פרק א - האמונה ומבחנה · ד. למה להביא לי ממון שיגנב ממני לאחר מכן?!
בְּדוֹמֶה לָזֶה שׁוּב מַעֲשֶׂה הָיָה בְּאֶחָד מִשּׁוֹמְעֵי שִׁעוּרִי שֶׁאָמַר לִי שֶׁנִּגְנַב מִכִּיסוֹ לְמַעְלָה מֵאֶלֶף דּוֹלָר, עָנִיתִי לוֹ: תִּתְבּוֹנֵן, אִם נִגְנַב מִמְּךָ הַכֶּסֶף בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֵין הוּא מְיֹעָד לְךָ, שֶׁהֲרֵי לוּ הָיָה מָמוֹן זֶה מְיֹעָד לְךָ מִי הָיָה יָכוֹל לִקַּח אוֹתוֹ מִמְּךָ.
עָנָה לִי: מְקַבֵּל אֲנִי שֶׁמָּמוֹן זֶה אֵינוֹ מְיֹעָד לִי, אוּלָם יֵשׁ לִי קֻשְׁיָא, מָמוֹן זֶה שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה אֵינוֹ מְיֹעָד לִי מַדּוּעַ בִּכְלָל נִתַּן לִי, מַדּוּעַ הִגִּיעַ לְיָדִי מִתְּחִלָּה, וּבְכָךְ הֻרְאָה לִי כְּאִלּוּ וְהִנֵּה כַּסְפִּי הוּא וּלְבַסּוֹף נִגְנַב מִמֶּנִּי, הֲלֹא הָיָה עָדִיף וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הוּא הָאֱמֶת כְּפִי שֶׁהוּכַח לְבַסּוֹף-שֶׁלֹּא הָיָה מַגִּיעַ אֵלַי כֶּסֶף זֶה כְּלָל, הֲלֹא בְּכָךְ לְחִנָּם נִצְטַעַרְתִּי!
אָמַרְתִּי לוֹ, כַּנַּ"ל, ה' צַדִּיק יִבְחָן. הַכֶּסֶף בָּא אֵלֶיךָ מִלְּכַתְּחִלָּה וְאַף שֶׁאֵינוֹ מְיֹעָד לְךָ וְעָתִיד הוּא לִגָּנֵב מִמְּךָ, עַל מְנָת לִבְחֹן אֶת אֱמוּנָתְךָ, אִם תִּצְטַעֵר וְתָחוּשׁ שֶׁנִּגְנַב לְךָ הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ, וּמֵעַתָּה הִנְּךָ חָסֵר, וַחֲבָל שֶׁנִּגְנַב הֲלֹא יָכֹלְתִּי בְּכֶסֶף זֶה לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּם כָּזֶה וְכָזֶה, יָכֹלְתִּי לִפְרֹעַ חוֹב כָּזֶה וְכָזֶה, לָמָּה לֹא שָׁמַרְתִּי מַסְפִּיק... זֶהוּ סִימָן שֶׁאֱמוּנָתְךָ עֲדַיִן לְקוּיָה, אוּלָם אִם תָּחוּשׁ בַּאֲמִתּוּת אֶת אֱמוּנָתְךָ, שֶׁאֵין לִי מַה לְּהִצְטַעֵר, הֲרֵי כֶּסֶף זֶה מֵעִקָּרָא לֹא הָיָה שַׁיָּךְ לִי כִּי אִם הָיָה שַׁיָּךְ לִי הָיִיתִי נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, וְאֵין לִי מַה לְּהִצְטַעֵר עַל כֶּסֶף שֶׁלֹּא שֶׁלִּי שֶׁנִּתַּן לִי כְּפִקָּדוֹן לִזְמַן מְסֻיָּם עַד שֶׁבָּא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וּלְקָחוֹ מִמֶּנִּי, זֶהוּ סִימָן שֶׁאֱמוּנָתְךָ כֵּנָה וַאֲמִתִּית.
וְגַם אִם בִּשְׁעַת יְדִיעָתְךָ מֵהַגְּנֵבָה זָעַפְתָּ וְזָעַמְתָּ, עֲדַיִן אַתָּה בְּמִבְחָן תּוֹךְ כַּמָּה זְמַן תִּתְאוֹשֵׁשׁ מִזַּעַמְךָ וּתְבַטֵּל דַּעְתְּךָ לְדַעַת אֱמוּנָתְךָ, כָּךְ שֶׁהַמִּבְחָן אֵינוֹ רַק בְּאוֹתוֹ רֶגַע בִּלְבַד, דִּבְהֶחְלֵט יִתָּכֵן-וְכֵן הוּא אֵצֶל רֹב הָעוֹלָם שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע קָשֶׁה מְאֹד לְקַבֵּל זֹאת בְּאַהֲבָה וּבֶאֱמוּנָה, אוּלָם עֲדַיִן אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בַּנִּסָּיוֹן, כִּי גַּם אִם 100% לֹא תְּקַבֵּל בְּצִיּוּן מִבְחָנְךָ, אוּלָם עֲדַיִן יִתָּכֵן שֶׁתְּקַבֵּל 90% אוֹ 80% וְכַיּוֹצֵא, תָּלוּי בְּמִדַּת זְרִיזוּתְךָ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהַפֻּרְעָנוּת שֶׁנָּחַלְתָּ וְלָשׁוּב לְיִשּׁוּב הַדַּעַת מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה הַמְיַשֶּׁבֶת אֶת הַדַּעַת וּמוֹבִילָה לְרֹגַע וְשַׁלְוָה.
אֲבָל לֶעָתִיד יִתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל, כִּי הַכֹּל הוּא הוּא, וְכָל הַצָּרוֹת וְהָרָעוֹת וְהַגָּלוּת הַמַּר וְהַהַסְתָּרָה, הַכֹּל "אֲנִי אֲנִי", אֲנִי הוּא לֹא אַחֵר כְּלָל, כִּי אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְתִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַכֹּל הוּא הוּא בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי, וּבִידִיעָה זֹאת יִתְפָּרְדוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, וְהָרַע גָּמוּר כַּלָּה וְאָבַד דְּלֵית בֵּהּ מְשָׁשׁוּתָא כְּלָל כְּלָל, וְדַי בָּזֶה לַמַּאֲמִינִים וּמְחַכִּים לִישׁוּעָה-צִפִּיתָ לִישׁוּעָה. (זוהר חי ח"א דף פו)
ה. הסיר ריק אולם הלב מלא באמונה...
מֹשֶׁה, אִישׁ יְרֵא שָׁמַיִם, אִישׁ אֱמוּנָה, אִישׁ יְגִיעַ כַּפַּיִם הֶעָמֵל וְטוֹרֵחַ לְפַרְנָסָתוֹ בִּיגִיעָה וְעָמָל מְפָרֵךְ וְקָשֶׁה, אוֹתוֹ יוֹם הָיָה מֹשֶׁה רָעֵב בִּמְיֻחָד, כִּי יָצָא לַעֲמָלוֹ לְלֹא אֲרוּחַת בֹּקֶר כָּרָאוּי, וְהָעֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה קָשָׁה בִּמְיֻחָד, מְיַחֵל וּמְצַפֶּה מֹשֶׁה אֵימָתַי כְּבָר יַגִּיעַ לְבֵיתוֹ, הֲלֹא בְּבֵיתִי אֵשֶׁת חַיִל עִם מַעֲשֵׂי יָדַיִם לְהִתְפָּאֵר שֶׁיָּדָהּ רַב לָהּ בְּבִשּׁוּל טָעִים וּמְהַנֶּה.
מוֹנֶה מֹשֶׁה אֶת הַשָּׁעוֹת אֵימָתַי יַגִּיעַ הַבַּיְתָה, וִימַלֵּא אֶת רַעֲבוֹנוֹ מִתַּבְשִׁילֶיהָ הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ.
הִגִּיעַ הַזְּמַן, מַגִּיעַ מֹשֶׁה דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת, פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מְחַכֶּה שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ לְרֹב רַעֲבוֹנוֹ, עֵינָיו רוֹאוֹת אֶת רַעְיָתוֹ יוֹשֶׁבֶת לָהּ עַל הַכֻּרְסָא וְקוֹרֵאת סֵפֶר, שָׂמֵחַ הוּא עַל אִשְׁתּוֹ הֶחָרוּצָה שֶׁהִסְפִּיקָה כְּבָר לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין הַכֹּל כָּרָאוּי וְיֵשׁ לָהּ עוֹד זְמַן לִקְרֹא סֵפֶר...
נִכְנָס הוּא לְמִטְבָּח רוֹאֶה עַל כִּירֵי הַגָּז סִיר גָּדוֹל, בְּשִׂמְחָה וּבְתֵאָבוֹן נִגָּשׁ הוּא לִפְתֹּחַ אֶת מִכְסֵה הַסִּיר לִרְאוֹת אֶת תְּכוּלָתוֹ הַמְדֻשֶּׁנֶת עֹנֶג, וְהִנֵּה מַעֲלֶה אֶת הַמִּכְסֶה מַבִּיט בַּסִּיר, וּמָה רוֹאֶה הוּא... אֶת פַּרְצוּפוֹ וְתוּ לֹא... סִיר נָקִי וּמַבְרִיק כְּמַרְאָה...
אֲבָל מֹשֶׁה יְהוּדִי שֶׁעוֹבֵד עַל אֱמוּנָה, מִיָּד מֵרִים עֵינָיו לַמָּרוֹם, וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁמַּצָּב זֶה שֶׁאֲנִי בּוֹ עַתָּה לְלֹא אֲרוּחַת צָהֳרַיִם וְעִם רְעָבוֹן נוֹרָא, זֶהוּ מֵהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁלְּךָ, אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים אַף אֶחָד, וְכַמּוּבָן לֹא אֶת אִשְׁתִּי הַיְקָרָה, מַאֲמִין אֲנִי שֶׁהַיּוֹם לֹא מַגִּיעַ לִי לֶאֱכֹל אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה וּמְעַנֶּגֶת, וּמְכַבֵּד אֲנִי אֶת רְצוֹנְךָ-רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֶסְתַּפֵּק בְּמִינֵי מְזוֹנוֹת וְכוֹס חַמִּין וְתוּ לֹא... הַסִּיר הָיָה רֵיק מֵאֹכֶל, אוֹמֵר מֹשֶׁה, אוּלָם לֹא אֶתֵּן שֶׁגַּם אֲנִי אֶהֱיֶה רֵיק מֵאֱמוּנָה, אֲנִי אֶשָּׁאֵר מָלֵא בֶּאֱמוּנָה...
וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן,
כַּמָּה נָחַת רוּחַ עָשָׂה מֹשֶׁה בָּזֶה לְבוֹרְאוֹ, הֲלֹא קָרְבַּן רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' הִקְרִיב עַתָּה מֹשֶׁה, זָבַח אֶת רְצוֹנוֹ, כֶּבֶשׂ אֶת כַּעֲסוֹ וְזַעֲמוֹ, וְהִתְבַּטֵּל לִרְצוֹן ה' בֶּאֱמֶת, זֶהוּ יְהוּדִי מַאֲמִין בֶּאֱמֶת...
עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ (דברי הימים א' טז, כז) אֵצֶל מִי אָנוּ יְכוֹלִים לִמְצֹא "עֹז וְחֶדְוָה" הַיְנוּ מִדַּת הַשִּׂמְחָה?
"בִּמְקוֹמוֹ" אֵצֶל הָאָדָם שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְהַמְּקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא מַאֲמִין שהשי"ת הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמַשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, אָדָם זֶה שָׁרוּי תָּמִיד בְּשִׂמְחָה. (נר ישראל-רוז'ין)