חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צ · ג
אבל הנה המהרשד"ם עצמו אף שכתב שאינו כ"כ דוחק, מ"מ עכ"פ חשבי' לדוחק, ובאמת פשטות הלשון דהדר בי' נראה דהדר למעיקרא לגיותו, ודמיון לזה בתוס' ב"מ פ"ד ד"ה אי הדרת בך שהוכיחו דר"ל גם קודם דאהדרי' ר' יוחנן הי' למד הרבה אלא שנעשה אח"כ ע"ה מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה עכ"ל ודו"ק:
אך לפי"ז מכש"כ בלשון הבה"ג עצמו בטור יו"ד סי' רס"ח דגר שחזר לסורו, היינו שחזר לגיותו וכמו שמא יחזור לסורו בקידושין (י"ז) ובגיטין (מ"ה) א"כ נסתלקה הערתו לומר שהבה"ג לש"ס נתכוון בכורות (ל') בנחשד לד"א, שהרי אמר חזר לסורו ומשמע שחזר לגיותו וע"כ יפה הק' בדרישה דבכה"ג פשיטא דלא עדיף מישראל מומר, ואין לומר דאשמעינן הא דבכורות ל' בנחשד לד"א משום דאין זה במשמעות חזר לסורו שכתב הבה"ג ז"ל: