חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכה · ב
אבל אכתי יש להעיר לפי"מ דאמרי' בשבועות (ד' י"ב) דא"ר יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר"ש אין נפדין תמימין לדברי חכמים נפדין תמימים דלב ב"ד מתנה עליהן ואיתבי' אביי פר ושעיר של יוה"כ שנאבדו והפריש אחרים תחתיהן וכן שעירי ע"א שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו דברי ר' יהודה כו' ואמאי לימא לב ב"ד מתנה עליהן ומשני אבודין קאמרת שאני אבודין דלא שכיחי הרי דבכל קרבנות אף בקרבנות של יוה"כ היכי דהפסול שכיח אמרי' בהו לב ב"ד מתנה עליהן שיפדו בלא מום ועיין בתוס' שם ד"ה ר"ש דרק בפר ושעיר של יוה"כ לא אמרי' לב ב"ד מתנה באבודין אבל בשעירים חיצונים של יוה"כ אף באבודין מקרי שכיחי ולב ב"ד מתנה עליהן:
ומבואר ג"כ בש"ס שם דאפי' אם הבהמה זו שתפדה לא תהי' ראוי' אחר הפדי' לקנות לצורך קרבן מ"מ אמרינן לב ב"ד מתנה שיפדה בלא מום דהרי מייתי שם תוספתא דפרה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה נשחטה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה הרי דנפדית על כל פסול שבה אע"ג דלא תהי' ראוי' עוד לקרבן מ"מ אמרי' לב ב"ד מתנה שתפדה בלא מום, ולפי"ז ממילא בשעיר המשתלח שנטרף כיון דפסול טרפה שכיח יותר מאבודין דהרי התוס' שם ד"ה ר"ש כתבו דרק אבודין לא שכיחי משום דנזהרין לשומרן ביותר א"כ לגבי פסול טרפות דלא תלוי בשמירה אינו בכלל לא שכיח כמו אבודין ועוד דכה"ג מצינו למ"ד בבכורות (כ"ה) דאע"ג דבדקי וקיימי אגב דמנגחי אהדדי שכיח בהו מומא והכ"נ פסול אחר ממילא אמרי' בי' לב ב"ד מתנה שיפדה בלא מום וא"כ תתעורר הקושי' לכאורה דרבינא למה נקט דוקא בהומם וחללו על אחר והלא יכול לומר ג"כ דקרא דמרבי מחוסר זמן אתא לכגון שנטרף השעיר וחללו על אחר דמהני בי' חילול אף בלא הומם משום דהשעיר הוי קרבן צבור לב ב"ד מתנה שיפדה על כל פסול שבו אף בלא מום: