חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פו · א
יפה דן ויפה הורה כ"ת, וכמו"ש בשו"ת ח"צ סי' יז דכל חיוב קריעה אינו אלא לעומד ורואה בשעה שהס"ת נשרף באותו מקום כמעשה דמלך יהודא ובגמ' מ"ק כ"ו וש"ע יו"ד סי' ש"מ ובהגהות יד שאול שם הביא משנה בשמחות פ"ט על שריפת התורה לא ששמע שנשרפה אא"כ עומד עלי' והיא נשרפת ובמהרש"ם ח"ב סי' רס"ד הזכיר משו"ת ח"צ הנ"ל שפלפל עם השבו"י ובהגהות י"ש שהביא ממשנה דשמחות כהשבו"י, ואמנם לא כן דבהגהותי י"ש הנ"ל אדרבה שהביא מתני' דשמחות מפורש כהח"צ ונראה דשלא בדקדוק העתיק המהרש"ם ז"ל דברי השואל וכ"כ בשו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סי' קל"ז שאין מתענים רק מי שהי' בבית שנפל הס"ת לארץ אבל לא שאר בני העיר ועיין ד"ח ח"א יו"ד סי' נ"ט ובח"ב ליקוטים סי' א' הר"ב ח"ב סי' קל"ט ובי"צ יו"ד ח"ב סי' קס"ה, איברא דבירושלמי נדרים פ"ח ה"א ומ"ק פ"ג ה"ז ר' יונה הוה בצור ושמע דדמך ברי' דר' יוסי (בירו' מ"ק הגי' ברי' דר' אבהו) אע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקי צום כל האי יומא, נראה שהתענה ע"פ השמיעה שהוא ידיעה בלי ראי', י"ל איהו דאחמיר אנפשי' אבל חיוב ליכא כ"א בעומד בשעת יציאת נשמה דחייב לקרוע כגמ' שבת (ק"ה:) הא למה זה דומה לס"ת שנשרפה וכדברי הח"צ הנ"ל וע' מ"פ יו"ד השמטות לאו"ח סי' מ"ד: