חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן לח
ב"ה ער"ה תרצ"ג.
שלום להרב החריף ובקי מו"ה צבי זאנענשיין מפאדגורזע:
הגיעני מכתבך עם ח"ת טובים ומתקבלים ומפני טרדת הימים הקדושים הבע"ל תשובתי בקיצור נמרץ:
כתבת לחקור עפ"י הנוב"ת סי' מ"ז דבמקום גדודי חיות ל"ה מוקף לדירה דלא דיירי אינשי שמה כמו"ש דאין אדם דר עם נחש בכפיפה, דלפי"ז יש לעיין לענין בית החיים אפי' בגדר ויש שם בית דירה למתעסק לא יועיל ע"כ יהי' אסור לטלטל אם יש שם ב"ס:
א
הנה לכאו' יש להעיר ולסייע דלא מבטלי הקברים לדירה שהרי לגבי גדודי חיות כ' הנו"ב הטעם דלא דיירי אינשי והוי כהא דעירובין (כ"ג) דנזרע רובו הרי הוא כגינה דבטיל דירתו משא"כ בביה"ח יש ראי' דל"ה כזרעים דמבטלי דירה והוא ממכות (י"ב) דא"ר אבוה ערי מקלט לא ניתנו לקבורה דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים ניתנו ולא לקבורה וקשה דלמ"ל קרא דממילא ידעינן לה לפ"מ דאמר בב"ב (כ"ד:) דלרבנן דאף בערי ישראל אין עושה שדה מגרש ולא מגרש שדה ה"מ זרעים אבל אילנות עבדינן ומנא תימרא דשאני בין זרעים לאילנות דתניא קרפף יותר מב"ס נזרע רובו הרי הוא כגינה נטע רובו הרי הוא כחצר ובשטמ"ק בשם הר"י מיגש ז"ל הפי' דמשו"ה אין עושין מגרש שדה דכמו דזרעים מבטלי דירה הכ"נ אם יזרע בו יצא מכלל מגרש ונעשה שדה כו' והשתא אס"ד דביה"ק ג"כ מבטל דירה דהוי כזרעים הרי ממילא ידעינן שאין עושין בערי מקלט ביה"ק רק חוץ לתחום עריהם וכן אפי' בכל ערי ישראל יהי' אסור אליבא דרבנן דס"ל דאף בערי ישראל אין עושין מגרש שדה ומטעם דזרעים מבטלי דירה והכ"נ ביה"ק מבטלי דירה והוי כשדה ובערכין (ל"ג) ילפי' לה מקרא דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה מדכתיב לא ימכר לא ישנה ולכאורה היא הערה גדולה:
אבל נראה די"ל כיון דכל מה שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה הוא רק משום שאסור לשנות דכתיב לא ימכר לא ישנה א"כ אי לאו קרא דכל חייתם הו"א דמותר משום דלא מקרי זה שנוי מה שהוא צורך אדם והי' מותר לעשות ביה"ק אע"ג דמבטל דירה דמ"מ לא מקרי זה משנה ולכך כתיב ולכל חייתם ולא לקבורה ונותנים להם ביה"ק חוץ מתחום עריהם כמו"ש הר"מ בפי"ג מה' שמיטה יובל ה"ג אך גם למ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' של"א בהא דב"ב (קי"ב) פנחס דזבין מיזבן לא מצית אמרת דשדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו וקשה דלמא קנה בית בערי חומה וחרב הבית שהוחלט לו ועשה ממנו קבר ולא יחזור ביובל וכתב דמכאן ראי' לשי' פרש"י שבועות (י"ז) דבתי ע"ח אין עושין מגרש מדאו' ודלא כמל"מ פי"ג משמטה ויובל, הרי דגם לצורך קבורה הוא בכלל האי' דאין עושין עיר מגרש מ"מ ניחא כאן דהרי להמל"מ הוא רק אי' דרבנן רק דלשי' רש"י שבועות הוא מה"ת אבל מ"מ רק בערי חומה משא"כ בשאר ערי ישראל הוי רק דרבנן ושפיר צריך קרא לגבי ערי מקלט ודו"ק:
ב
ומן הסברא נראה ודאי דביה"ח ל"ה מוקף לדירה ואף דמה שא"א לדור בביה"ק הוא רק מחמת אי' ובעירובין (ע"ח) איבעי' לי' לגבי עשאו לאילן סולם מהו כו' או דלמא אפי' לרבנן פתחא הוא ואריא הוא דרביע עלי', מ"מ הרי מצינו בעירובין (ע"ז) דדבר הניטל בשבת אינו ממעט ודבר שאינו ניטל בשבת ממעט ובתוס' סוכה (ד':) ד"ה ואע"ג שכ' ולא דמי לארנקי דאיכא למ"ד דאפי' ארנקי מבטל אינש, ובמהרמ"ל שם משום דארנקי הוי דבר שאינו ניטל בשבת והגם דבעירובין (ע"ח) שם מחלק דאילן שאי' שבת גרם לו אסור דהוי לגבי דין עירוב שהוא ג"כ אי' שבת אי' מחמת עצמו אבל אשירה לגבי שבת הוי אי' ד"א גרם לו ומותר, וא"כ הכ"נ י"ל דלכך דבר שאינו ניטל בשבת ממעט משום דלגבי עירוב והוצאה הוי אי' מחמת עצמו, אבל הרי מבואר מתוס' סוכה הנ"ל דאפי' לדין סוכה דבר שאינו ניטל בשבת ממעט אע"ג דלגבי סוכה הוי אי' ד"א גרם לו, וא"כ הכ"נ בביה"ק לגבי אי' הוצאה דשבת אע"י דהוי אי' דבר אחר גרם לו מבטל לדירה:
ובלאה"כ נראה לענין שמבטל לדירה אין נפ"מ אי מחמת ד"א גרם לו, כיון דלענין מוקף לדירה בעי' דדיירי אינשי א"כ יהי' אפי' העיכוב משום אי' ד"א עכ"פ כיון דלא דיירי בה אינשי ל"ה מוקף לדירה וכה"ג כ' התוס' פסחים (כ"ט) ד"ה אין פודין דאין נפ"מ בחששא דרבנן דכיון שאמרו רבנן אין פודין לא שוי' מידי ועיין עירובין ע"ג מה מקום דירה רב אמר מקום פיתא ושמואל אמר מקום לינה, ובעירובין (כ"ו) גבי מחיצת האדרכלין שמבואר בריטב"א דאף שמשתמש בקרפף ואוכל שם לפרקים ל"ה מוקף לדירה רק במשתמש בקביעות, ולפי"ז בביה"ק שמבואר בר"מ ה' אבל פי"ד הי"ג שאין אוכלין בהן ואין שותין בהן וכ"ה ברמ"א יו"ד סי' שס"ח א"כ ל"ה מוקף לדירה. איברא דלכאו' צ"ע ביבמות (פ"ו) דאר"ע מעשר לכהנים לא מצית אמרת דכ' ואכלתם אותו בכל מקום שיכול לאכלו בכל מקום יצא כהן שא"י לאכלו בביה"ק ובירו' פ"ב דמע"ש והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בא ואכלו עמו בקבר וקשה הרי אפי' שאינו כהן אסור לאכול בביה"ק כד' הר"מ הנ"ל, י"ל כמו"ש התוס' יבמות שם דלענין טוה"ג שאסור לאכול לזרים גזה"כ הוא ואכלתם אותו בכ"מ וא"כ הכ"נ י"ל לגבי איסה"נ דביה"ק, אבל אכתי תיקשי ממתני' דר"פ בכל מערבין דר"י אומר אפי' ביה"ק מפני שיכול לחוץ ולאכול, ולהר"מ הנ"ל אפי' לישראל אסור לאכול בביה"ק וצ"ע:
אך י"ל דהנה מדברי הר"מ הנ"ל מבואר דאי' אכילה בביה"ק הוא משום איסה"נ אבל בש"ע סי' שס"ח שהוא משום אי' קלות ראש, א"כ אפשר דרק סעודה קבועה אסור אבל בדרך ארעי ליכא אי' דל"ה קלות ראש, עכ"פ בנ"ד שכבר הבאתי מהריטב"א דמה שאוכל לפרקים ל"ה מוקף לדירה כ"א שמשתמש בקביעות ע"כ אף שהבית לעצמו בית דירה הוא ועפירש"י עירובין (נ"ה) דבנין של הקבר סתמי' לדעת שומר הקבר עביד ואע"ג דלא דייר בי' בית דירה הוא עכ"ל, אבל הביה"ק דלאכול בקביעות ודאי אסור כנ"ל וליכא מקום פיתא וגם ליכא מקום לינה דזה אחד מסימני שוטה המבוארים בחגיגה (ב') הלן בביה"ק וחוץ בזה איזה שייכות לביה"ק אל הדירה לכן פשוט דל"ה מוקף לדירה, ולמעשה אין נפ"מ מאחר שכל ביה"ק הוא מלא דשאים א"כ זרעים מבטלי דירה, ובשו"ת מהרי"א הלוי כ' לחדש דדשאים לא מבטלי דכ' בנאות דשא ירביצני אבל בשו"ת ד"ח כתב דגם דשאין מבטלין וכדמוכח לה התם בח"ב או"ח סי' כ"ח מגמ' דב"ב ס"ח והרשב"ם שם א"כ ל"ה מוקף לדירה משום הדשאים:
ג
חקרת לשאול בא' שנטע אילן בשבת ומבואר במתני' פ"ב דתרומות דהנוטע בשבת במזיד יעקור והוא לא עקרו עד שנשא פירות, מה יעשה כעת אם יעקור האילן יעבור על בל תשחית, הנה ממתני' דא דנוטע במזיד יעקור ממילא שמעינן דמשום החיוב לעקור ליכא אי' ב"ת, ובשו"ת בי"ש יו"ד ח"ב סי' קע"ו דאפי' משום חיוב דרבנן מקרי תיקון ול"ה השחתה וחילי' ממתני' פ"ב דשביעית ומפ"ק דר"ה אין נוטעין כו' ערב שביעית פחות מל' יום קודם ר"ה ואם נטע יעקור ובגיטין (נ"ד) מפרש טעמא משום מראית עין שיאמרו שמותר ליטע בשבועות כו' וא"כ איך אמרו חכמים לעקור הא אסור מה"ת ליקצץ אילני מאכל ופשיטא דאף לעקור אסור ואפי' קודם שהוציאו פירות רק כל שהוא אילן מאכל שראוי להוציא פירות אסור להשחית אלא ע"כ דמשום חיוב דרבנן לא מקרי השחתה עיי"ש, והנה מה שכתב מסברא דלאו דוקא להשחית אלא אפי' לעקור אסור צ"ע שלא הביא ממל"מ פ"ז מאס"מ שכ' דאדרבה רק בעוקר עם השורש איכא לא תשחית ע' שו"ת חו"י סי' קצ"ה ומה שהק' ע"ז מתוס' ברכות (ל"ו) וע' שו"ת חס"ל מהדו"ת סי' ל"ה:
והנה ממתני' פ"ב דתרומות דנוטע בשבת או בשביעית יעקור י"ל דאין ראי' דל"ה השחתה משום חיוב קנס דרבנן, והיא דבירו' פ"ב דשביעית ה"ד אמתני' דאין נוטעין פירות ל' יום קודם ר"ה בעי' לה לא עקר פירותי' מה הן ופשיט דאין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה נמצא דכ"ז בנוטע תוך ל' יום שהוא רק דרבנן מותרין הפירות אבל בנוטע בשביעית עצמה שהוא אי' דאו' הפירות אסורין וע' ר"מ שביעית פ"ג ה"ז דבצלים שיצאו משביעית למו"ש אסורין בכדי שיעשו שהק' הראב"ד ז"ל בפ"ד הט"ו דהא תנינן הנוטע בשביעית יעקור ותי' המהרי"ק עפ"י הירו' הנ"ל דלא עקר פירותיו מותרין, ולהנ"ל הדבר תמוה דרק בנוטע תוך ל' מותרים הפירות ולא בשביעית עצמה שהוא דאו' וכבר הק' כן בבית רידב"ז הנספח לס' פאת השלחן, איברא שאני בעניותי בקונטרסי משמרת להבית כתבתי דל"ק דהמהרי"ק נראה דאזיל בשי' הרמז"ל דגם נוטע ל"ה רק דרבנן וכמו"ש מפורש בפ"א ה"ב דנוטע מכין אותו מ"מ מדבריהם והארכתי שם בפלפול נכון ואכמ"ל, עכ"פ מבואר דבאי' דאו' כגון בנוטע לש"ס דילן בגיטין (נ"ג) דאמר מכדי הא דאו' והא דאו', ובקונטרסי כתבתי שלא יוקשה מכאן לשי' הר"מ] הנה לדידן דהוי דאו' ודאי דגם הפירות אסורין וא"כ ל"ק דאיך יעקור ע"י קנס דרבנן והוא עובר אלאו דלא תשחית, דז"א דכיון דעכ"פ הפירות אסורין באכילה לא שוי' מידי וכמו שהבאתי לעיל מתוס' פסחים (כ"ט) א"כ ל"ה השחתה כלל, אבל טובה הראי' של הב"ש מהא דאין נוטעין פחות מל' יום ואם נטע יעקור והכא דאי' נטיעה הוי רק דרבנן ואמר בירושלמי דפירותיו מותרין שפיר תיקשי האיך מותר לעקור הא איכא לאו דבל תשחית וע"כ מזה ראי' דבמקום חיוב דרבנן לא מקרי השחתה ודו"ק:
ועפ"י האמור יתכן בישוב קו' המשנ"ח סי' ג' בהא דגיטין (נ"ד) דאמר אזכרות לא כתבתי לשמן ולעבור עליו קולמוס ולקדשי' והרי שם איירי שכ' רק סתמא מדלא נקט לא כתבתי לשמן כמו"ש התוס' במנחות ואי סתמא בס"ת ל"ה רק דרבנן איך יעבור בקולמוס הרי בכתב השני הוא מוחק כתב הראשון ואיכא משום מחיקת השם עכ"ק, ולהנ"ל י"ל כיון דסתמא פסול עכ"פ דרבנן ע"כ משום קיום מצוה וחיוב דרבנן שפיר מקרי מתקן וליכא איסור דלא תעשון ודו"ק: