חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פו · ד
ועיין מ"ש הסמ"ע חו"מ סי' ק"ז סק"ב דאין כופין בכבוד אב להטריח הבן דהוי כאילו באנו להוציא ממון מידו במקום שיש פלוגתא, באופן דטרחה ועינוי הגוף הוי עכ"פ כהפסד ממון, וא"כ כמו דאין ע"א נאמן לממון ק"ו שאין נאמן לענות נפש אדם בעדותו ובפרט לגזור ע"י עדותו צום בעינוי אכילה דהוי כעין דנ"פ כדאמר ביומא (ע"ד:) עינוי שהוא אבידת הנפש ואיזה זה אכילה ושתי', ושבת (ס"ט) דמקשה וההיא יומא לימות כו' דמבואר דתענית יום א' הוא נוגע לפעמים לפקונ"פ ועיין פמ"ג במ"ז או"ח סי' שד"א ובש"ע סי' שכ"ח סעי' ל"ג דמקום רעבון מותר לינק מן הבהמה ביו"ט, ואם זה בצער דיחיד מכש"כ בצערא דרבים דכבר כתב הבה"ג הביאו הר"ן פ' כירה דאף מלאכה דאו' הותר בשביל צער הרבים וכתב הר"ן שדעתו דנזק רבים חשיב כפקונ"פ, וא"כ כש"כ הוא דאין ע"א נאמן במקום צער דרבים: