חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכו
לחנוכה. שבת (כ"א) בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כ"ג כו', הק' במפורשים דלמה הוצרכו לנס והרי בלאה"כ מותר משום ס"ט בר"ה, ונ"ל דבר חדש דבפסחים (ט"ז) אמר והכתיב וכל משקה וגו' יטמא ומשני מאי יטמא הכשר ובצל"ח אות ס"ו דאפי' למ"ד טומאת עצמן יש להן אפשר דיטמא היינו הכשר וטומאת עצמן רק מקרא הוא טמא ואין עושה כיו"ב דממילא משקה מטמא אבל יטמא דקרא הוא הכשר וממילא משקין אין עליהן שם טמא כלל ונפ"מ דלר"מ אפי' בקדשים טו"מ לט"א ל"ד דלא נוכל למילף מקרא והבשר אשר יגע בכל טמא שהרי משקה לא איקרי טמא, ומעתה נ"ל חדשות דס"ט ברה"י שטמא ודאי וס"ט בר"ה טהור ודאי הוא רק באוכלין דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ילפינן לה מסוטה דכ' ונסתרה והיא נטמאה משא"כ במשקין דלא איקרי טמא הוי רק כשאר איסורין ומתורץ בזה דברי הרא"ש במתני' טהרות (פ"ד מ"ז) בספק משקין ליטמא טמא הק' בגליון אמאי לא חשיב לה לעיל (מ"ה) על ו' ספיקות שורפין את התרומה ותמה במ"א דלדבריו תקשי מכל ס"ט ברה"י שהרי גם הכא במשקין אינו טמא רק ברה"י וע"כ כתב שהג"ה זו מתלמיד טועה ולהנ"ל באמת ספק משקין אינו מדין ס"ט ברה"י רק כפירש"י פסחים (ט"ז) בספק משקין ליטמא טמא משום סד"א לחומרא, ומדוייק היטב בפירש"י שלא כתב משום ס"ט ברה"י עד לבסוף בדברי ר"י דגם לטמא אחרים דאו' והוא משום דרק לר' יוסי דיטמא דקרא לטומאה לא להכשר דלדידי' משקה איקרי טמא כמו"ש הצל"ח משא"כ לדידן דיטמא היינו הכשר:
ועפי"ז מתורץ קו' תוס' פסחים (ט"ו) ד"ה חבית דאי ברה"י ספיקו טמא, ולהנ"ל י"ל דאפי' ברה"י ל"ה רק ספק ולא ודאי טמא דאיירי בחבית של משקין לא שייך דין ס"ט ברה"י או בר"ה רק דהוי ככל ספק אי' תורה וכמתני' פ"ד דטהרות ספק משקין ליטמא טמא דסתם מתני' ר"מ דמשקין לא איקרי טמא ודוק, ומתורץ קו' הנ"ל בנס חנוכה דבשמן שהוא משקה ליכא דין ס"ט בר"ה ודוק, ראה זה חדש הגם שלא שערום הראשונים חידוש זה אבל בהשקפה ראשונה נראה שלא נמצא סתירה מש"ס פוק עיין בה:
[ענין האמור כתבתי בנדפס בהערותי לס' חי' מהר"יו והרבה מת"ח חשבו להשיג ולמצא סתירה לחידוש זה מן הש"ס ולא עלה להם, כן העירו מנדה (ע"א) לגבי דם תבוסה דאיכא דין ס"ט בר"ה ורה"י, ולק"מ מפני שדם תבוסה אינו משום טומאת מגע רק דדם המת הוי כמת עצמו וכתוס' סנהדרין (ד') וחולין (פ"ז), וכן ל"ק ממתני' דטהרות ה"י ובר"מ דשמן טמא משום ס"ט ברה"י, דהתם בצינורא של ע"ה משום גזירה דמשקה זב וזבה עתו"ס שבת (ט"ו) ואין זו טומאת מגע]: