חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עד · ח
וראיתי בפנ"י גיטין (ס"א) בהא דאמרי' שם שאין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה שכתב אע"ג דלא הוכשרו חיישינן שמא אכשרו אצל הנפקד ומשום דבטומאת ע"ה הוי מים טמאים שמכשירין שלא לרצון אבל כתב להסתפק אי שייך בטומאת ע"ה הדין דמכשירין שלא לרצון עיי"ש, והנה ממתני' פ"ב דמכשירין הנ"ל במי שפיכות שחזקתן טמא מטומאת עכו"ם וע"ה לכאו' ראי' כנ"ל דמכשרי שלא לרצון מדאמרי' שמטמאין מי גבאים שלא לרצון אך לפי' הרא"ש הנ"ל דחשיבי לרצון לפי שאחר שירדו הגשמים ניחא לי' וחשיבי לרצון או למ"ש במ"א דאיירי שניתנו המי שפיכות ברצון, א"כ אין ראי' ועל כרחו אנו צריכין לפי' מ"א לשי' הר"מ שפסק בפ"ב דטו"א דינא דמתני' במי שפיכות כו' אע"ג דלהר"מ ליתא לתירוצא הנ"ל מ"ש אליבא דר"מ לשיטתו דאפי' בטבו"י מכשיר שלא ברצון שהרי הר"מ פסק כחכמים, וגם מה שכתבתי דטומאת עכו"ם חמיר ששורפין עלי' את התרומה לא שייך להר"מ שפסק בפ"ב מה' מו"מ שאין שורפין עליו את התרומה, ועל כרחו אנו צריכין לפי' המשנה אחרונה דאיירי שניתנו המי שפיכות ברצון ואף שלשון הר"מ הוא שירדו ממי שפיכות כוונתו שירדו ברצון, גם י"ל דהרי מצינו עוד חומרא בטומאת ע"ה יותר משאר טומאות לפמ"ש רש"י יבמות (ט"ו:) ד"ה שהן וז"ל וכ"ח טמא ע"ג ע"ה ושמא נגע בגב החביות וטמאה מדרבנן ובריטב"א שם תמה דהרי כ"ח אין מיטמא מגבו ותי' דבע"ה החמירו שיהא מדבריהם מגבו עכ"ל, ולפי"ז שיש חידוש בטומאת ע"ה לטמא אפי' כ"ח מגבו י"ל שיש לו ג"כ החומרא יותר משאר משקין טמאים לטמא מי גבאים אפי' שלא לרצון, אבל גם זה אינו להר"מ פ"ז מאה"ט הג' דגם משקין טמאים מטמאים כ"ח מגבו וע' בכורות (ל"ח):