חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עה
א
מתני' דמקואות פ"א מ"א מי גבאים שתה טמא ושתה טהור כו' והר"מ בפי' וכן בהלכות פט"ו מטו"א לא כפי' הרע"ב דחשש משום הטפה עצמה, רק דמי גבא בין שאובין בין שאינן שאובין פחות ממ' סאה אין מתטמאין אלא לרצון וכיון ששתה הטמא הוי לרצון עיי"ש ושי' הראב"ד ז"ל דלעולם אין מי גבא מקבלים טומאה קודם שיתלשו, ובהגהות רש"ש גם בס' שי"ט תמהו על הראב"ד מפסחים (י"ז) דאמר ר"פ דמשקה בי מטבחיא בקרקע טהורין בדהוה בהו רביעית דחזי להטביל מחטין וצינורות רק דבטלי' לטבילותא דרביעית ולכך משקין דעלמא מקב"ט משא"כ במשקי בי מטבחי' אוקמוה אדאו' וטהורין כפירש"י שם הרי מבואר דעכ"פ אחר שבטלוה לטבילותא מים שבקרקע פחות ממ"ס מקבלין טומאה אף קודם שיתלשו:
ב
אמנם לכאו' גם לשי' הרמז"ל תיקשי דס"ל שאין מים שבקרקע מקב"ט עד שיגעו בהן ברצון ושם בפסחים מבואר דמשקי דעלמא מקבלים טומאה ומשמע אף שלא ברצון ובתפא"י כאן כתב שיש ראי' אלימתא לשי' הר"מ מש"ס דפסחים הנ"ל ותמהני דלכאו' אדרבה איכא תיובתא מיני' כנ"ל, וחפשתי ומצאתי בבי"צ יו"ד ח"ב סי' מ"א שכתב כן דגם שי' הרמז"ל תמוה משם דמבואר דמשקי דעלמא טמאין עכ"פ מדרבנן אף שלא לרצון, דאין לומר גם התם דוקא לרצון דבכה"ג משמע מהר"מ דטמא מדאורייתא וא"כ איך קאמר דמשקי בי מטבחי' טהור דאוקמוה אדאורייתא:
ג
והנ"ל לתרץ שי' הר"מ ע"ד הפלפול נכון, הנה לכאו' ק"ל בדברי הש"ס שם ופירש"י דאפי' לאחר שבטלוה רבנן לטבילותא דרביעית אמאי יהי' משקים שבקרקע מקב"ט הרי כמו קודם שבטלוה לא מקב"ט משום שכתיב מקוה מים יהי' טהור כפירש"י הכ"נ אחר שבטלוה רבנן לטבילותא כיון דמדאו' כשר לטבול בו מחטין וצינורות אכתי מקרי מקוה מים ולכאו' י"ל דזה נכנס בחקירת המל"מ ה' תרומות אי איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא, אבל ז"א דהרי בפסחים שם ר"פ הוא בעל המימרא, ואיהו ס"ל בהדיא דאי' דרבנן לא מקרי א"ר מדאו' והוא בשבועות (ד' ל"א) בהא דשבועות העדות אינו נוהג אלא בראויין להעיד דאר"פ למעוטי מלך אבל משחק בקוביא מדאו' מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו עיי"ש:
ד
אבל יש לתרץ דבתפא"י העיר אמ"ש הר"מ דרביעית לא מקב"ט והיינו משום דחזי להטביל בו מחטין וצינורות, והרי כשמטביל בו ודאי מתכוין שיגעו המחטין במים ונטמא המים דהוי לרצון והאיך אפשר שיטהרו המחטין בהן, ותירצו כיון שמתכוון לצורך מצות טבילה לאו כתשמישו דמי דמצות לאו ליהנות ניתנו, וגדולה מזו כתב הר"מ דבעבר הטמא ברגליו במים טהורים והיינו משום דאינו מתכוון ליגע במים בעצם רק רוצה לבא מעבר זה לעבר זה עיי"ש, ולפי"ז מתורץ שפיר קושיתי הנ"ל דשפיר קאמר דאחר שבטלוה לטבילותא מדרבנן שוב מים שבקרקע מקב"ט אע"ג דאכתי מדאו' מקרי מקוה מים, מ"מ כיון דבטלוה רבנן שוב עכ"פ ליכא מצוה בטבילה זו דאדרבה עובר על דברי חכמים, שוב ממילא אינו ראוי להטביל בו מחטין וצינורות גם מדאו' משום דהרי בטבילה מתכוון שיגעו המים בהן דלש"ל דמתכוון למצוה דהא כבר בטלוה רבנן ודו"ק:
ה
ולכאורה אכתי תיקשי בהא דחולין (ל"א) פליגי רב ור"י בנדה שנאנסה וטבלה אי טהורה לביתה ואמר ר"פ לר"נ בשנפלה מן הגשר לרבנן שירדה להקר ופסק הרמב"ם ז"ל כרב דטהורה לביתה ואפילו בנפלה מן הגשר דהיינו שלא הי' אפילו כוונת טבילה במים, ולפי"ז אפי' אחר שבטלו רבנן טבילותא דרביעית אכתי יהי' עליו שם מקוה טהרה באופן שלא הי' כוונת טבילה כלל להטובל המחטין וצינורות דשוב ליכא למימר כנ"ל שמתכוון שיגעו המים בהמחטין:
אבל י"ל דמבואר בחולין שם דלתרומה וקדשים לכ"ע בעי כוונה וא"כ אפשר לומר דמה שפי' רש"י בפסחים דרביעית שבקרקע לא מקבל טומאה מדאורייתא משום דכתיב מקוה מים יהי' טהור היינו דוקא היכי שהוא טהור גם לתרומה ולקדשים וא"כ הכא אחר שבטלוה רבנן לטבילותא דרביעית הרי ממילא בטלה טבילותא דרביעית גם מדאורייתא לגבי תרומה וקדשים בממ"נ דאי לטבילה בלא כוונה הרי לא מהני בזה לכ"ע ואי בטבילה בכוונה הרי ממילא נטמא המים כיון דאיכא נגיעת רצון לכך אע"ג דאכתי לא בטלה טבילותא דרביעית לגבי חולין דהיינו בלא כוונת טבילה שוב ל"ה בכלל מקוה מים יהי' טהור:
עוד נ"ל דאף למ"ד דטבילה ל"ב כוונה אפשר דמכל מקום ראוי לטבילה בעינן כמש"כ הטה"ק בהקדמה לזבחים דבכל עניני מצוה איתא להכלל דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו א"כ ל"ק קו' הנ"ל דאכתי יהי' מקוה מים משום דמהני הטבילה לגבי חולין כגון שלא בכוונה דזה אינו דכיון דהכא ל"מ טבילה בכוונה כיון שמטמא המים משום נגיעה ברצון שוב ממילא ל"מ ג"כ לטבילה שלא בכוונה כיון שאינו ראוי לכוונה דכל שאינו ראוי לבילה כו':
[ובזה י"ל דברי התוס' בחולין (דף י"ב) בהא דאמר הג' שם גבי וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה מאן תנא דל"ב כוונה בשחיטה רב נתן הוא כו', והקשו התוס' כיון דאחרים רואין אותן בני כוונה נינהו כמו דמהני גדול עומד ע"ג גבי כתיבת גט ותי' דגדול עומד ע"ג היינו שמלמדין אותן כו' אבל הכא אחרים רואין אותן בעלמא קאמר, שוב הקשו מדתניא דשוטה לאו בר חליצה אפי' גדול עע"ג ותירצו דרק גבי גט מהני עומד ע"ג דמוכחא מילתא טפי דעביד לשמה כשמניחין לכתוב שמו ושמה כו' והקשה בלב ארי' דלפי' תירוצם האחרון למה להם לעיל לחלק לגבי שחיטה בין אחרים רואין אותן לגדול עומד ע"ג ובפשוט הי' להם לת' דרק גבי גט מהני גדול עומד ע"ג ולא לשאר דברים, ולהנ"ל מתורץ שפיר דלכאורה תיקשי לפי סברתי לעיל דלכ"ע עכ"פ ראוי לבילה בעינן אמאי יהי' כשר לר"נ שחיטת חש"ו כיון דחש"ו אינם ראויים לכוונה וכל שאינו ראוי לבילה כו' אבל באמת ניחא דשפיר מקרי חש"ו ראויים לכוונה ע"י שיהי' גדול עומד ע"ג וכה"ג אמר בחולין (ל"א) אי דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחבירתה כוונה מעלייתא היא, והשתא מתו' היטב קו' הל"א שלא הי' אפשר להתוס' לת' דגם גבי שחיטה ל"מ עומד ע"ג כמו לגבי חליצה דא"כ הדר תיקשי היאך יוכשר שחיטת חש"ו אפי' לר"נ כיון שאינם ראויין לכוונה, שו"מ בבי"צ יו"ד סי' ב' עד"ז בישוב התוס' חולין]:
ו
ובזה יש לפלפל ג"כ מ"ש בשו"ת ב"א בסי' בישוב קו' המהרי"ט הנודע לגבי שוחט בשבת דנימא א"ע ל"מ ותי' הב"א דאעל"מ פועל רק לסלק הכוונה והכא בשחיטה הרי ל"ב כוונה, והשתא לדידי הדרא קו' המהרי"ט לדוכתא כיון דכל מה דמהני שחיטה בלא כוונה יהי' רק משום דראוי לכוונה והכא בשחט בשבת דאינו ראוי לכוונה דאעל"מ מסלק הכוונה שוב מהראוי שיהי' שחיטה פסולה משום דכל שאינו ראוי לבילה כו' ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו:
ז
הנני חוזר לענין הראשון דאכתי תיקשי למאי דאמר רב פפא (חולין) ל"א לרבנן שירדה להקר והיינו ניהו דל"ב כוונת טבילה לטהרה עכ"פ בעינן כוונה לרחיצה וא"כ תיקשי אפי' קודם דבטלוה רבנן לטבילה דרביעית היאך משכחת לה לטבילותא דרביעית לגבי מחטין וצינורות בכה"ג שהי' טבילת המחטין וצינורות לכוונת רחיצה ולא לכוונת טהרה שהרי נטמאו המים בנגיעת רצון שמתכוון לרחיצה, וא"ל כתי' תפארת ישראל הנ"ל משום דאיכא כוונת מצוה ומצות לאו להנות ניתנו לא מקרי נגיעת רצון שהרי בכה"ג ליכא כוונת מצוה לטהרה ונגיעת רצון לרחיצה איכא:
אבל נ"ל עפ"י תי' תפ"י הנ"ל דלא איכפת לן כלל כוונת טבילת מצוה רק כיון דממילא אתעבד מצוה ממילא בטלה לה כוונתו לרחיצה דגדול כוחה של מצוה לבטל כל מציאות מחשבות זרות שבה וכה"ג שכתב הרשב"א אפילו הנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' מללה"נ והביא סיוע לזה ממה שכ' התוס' פסחים (מ"ו) גבי נדונ"ד דאין קריבין ביו"ט משום דצורך הדיוט בטל לגבי צורך גבוה והכא נמי בטל כוונתו לרחיצה לגבי מצות טהרה דמתעבד ממילא:
ח
ובזה אפשר לת' מה שהק' בשו"ת בית שלמה מהד"ת סי' נ"א אהא דפי' רש"י בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות בכלים שהטביל בו יעיי"ש והא עכ"פ יש במקוה זו רביעית גם עתה ומה"ת סגי לכלים ברביעית והו"ל ספד"ר ולהקל והיא תמי' עצומה, ועיין בשו"ת בי"צ ח"ב סי' ל"ב מה שדחק לת' זה, גם בס' שי"ט תי' דכיון דביטלו חז"ל טבילה דרביעית עשאו הדבר כשל תורה דגם לכלים בעינן מ"ס והו"ל כסדא"ו ולהחמיר עיי"ש, והדברים מחוסרין תבלין גם לכאו' הם נגד הש"ס דפסחים הנ"ל דרביעית שבקרקע טהורין גבי משקי בי מטבחיא משום דאוקמי' אדאורייתא ואי ס"ד דחכמים עשאו כשל תורה ממש גם בקדשים לא הי' להם להקל:
אך למה שכתבתי מיושב שפיר דבאמת לא עשו חכמים דבריהם כשל תורה רק דממילא כיון דבטלוה רבנן לטבילותא דרביעית ממילא אזלא לה גם הטבילה של תורה כיון שמתכוין שיגע בו המים ולא שייך לומר דבטל כוונתו לגבי מצוה של טהרה כיון שכבר בטלו חכמים למצוותו והכ"נ במקוה שנמדד ונמצא חסר אע"ג שבשעת טבילה הי' טועה בדבר מצוה שסבר שיש בו שיעור מ"מ עכ"פ כיון שאם נודע לו עתה שהוא חסר לא מתעבד מצוה אחר שבטלו חכמים לטבילותא דרביעית ממילא הוי ספק תורה להחמיר כמו שביארתי לעיל דלא אזלינן בתר כוונת המצוה רק דתלוי אי מתעבד מצוה ממילא ומכ"ש לגבי משקי בי מטבחיא שפיר אמר הש"ס דרביעית שבקרקע טהור כיון דאוקמוה אדאורייתא קודם שבטלו חז"ל לטבילה דרביעית מתעבד ממילא מצוה דטהרה:
ט
ולכאו' אכתי יש להעיר במה שכתבתי דלכך אחר שבטלוה לרביעית דכלים רביעית שבקרקע טמא משום דשוב לא מקרי מקוה מים דע"י טבילת המחטין יטמא המים עצמו משום נגיעה ברצון, והרי אכתי מקוה מים לגבי מטבחיא, שאם יהי' מקוה מים דרביעית בי מטבחיא לא יקבל טומאה דהא משקי ב"מ טהורין דאוקמה אדאורייתא וא"כ ממילא גם במים דחולין לא יקבל טומאה משום דהוי מקוה מים בי מטבחיא:
אבל באמת זה אינו דגם בי מטבחיא ל"ה רביעית מקוה מים אחר שבטלוה רבנן כדאמר בחגיגה כ"א דאין טובלין כלי בתוך כלי לקודש גזירה שמא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפ"ה וברש"י נזיר ל"ח פי' דמהך ילפינן דבטלו רבנן לטבילותא דרביעית [ורק דאמרינן דמשקי ב"מ טהורין אע"ג דל"ה שוב מקוה מים משום דאוקמה אדאורייתא קודם שבטלו רבנן שהי' מקרי מקוה מים לכך בי מטבחיא גם עכשיו שבטלו רבנן לא מקבל טומאה והיינו דוקא היכי שלא הי' נגיעה ברצון דבאם הי' נגיעה ברצון הרי מקבל טומאה מדאורייתא] וא"כ ממילא גם ברביעית של מטבחיא אם יטביל מחטין וצינורות לא סלקא להו טבילה גם מדאו' כמו ברביעית דחולין כיון דע"י שבטלו רבנן שוב מקרי נגיעה ברצון דטמא מדאו' כנ"ל וא"כ לא מקרי מקוה מים לעולם גם לגבי קדשים ולכך שפיר קאמר הש"ס בפסחים דמשקין של חולין טמאים אף שלא ברצון משום דאחר שבטלוה רבנן שוב ל"ה מקוה מים גם מדאורייתא:
י
ולפי"ז מתורץ היטב שי' הרמז"ל מ"ש דרביעית אינו מקב"ט כ"א ברצון נגד הש"ס פסחים הנ"ל משום דבש"ס פסחים שם אר"פ דמשקי ב"מ הלכתא גמירי לה דטהורין ודחי לה מדמחלק בין רביעית בכלים או בקרקע, וא"כ כיון דמשקי ב"מ ג"כ אינם טהורין כ"א משום דמקוה מים, לכך שפיר קאמר הש"ס דבחולין טמאים אף שלא ברצון דאחר שבטלוה רבנן ל"ה עוד מקוה מים גם לגבי מטבחיא ולכך דייק ר"פ ואמר הא דאמרת בקרקע טהורין לא אמרן אלא דהוה בי' רביעית והיינו רק לשי' ר"ש דאמר דרק בקרקע טהורין וע"כ לא משום דהלכתא גמירי לה:
אבל הרמז"ל לשי' בפ"י מטו"א הט"ז דמשקה ב"מ טהורין מהלכה והוא בין בכלים בין בקרקע ועיין כ"מ פ"א מפהמ"ק ה' ל"ו נמצא דאחר שבטלו רבנן לטבילותא דרביעית ואיכא בטבילת מחטין נגיעה ברצון מ"מ בי מטבחיא לא מקבל טומאה בלא הטעם דאוקמה אדאורייתא רק דהלכתא גמירי לה, ולכך גם רביעית שבקרקע בחולין לא מקבל טומאה שלא ברצון משום דאע"ג דאחר שבטלו רבנן ל"ה מקוה מים גם מדאורייתא משום דאיכא נגיעה ברצון, מ"מ הרי הוי מקוה מים מדאו' לגבי מי מטבחיא דבקדשים לא מקבל טומאה אף ברצון דהלכתא גמירי לה ודוק היטב:
יא
ובבי"צ יו"ד ח"ב סי' מ"א הנ"ל רוצה ליישב דברי הר"מ הנ"ל מה שכתבתי דרביעית מים אפי' שאובין לא מקב"ט שלא ברצון שלא יהי' נגד הש"ס פסחים הנ"ל, והיינו דפי' הש"ס פסחים דרביעית דקרקע בחולין טמאים הוא ג"כ דוקא ברצון ומשא"כ לגבי בי מטבחיא טהורין אפי' ברצון משום שי"ל דמ"ש הר"מ דברצון טמא הכוונה ג"כ רק טומאה דרבנן וע"כ בקדשים אוקמה אדאורייתא:
והנה אם כנים הדברים דלהר"מ גם ברצון לא מקב"ט מה"ת יתיישב קו' התפא"י הנ"ל דאיך משכחת טבילת רביעית למחטין וצינורות מה"ת הא ע"י הטבילה הוי נגיעה ברצון ומטמא המים, ולהנ"ל באמת קודם שבטלו רבנן לרביעית לא הי' מקב"ט אף ברצון דמה"ת רביעית שבקרקע לא מקב"ט כלל, ואמנם מלשון הר"מ בפ' ט"ו מטו"א ופיהמ"ש למקואות נראה דברצון מקב"ט מה"ת והמעיין יראה שבבי"צ עצמו חשב תי' זה לדוחק ולכך ההכרח לבא לתי' התפא"י דע"י טבילה לא מקרי נגיעה ברצון משום דבטלה דעתי' אל המצוה:
יב
וארוח לן בזה מה שראיתי בשם ס' יריעות שלמה להקשות בריש נדה בהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג טמאים ואמאי לא נוקמא המים בחזקת טהרה ובודאי לא חסר אז המקוה משום דאם הי' חסר המקוה יהי' פחות ממ"ס הרי נטמא המים מהטובל משא"כ מ"ס אין מקב"ט והיא הערה נאה, ולהאמור מתורץ שפיר שהרי עפ"י קו' התפא"י מוכרחין אנו לאחת משתי אלה, אם לומר דאפי' ברצון רביעית שבקרקע לא מקב"ט מה"ת או דטבילת הטמא לא מקרי נגיעה ברצון וא"כ ממנ"פ ל"ק קושיתו דאם נאמר דברצון לא מקב"ט כ"א מדרבנן לא קשה דנוקמא המים בחזקת טהרה דז"א דמה"ת אפי' אי הי' חסר ממ"ס לא מקבל המים טומאה מהטובל והוי שפיר ספיקא דאורייתא ואם תאמר דברצון מקב"ט מה"ת א"כ ע"כ אתה מוכרח לומר דטבילת הטמא לא מקרי נגיעה ברצון א"כ בודאי ל"ק שנטמא המים ע"י הטובל כיון דשלא ברצון לא מקב"ט כלל ואפי' מדרבנן טהור:
יג
עד כה דברנו משי' הרמז"ל ופירושו למתני' דמקואות פ"א דשתה הטמא ושתה הטהור טמא כו' שהוא רק משום נגיעה ברצון אבל הרע"ב והר"ש ז"ל ס"ל כשי' הראב"ד הנ"ל ופירשו המשנה דחשש דשמא שתה הטהור אותה טפה שנפלה מפיו של טמא וטמאה כל המשקין שבפיו, אך בתוס' רע"ק הקשה דבמשנה ג' אמר נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא, ולפי' למה נצרכה דכבר אשמעינן לה מרישא דשתא טמא דחשש משום הטפה שנפלה מפיו של טמא והוי ג"כ מים טמאים והניח קו' זו בצע"ג:
יד
ונ"ל לתרץ דבמכות ד' גבי חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהי' במקום אחד והקשו התוס' דהא מדשויא להו השקה כמחוברים לטהרם מטומאה הה"ד לענין טבילה נמי:
וראיתי במרכה"מ ה' מקואות שתי' עפ"י ש"ס חולין (ל"א) דחולין ל"ב כוונת טבילה אבל לתרומה וקדשים בעי כוונה וחידש עפי"ז דגם דין השקה כן דלתרומה וקדשים לא מהני בלא כוונה וא"כ שפיר אמר הש"ס דחבית שנפלה דלא עלתה לו טבילה משום שנפלה בלא כוונת אדם, ובדיוק אמר הש"ס שם וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא דרק לגבי ככר של תרומה לא מהני ההשקה שלא בכוונה אבל לגבי ככר של חולין ודאי סלקא להו השקה להנך מים דלחולין ל"ב כוונה עיי"ש כי נחמד:
ומעתה נמצא כי חילוק דין יש במשנה ג' דמקואות מה שאינו כן במשנה א' וב' והוא דהרע"ב פי' במשנה א' דחשש בשתה הטמא הוא משום הטפה עצמה כנ"ל וכתב דאותה טפה לא סלקא השקה בגבא דמיירי כשאין בו ארבעים סאה, והנה לפי חידושו של המרכבת הנ"ל כ"ז הוא רק במשנה א' וב' שנפלה הטפה מהטמא בכוונה וידיעה דבאופן זה אי הי' בהגבא מ"ס הוה סלקא השקה להטפה משא"כ במשנה ג' שנפלו מים טמאים שהי' נפילה שלא בכוונת אדם (כמו במשנה ד' בנפל לתוכן מת שפי' הר"מ דהוי שלא בכוונה ועיין תוס' חולין (ל"א:) ד"ה וכ"ת דנפל משמע בלא יושב ומצפה] הדין כן אפי' אם הי' בהגבא מ"ס לא סלקא להטפה השקה לגבי תרומה וקדשים ואליבא דר' יוחנן בחולין (ל"א) אפי' לחולין לא מהני טבילה בלא כוונה וע"כ שפיר גם לפי' הרע"ב נקט מתני' בתרי ותלתא בבי משום דחילוקי דינים יש בהו דבמשנה א' וב' מיירי ע"כ דוקא בשאין בהגבא מ"ס ובמשנה ג' מיירי אפי' יש בהגבא מ"ס משום דטהרה והשקה בעי כוונה, ודוק כי נכונים מאוד הדברים: