חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן לד · ד
אך בפנ"י ביצה (י"ב) כתב לתרץ קו' התוס' דמגבן דחייב משום בונה היינו דוקא במגבן לאוצר למען יעמוד ימים רבים משא"כ מגבן שהותר ביו"ט לאכול לאלתר לית בי' משום בונה דבנין לשעה ל"ש בנין וא"כ בנין גמור לא הותר לצורך, ולכאו' דברי הפנ"י ז"ל הם נגד הירושלמי פ' כלל גדול דקאמר מה בנין הי' במשכן ולא לשעה היתה א"ר יוסי כיון שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כמי שהוא לעולם אר"י בר"ב מכיון שהבטיחן הקב"ה שמכניסן לארץ כמי שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה בנין, א"כ הרי מבואר דגם בנין לשעה הוי בנין, אך כבר כתב בשו"ת חת"ס או"ח סי' ע"ב דתלמודא דידן חולק אמסקנת הירו' רק דס"ל כיון שהוי חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כלעולם דמי דהרי בשבת (ל"א) אמר גבי סותר ע"מ לבנות במקומו כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כמקומו דמי וכן בעירובין (נ"ה) אמר רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כמאן דקביעי דמי ואילו בירו' עירובין (פ"א) דחי בזה ג"כ מכיון שהבטיחן הקב"ה כו' כלשעה דמי, וא"כ תירוץ הפנ"י עולה יפה ומתוקן בשי' ש"ס דילן דבנין לשעה ל"ה בנין א"כ ניחא מה דמגבן תולדה דבונה ועכ"ז לא שרי לבנות ביו"ט משום מתוך דמגבן לאכילה כיון דבכה"ג הוי רק בנין לשעה דל"ש בנין:
ולפי"ז מתורץ היטב הסבר פלוגתת ש"ס דילן והירו' מה דלדידן מגבן חייב משום בונה ואילו בירו' אמר דחייב משום לש, והיינו דאזלי לשיטתיהו, דש"ס דילן לשי' דבנין לשעה ל"ש בנין לכך ניחא לי' שפיר דמגבן תולדה דבונה ועכ"ז לא הותר בנין ביו"ט משום מתוך, כיון דמגבן לאכילה הוי רק בנין לשעה דל"ש בנין, משא"כ הירו' לשיטתו דאמר הדא אמרה בנין לשעה בנין לכך לא יתכן שיהי' במגבן תולדה דבונה דא"כ תיקשי שיהי' מותר בנין ביו"ט משום מתוך לכך מוכרח בשי' הירו' דמגבן חייב משום לש ולא משום בונה דאין בנין לאוכלים כמו שאין עבוד באוכלים וכמו שאין בנין בכלים עיין שו"ת עט"ח או"ח סי' ו' ודו"ק: