חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עז · ח
אף אמנם א"כ הר"ן צריך להודות בפי' לא יחל דברו היינו ג"כ דיבור, כה"ג דמצינו (שבת נ"ח) כל דבר אשר יבא באש אפי' דיבור ובמתני' מכות (ט':) וידברו אלי' שנ' וזה דבר הרוצח וע' פירש"י שבת (ק"ן) דערות דבר היינו דיבור לא הרהור וע' תב"ש סי' א' ס"ק ס"ט ותוס' קידושין (מ"ג) דיקום דבר הנאמנים ע"י דיבור ומל"מ פי"ח מפסהמ"ק בשם הרמב"ן דפיגול בדיבור מקרא דלא תזבח דבר רע היינו דיבור ולפי"ז גם לא יחל דברו היינו ג"כ דיבור, אבל עכ"פ כיון דאדבר נמי קאי שגם המודר לוקה דבדידי' לא הי' דיבור ממילא ה"ה בנדר במחשבה בלא דיבור איכא משום בל יחל, אבל יש עוד נפ"מ בין נדר בפה או בלב לענין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דליכא כ"א באמירה בפה עי' פמ"ג בפתיחה כוללת ובבל"י הנספח ליו"ד סי' רנ"ח, וראיתי גם באמרי יושר ח"ב סי' קמ"ח לחדש דבמחשבה לש"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו דילפינן מקרא דמוצא שפתיך, עכ"פ שיש כמה נפ"מ בין נדר בפה לנדר בלב, ושפיר אתי' בעי' הגמ' אי יש יד לצדקה שיועיל מדין נדר בפה: ידידו"ש.