חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ע · ז
ובנ"ד אם נצרך לתקן לכתחלה, הנה מה שהי' לדון מטעם שלא להוציא לעז על הראשונים וכמו"ש הש"ך יו"ד סי' קצ"ח ס"ק מ"ה משו"ת מהרמ"ל והגהות בית הלל ביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ו, ובפרט בנ"ד שנבנה המקוה ע"פ זקינו הגה"צ מגארליץ זצ"ל ומשתמשים בה כמאז ועד עתה, אבל הנה בשו"ת ד"ח עצמו ח"ב סי' צ"ד אף שכתב לחוש משום לעז בכ"ז סיים דאחר שתשקוט המחלוקת שיסכימו שני הצדדים יעשו התיקון בהמקוה שיהי' כשר עצהיו"ט. וגם בס' דברי יחזקאל בסופו שהזכיר מחשש לעז כתב לתקן בקל, וא"כ גם בנ"ד הי' מהראוי לתקן לכחחלה:
אך כ"ז באופן שאחר ששופכין המים להמקוה יחסרו ויורידו גם למטה משיעור הגובה של מדת המים [וואססערשפיעגעל] אבל אם יעשה הנסיון שבאם לא ישפכו בהמקוה רק בשיעור גובה מדת המים לא יחסר יותר ובכה"ג שגם המים שלמעלה מן המדה זו לא ניכר לעין הרואה פשיטא שאין כאן חשש זוחלין אפי' לכתחלה וכמו"ש ג"כ באמרי יושר סי' קצ"ט שענין מדת המים בגבהו נרמז בהשגת הרז"ה לבעה"נ בשעה"מ סק"א עיי"ש וע"כ באופן דאיכא צירופי טעמים הנ"ל היא מקוה כשרה לטהרות בנות ישראל לכתחלה אחר שלפי דברי כ"ת קשה לתקן וכמעט מן הנמנע, בודאי שאין שום חשש ופקפוק, אבל בכל אופני תיקון האפשר צריכין להתאמץ בכל עוז, זה הנלע"ד: והנני ידידם דוש"ת.