חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עז · ג
אולם עומד לנגדינו דברי הש"ע חו"מ סי' רי"ב סעי' ח' קנה קרקע אדעתא שיעשנו הקדש ולא הוציא מפיו כלום י"א דכיון שגמר בלבו לתת הצדקה חייב ליתן כו' הרי דאע"ג שגמר בלבו להוציא בשפתיו דהיינו שיעשנו הקדש בכ"ז אמרי' דחייב ליתן עפ"י מחשבתו, וכמשמעות הש"ע סי' רי"ב הנ"ל מבואר בש"ך יו"ד סי' רנ"ח סקי"ד דהוציא בשפתיו על סלע אחר שאינו כלום דאבל אותו שחשב בלבו חייב ליתן לצדקה, וא"כ תיקשי מזה על דברי הט"א דחגיגה הנ"ל וגם לכאו' דברי הש"ע הם נגד התוספתא דמע"ש כאמור: