אור ברסלב
חזון נחום סימן קטז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קטז

סימן קטו

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הצדיק הה"ג החו"ב חו"פ כקש"ת מו"ה צבי הורוויץ שליט"א אבד"ק רומנוב:

לעומת יקרתו ושאלתו בדו"ד שהעמיד אחד מצבה לאביו המנוח ועתה בא אחד וטוען כי נתחלף לו המקום והוא של אבי הטוען, אבל הקברן מעיד לזכות הראשון וכן רשום בפנקס, הנה לכאו' למאי דתנינן באהלות ובגמ' כתובות (כ') התלוליות הרחוקות חדשות טהורות דאם איתא דנקבר בי' הוו ידעי לי' ומסיק דהיכי דרמיא עליו אפי' טובא נמי ויותר מס' שנה מידכר: א"כ הכא שהקברן הרי זה תפקידו לידיעת המקומות רמיא עליו למידכר אפי' לזמן ארוך, ומכש"כ בנ"ד שהוא זמן קצר תוך שנה:

גם מאחר שכתוב כן בפנקס רשימת הקברים ומבואר בחו"מ סי' צ"א סעי' ה' שיש לדון ע"פ פנקסו של אדם, רק בש"ך כתב דכל זה באדם שכותב מיד בפנקס ולא בשוהה בינתים, ובנ"ד הרי העמדת המצבה ומה שרשם בפנקס כפי דברי עצמו הי' אחר איזה זמן משעת קבורה ובפרט שלפי מכתב כ"ת כבר הוחזק הקברן בטעותים ע"כ אין להעמיד עליו, ובכ"ז אחר שהראשון טוען ברי שהעמיד המצבה על מכונו הראוי ודאי דלא נאמן השני להפקיע מחזקתו והיכי דקיימא תיקום:

ובאמנה ענין העמדת מצבה דמבואר בשו"ת הרא"ש כלל י"ג דבמנהג בני משפחתו הוי מצבה בכלל צרכי קבורה והוא בש"ע יו"ד סי' שמ"ח וסי' שנ"ו ואע"ז סי' פ"ט, וענינה היא לחשיבות זכרון הנפטר, ומה"ט אמר בירושלמי סופ"ד דשקלים דרשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם, ובחי' רע"א סי' שע"ו שהמנהג שאין מעמידין מצבה עד אחר יב"ח משום דהמצבה היא לחשיבות עיי"ש, ולפי"ז אפשר לכאו' דאין נפ"מ שתהי' עמידת המצבה דוקא באותו מקום שהוא קבור רק אפי' בסמוך לו שעכ"פ יהי' שמו חרות לזכרון וחשיבות, אבל נראה יותר דהעמדת מצבה ראוי' שתהי' לכתחלה סמוך לקבר דוקא דהרי במתני' שקלים (פ"ב) ר' נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו ובגמ' סנהדרין (מ"ח) עושין לו דימוס על קברו א"כ אפי' אם אין משמעותו על ממש אבל עכ"פ על בסמוך, ובקרא דיחזקאל ל"ט וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עיין מ"ק (ה') ומצינו ג"כ בכתוב לא תטע אשרה אצל מזבח ד' אלקיך שכתב החינוך מ' תצ"ב שאין האיסור אצל המזבח ממש אלא אף הנוטע בכל העזרה לוקה שכל העזרה נקרא אצל מזבח אבל במנ"ח הק' מזבחים (מ') ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלו כו' דמבואר דלשון אצל הוא סמוך דוקא ועיין שו"ת א"י ח"ב סי' ג' בזה, וא"כ הכ"נ מקרא ובנה אצלו ציון דבמו"ק (ה') ילפינן מזה רמז לציון קברות מה"ת אפשר דגם העמדת מצבה שכתב האר"י ז"ל שיש בזה תיקון לנפש, ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א כתב משום זה דאם ציוה אחד שלא ישימו לו מצבה לא ישמעו לו, א"כ יתכן דבעלי הקבלה סמכו דבריהם על הכתוב ובנה אצלו ציון וע"כ כמו דמצינו בקרא ואכלוה מצות אצל המזבח דפסיקא לי' להש"ס דאצל משמעותו סמוך, הכ"נ ובנה אצלו ציון משמעותו סמוך, ובתוס' כתובות (ד') מבואר שענין המצבה הוא לסימן לדעת מקום הקבר שכן כתבו דלפעמים כשאין המצבה מזומנת מעמידין שם בהמה או דבר אחר לסימן עכ"ל, ויתכן עפי"ז במה שכתבו התוס' שם בדברי התוספתא דאהלות דאם גולל הוא מצבה למה לא קברוהו בלא מצבה עד אחר הפסח עכ"ל דמבואר שאפשר להעמיד המצבה אפי' תוך שנה שלא כחי' רע"א הנ"ל שאין מעמידין רק אחר יב"ח ומצאתי שדקדקו בזה באחרונים, ולהנ"ל אתי שפיר דהתוס' שכתבו דהמצבה היא רק לסימן ע"כ לשיטתם כתבו ג"כ שיכול להעמידה תוך שנה, אבל למ"ש בחי' רע"א שהיא ג"כ לחשיבות וזכרון ע"כ כתב המנהג שאין מעמידין עד אחר יב"ח שאז בטח אין משפט לו ונתעורר זכרונו וחשיבותו, ומעתה לפי"ד התוס' שהוא לסימן א"כ אף שהמנהג ג"כ לחשיבות אבל עיקרא דמילתא נעשה לסימן לכן בודאי צריך שתהי' המצבה במקום הקבר ע"ד שנ' ובנה אצלו ציון, ועשו"ת שי"צ סי' נ"ח לענין מצבה שנשכח מקום קבר אביו כו':

אך בנ"ד שטוען הראשון ברי לי שהועמד על מקום הראוי וגם הקברן מסייע לו בעדותו אפי' אם לא יהי' כדי סמיכה על דבריו מ"מ לא יכול השני להפקיע חזקתו הראשונה מספק, רק אם ירצה השני מי ימחה בידו לרשום על המצבה אשר יעמיד כי הוא ספק הינוח, יבולע המות לנצח וחיים לנו ולכל ישראל: ידידוש"ת.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה