חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ע · א
והנה מקור דבר זה בש"ע סי' ר"א סעי' נ"א והוא מהרשב"א בשער המים דניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת, ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' י"ז הביא ראיית הרשב"א ז"ל מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כו' דמשמע רק משום שחסר משיעור מ"ס אבל לא מטעם זחילה והיינו משום דלא ניכר הזחילה ועוד ראי' מחגיגה (כ"ב) בהא דארעא כולה חלחולי מחלחלא עיי"ש וחידוש שבשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' נ"ד הביא שתי ראיות הללו משמי' דנפשי' אבל כנראה משמעות הח"ס יו"ד סי' רי"א שכיוון ג"כ לראי' הראשונה ולא הביא שהוא ראיית הרשב"א ואמנם באופן שניכר החסרון בהמקוה ע"י שנתמעט המים לאט לאט רק שלא ניכר הזחילה עצמה לעין הרואה הבאתם משו"ת ח"ס סי' רי"א וכמו"ש הרשב"א דמה שנבלע בקרקע לא מקרי זחילה דאל"כ אין לך מקוה כשרה בעולם וכ"כ בשו"מ מהדו"ב ח"ד סי' קע"ח ושם ארי' סי' ע' ומהרש"ם ח"ג סי' רל"ט וסי' שס"ז דאם אין הזחילה ניכרת לעין הרואה ל"מ זחילה וכ"ה במהרש"ם ח"ב סי' נ"ט ואמנם בד"ח ח"ב סי' צ"ט כתב דהיכי שנוטף טיף אחר טיף הוי זוחלין ומה שאין נראה לעין הוא מחמת שהמים או איזהו דבר מכסהו, ובשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קכ"ז כתב ג"כ דדברי המהרש"ם הנ"ל לא ברירא לי' שיהי' הבדל בין רואה את הזחילה או לא רק שתלוי בכמות הזחילה שאם זוחל ממש אף שאין ניכר לעין רק שניכר החסרון ע"י המדידה מקרי זחילה: