חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עד · א
במתני' דמקואות פ"א מ"ג נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא ובפי' הר"מ וז"ל הודיענו ג"כ שיטמאו אלו המים אשר אין בהם מ"ס במשקין טמאים כו' ועיקר אחד מקובץ עמהם שמשקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון, ובתוס' ר"ע כתב דמשמע מד' הר"מ דאע"ג דס"ל שאין מי גבאים מיטמאין אלא לרצון, מ"מ בנפילת מים טמאים מטמאין אפי' שלא לרצון אכן בחיבורו פט"ו מטו"א כתב דאפי' בנפילת מים טמאים אינו טמא אלא לרצון עכ"ק, ע"ז כתבת שיש ראי' דמים טמאים מטמאין מי גבאים אפי' שלא לרצון ממתני' דמכשירין פ"ב מ"ג מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים כו' אבל אם קדמו מי גשמים אפי' כ"ש למי שפיכות טמא ובר"מ פ"ב מטו"א דמיירי בין בכלים בין בקרקע ומדתנן שירדו מי גשמים אפי' שלא לרצון אע"ג דבקרקע הו"ל מי גבאים ובפי' הרא"ש הרגיש וכתב דכיון שירדו כבר ניחא להו וחשיבו לרצון, אבל הרי במתני' דמקואות הנ"ל בנפל ככר של תרומה אם לא הדיח טהור משום דל"ה לרצון מבואר דמי גשמים אף אחר שירדו לא חשיבי לרצון עכ"ד: