חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עד · י
בדבר האמור בטעם פלוגתת ת"ק ור"ש במתני' דת"ק אמר אם לא הדיח טהור ור"ש פליג, העיר כעת בני הרב הה"ג מו"ה אברהם נ"י שי"ל בזה הנה מה דאמר ת"ק אם לא הדיח טהור משום דאז הוי המים מחוברים ואין מטמאין אלא תלושים לכך בעי הדיח שיעשו תלושין:
וקשה הרי כיון שקבלו המי גבאים טומאה לעצמן ע"י ששתה הטמא או שנפלו מים טמאים ברצון כמו"ש הר"מ בהלכות א"כ ממילא יטמאו המים אח"כ את הככר דמשום שכבר נטמאו ממילא חשיבי כתלושים מאליהן דטומאה תלי' בתלוש דאס"ד שעדיין מקרי המים מחובר לא משכחת לה שיטמאו במחובר וכמו"ש התוס' ב"ב ס"ה דמוכר את הבית לא מכר את התנור אפי' שהוא מחובר משום דאין חיבורו חשוב חיבור תדע מדמקבל טומאה עכ"ל, ועיין שו"ת כוכב מיעקב סי' צ"ו דבר יקר בזה, הרי דמשום דמקבל טומאה ממילא נחשב כתלוש וא"כ הכ"נ למה צריך לת"ק הדיח דוקא כדי שיעשה תלוש והרי כבר נעשה תלוש ברצון והוא הערה יפה, אך י"ל דמה דאמרי' שאין מים טמאים מטמאין אלא תלושין בעינן שיהי' תלושין לגמרי אבל משום זה שקבלו טומאה אף שעכצ"ל שנחשבו כתלושין הוא רק בכ"ף הדמיון ול"ה תלושין גמורים לענין שיטמאו את הככר ועיין תוס' פסחים (ל"ד:) ד"ה ונתן, ואמנם הרי בשבת (צ"ה) מצינו חידוש אליבא דר"ש דאע"ג דעציץ שאינו נקוב לכל מילי הוי כתלוש מ"מ לענין טומאה ס"ל דהוי כמחובר שאינו מקב"ט דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים שנ' על כל זרע זרוע אשר יזרע והיינו דלענין שיקבל טומאה ס"ל דבעינן תלושין גמורים עוד יותר מעציץ שאינו נקוב, ולפי"ז ר"ש לשיטתו הכ"נ במי גבאים מדקבלו טומאה ע"י נגיעת טמא ברצון עכצ"ל שהמי גבאים כבר נחשבו לתלושין גמורים דאלה"כ ל"ה מצי לקב"ט לר"ש דבעי תלושין גמורים לכך לשיטתו אמר דאפי' לא הדיח טמא דמשום שכבר קבלו טומאה לעצמן ממילא נחשבו כתלושין גמורים, והדברים נחמדים: