חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פט
להנ"ל
א
ראיתי קונטריסו בדיני חיובי מצות הגר שפרט הכתוב בכמה מקומות ביחוד לרבות כדין ישראל הגם שממילא ידעינן בכל מקום שגר חייב במצות כישראל וכבר כתב בס' התוה"מ לתו"כ פ"א אות קצ"א ע"ד הפשט והוסיף כ"ת לבנות דיק לתת נימוקו עמו בכל מצוה ע"ד פלפול הלכה ומצאתי בו חכמה ומלאכה מעשה חושב והגם כי לביאור תוה"ק יתיישב על הלב ע"ד הפשוט בלא פלפול אבל כבר ארז"ל קוב"ה חדי בפלפולא:
והנה נמנע ממני לתת עיון בענינים אלו מטעם האמור וארשום רק מה שראיתי בהעברה בעלמא מ"ש ליישב מה דצ"ק במלאכת שבת וגרך אשר בשעריך ובמכילתא זה גר צדק, שהוא עפ"ד הפוסקים דמחמר ליתא בבהמה שאינה שלו ע"כ הו"א בגר שקנה בהמה בעודו בגיותו לא מקרי שלו להשטמ"ק כתובות (ט"ו) דנכרי אין לו חזקת ממון והביא מס' צ"פ שכתב דאף למ"ד גזל עכו"ם אסור מה"ת זה רק משום דמי החפץ לא משום העצם והיינו הא דב"ב (נ"ד) ב"נ מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' עכ"ד, וזה לא מתקבל מלבד דגוף חידושו של הצ"פ צ"ע וביאור, אבל על כל אופן מאחר שכבר נתגייר והוא ישראל גמור הרי כבר זכה בקנין החלטי גם במה שכבר קנה בגיותו ומהיכי תיתי שלא יהי' מקרי שלו לעבור באי' מחמר אתמהה ובכל אופן קשה כל אלה לנעוץ ולכוון זה בביאור הכתוב:
ב
ואם בדרך הפלפול יתכן באופן יותר מתקבל בישוב זה מה דצריך קרא לגר צדק לגבי מלאכת שבת, דהנה בירושלמי מגילה (פ"ב ה"ג). מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר כו' ובמג"א ר"ס תרפ"ז בשם, הגמי"י דגר שנתגייר קודם הנה"ח פטור מקריאת הלילה, ואמנם לגבי קדושת שבת ואי' מלאכה נראה ודאי דגר שנתגייר באמצע יום השבת דחל עליו כל מצות שבת ולא אמרי' דנדחה בתחילת היום. שהרי הכי אמרי' ביבמות (ל"ג) כגון דאייתי שתי שערות בשבת דחל עליו כל חיובו שבת וכתב הרא"ש סוף מ"ק דלש"ל כאן דין דיחוי כמו באבילות משום דכל שעה מתחדש חיוב דשמירת שבת ועיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ו ושו"ת רע"א סי' נ"ד ולפו"ז ה"ה בגר שנתגייר בשבת הדין כן ומפורש בירושלמי עירובין פ"ד ה"ה דבעי גר שטבל בשבת לאחר שהאיר המזרח אם קונה שביתה כמו ישן אליבא דר"י ב"נ כו' הרי דגר שטבל בשבת חל עליו חיוב שבת ול"ה דיחוי. והנה ביבמות (מ"ו) מבואר דלמאי דקיי"ל דגר שמל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול אין מטבילין גר בשבת משום תיקון גברא וזה רק אי' דרבנן דמתקן אבל מה"ת מותר טבילת גר בשבת ומשכחת עפי"ז גר שנתגייר בשבת וכהאי דירושלמי עירובין הנ"ל ועכ"ז חל עליו קידושו של יום כאמור, ולפי"ז י"ל דזה שבא הכתוב במלאכת שבת לומר וגרך אשר בשעריך דמרבי אפי' גר שנתגייר ביום השבת דלא אמרי' בי' דיחוי ודו"ק:
ג
בקרא אדם כי יקריב הביא מס' התוה"מ בפי' הירושלמי שקלים פ"א ה"ד אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים ובפי' הק"ע שהק' דלמ"ל קרא לגרים תיפ"ל דלא גרע מעכו"ם שנודרין נדונ"ד כישראל אלא דה"פ מכם להוציא את המומרים מישראל אבל מגרים אפי' ממומרים מקבלין וה"ק בכם חלקתי ולא באומות והשתא מכותים אע"פ שחזרו לסורם מקבלין מהם. והוא חידוש דמגרים מקבלים אפי' ממומרים והוא להיפוך פי' תוה"מ והרא"פ בירושלמי. וכ"ת כתב לדחות פי' הק"ע שהרי הטעם דמקבלין קרבנות מן הנכרים אפי' ממומרים נראה משום דעכו"ם לאו בני הרצאה נינהו עיין זבחים (מ"ה) וט"ז יו"ד רנ"ד סק"ד ומ"פ שם וירו' ר"פ ב' נזירים יצא עכו"ם שאין לו כפרה משא"כ גר עכתו"ד ועיין חולין ה' דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא כו':
ואמנם לענ"ד ראי' והכרח לחידושו של הק"ע והוא דהרי דביבמות (מ"ז) אמרי למאי הלכתא דאי הדר בי' ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא בי' ובשו"ת מהרשד"ם סי' י' לענין מומר שקידש כתב ע"ד הגמ' הנ"ל וז"ל לא כמו שפירש"י שחזר לגיותו אלא דהדר שחשוד לעבור עבירה אחת דכיון דאמר בבכורות (ל') גר שקיבל עליו ד"ח אפי' נחשד לד"א הוי חשוד לכה"ת כולה והרי הוא כישראל מומר ונפ"מ דאי קדיש קדושיו קידושין, א"כ אינו כ"כ דוחק דקאמר אי הדר בי' סתם עכ"ל המהרשד"ם, באופן שמבואר ע"פ גמ' דבכורות (ל') ויבמות (מ"ז) דאע"ג דבישראל חשוד לד"א ל"ה חשוד לכה"ת כולה אבל גר שאני דנעשה חשוד לד"א הוא חשוד לכה"ת כולה והרי הוא מומר וא"כ מזה ראי' להק"ע דאס"ד דאין מקבלין קרבנות מן המומרים גרים כמו מן המומרים בישראל א"כ אפי' לא נעשה הגר כ"א חשוד לד"א לא נקבל ממנו קרבן כיון שע"י שנעשה חשוד לד"א נעשה מומר, ולא יתכן לומר שבאמת אין מקבלין ממנו קרבן אפי' בנעשה רק חשוד לד"א שהרי בחולין (ה':) אמרי' מכם בכם חלקתי ולא באומות מן הבהמה להביא בנ"א שדומים לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ מן המומר כו' א"כ דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל ממילא אפי' בגר איתרבי אפי' שהוא מפושעי ישראל וא"כ ממילא איתרבי אפי' גר מומר דמקבלין קרבן ממנו:
ואבע"א סברא דבגר מקבלין קרבן ממנו אפי' מומר דהר"מ פי"ג מא"ב הט"ז כתב שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהן אע"פ שנגלה סודן וסופן הוכיח על תחילתן כו' מבואר דגר שחזר לסורו בטל הגירות למפרע ובטור יו"ד סי' רס"ח בגר שחזר לסורו יינו יי"נ והם דברי הבה"ג ובביאור הגר"א ציין לדברי הר"מ הנ"ל כן ראיתי ג"כ בצ"פ להר"מ שם שכתב הסבר הגמ' בכורות הנ"ל דגר שנחשד לד"א חשוד לכה"ת שהוא עפי"ד הר"מ דבטל הגירות למפרע עיי"ש ובזה כבר כתבתי לתרץ תמיהת הט"ז יו"ד סי' רס"ח סקט"ז ע"ד הפרישה שכתב דיינו יי"נ למפרע עיי"ש ודו"ק. והארכתי בזה [ראה בסי' שאח"ז]: