חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מו · ב
אבל נראה דכה"ג דאמר בשבת (נ"ח) ניטלו ענבליהן עדיין טומאתן עליהן ולאביי משום דהדיוט יכול להחזירו ולפירש"י מהני האי טעמא רק לענין שלא תפרח הטומאה שהיתה עליהן אבל לא שיקבל טומאה מכאן ולהבא ועיין תוס' שם, ולפי"ז נראה דהכ"נ שנאמר דהוי ראוי לאכילה לענין ביעור חמץ מטעמא שיכול להחזירו לטעמו ע"י הפרדת והוצאת הרעל זה יתכן רק באם נעשה התערובות בתוך הפסח שפיר אמרי' כיון דכבר חל עליו חיוב ביעור שוב לא פקע ג"כ אחר שנפגם מאכילה מטעם הואיל וראוי לאכילה ע"י הפרדה משא"כ בנעשה התערובות קודם הפסח שנאמר דו שו מחדש חיוב ביעור מטעם הואיל כמו דלא אמרי' שיקרא טומאה מכאן ולהבא מטעם הואיל הדיוט יכול להחזירה או מטעם הואיל וראוי להקישו ע"ג כ"ח ע"ש ודו"ק: