּ ה' בִּגְנָזִים עֲצוּמִים הַנִּתָּנִים לַבּוֹטְחִים בַּשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּמַאֲמִינִים בּוֹ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.
כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת כָּל צַעַד וְלוּ הַקָּטָן כְּהַשְׁקָעָה הַמְּפִיקָה רְוָחִים. אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת כְּכִסּוּי חוֹבוֹת, שֶׁבִּמְעַט תַּשְׁלוּמִים מְכַסֶּה הָאָדָם חוֹבוֹת עֲצוּמִים, וְכִי אֵין זֶה כְּדַאי? וְכָךְ יֵשׁ לָאָדָם לִרְאוֹת בְּכָל אֵרוּעַ וְאֵרוּעַ הַמְאַכְזֵב הֵיאַךְ בְּכָךְ זוֹכֶה הוּא בְּהַשְׁקָעָה זוֹ לִרְוָחִים, וּלְפָחוֹת לְכִסּוּי חוֹבוֹת גְּדוֹלִים עַל יְדֵי פֵּרָעוֹן מוּעָט.
הָאֱמוּנָה הַנִּשְׁרֶשֶׁת בָּאָדָם מִנְּעוּרָיו מַסְפֶּקֶת לוֹ כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן, אַךְ כַּאֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי נִסָּיוֹן, לֹא תּוּכַל אֱמוּנָתוֹ הַדַּלָּה לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ. (הגר"י לוינשטין זצ"ל)