חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קח · ו
ועפ"ד המהר"ל י"ל בישוב קו' התוס' זבחים (ע"ד) בגמ' דמקשה במתני' דקדשים בקדשים והא בעי סמיכה הק' התוס' דלוקמא בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן. ונראה דהנה התוס' שם כתבו דערל וטמא איירי בקרבן הקבוע להן זמן שהי' עובר עליהן בבל תאחר דאל"כ אין יכול לבטל מצות סמיכה אם אפשר להמתין, ולפי"ז הנה במ"ש התוס' לעיל דקדשים בקדשים יקריב לשם מי שהוא דהיינו שיקריב בסתם דכלשמו דמי הנה לדברי המהר"ל הנ"ל דבתערובות כה"ג שא"א לשמה הוי סתמא כשלא לשמו א"כ צ"ל דמה דתנינן שיקריב לשם מי שהוא בסתמא הוא רק לענין של הכשר הקרבן אבל לא שיעלו לחובה וכדין של"ש שכשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ולעיל כתבתי לחדש דבסתמא אפי' הוי כשלא לשמו מ"מ כשר ומרצה משום שלא חישב בפירוש של"ש אבל י"ל דתלי' בפלוגתא דרב דימי ורב אבא בפסחים (ס':) אי סתמא הוי כאמר וא"כ אם נאמר דאמר לא עדיף מסתמא ממילא גם בסתמא לא עלה לשם חובה והיא מילפותא דקרא מוצא שפתיך אם עשית כמה שנדרת יהא נדר ואם לאו יהא נדבה, והנה י"ל דבר חדש דבכה"ג דהקרבן מחיים אין עומד לשמו כגון בתערובת וסתמא כשלא לשמו ונעשה הקרבן נדבה כדאמר ואם לאו תהא נדבה שוב ממילא ליכא אי' דבל תאחר בקרבן זה לשי' פירש"י נדרים (ט':) דבנדבה ליכא משום ב"ת ומה שהק' המפורשים מר"ה ד' דמבואר דגם בנדבה איכא ב"ת עיין בצ"ק ריש זבחים דתלי' אי אמרו דנדבה בכלל נדר ועיין תוס' חולין (ב') שכתבו דמקרא מוצא שפתיך ודרשא דגמ' זבחים הנ"ל כאשר נדרת נדבה שמעינן דנדבה ל"ה בכלל נדר (וצ"ע שסותר לתוס' ר"ה ה' ד"ה ונאמר], עכ"פ לפי דרשא דגמ' זבחים הנ"ל י"ל דנדבה ליתא בב"ת וממילא גם בתערובת קדשים דסתמא כשלא לשמן דהוי נדבה, ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' דלוקמא בערל וטמא משום דהכא בתערובת קדשים גם ערל וטמא אין משלחין קרבנותיהן שאפשר להמתין עד שיוכלו לסמוך כיון שלא יעברו בבל תאחר בנדבה ליתא בב"ת והוא דבר נפלא: דו"ש בברכת התורה.