חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ל · ג
ובעיקר דינא דמתני' דאין מוציאין את האור ובגמ' מ"ט משום דקא מוליד הנה הר"מ בפ"ד מה' יו"ט ה"א הרכיב הדבר בתרי טעמי שכתב ע"ז שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצוי' אבל להמציא אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב, עכ"ל דנראה, דתרתי קאמר שלא הותר להמציא והוא טעם הגמ' משום מוליד, ועוד טעמא אחרינא מפני שאפשר להמציא אותה מבערב, וכבר השיג הראב"ד ז"ל עליו מה שלא הספיק להר"מ ז"ל טעמא דגמ' מפני שהוא מוליד:
עוד תקשי מירושלמי מגילה פ"א ה"ו דתנו בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל התירו מה ביניהון ר"ח אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון ר"ת ברי' דר"א הוציא אש מהאבנים ביניהון ובציר"ש דמכאן ראי' לשי' הר"מ דהוציא אש מן האבנים הטעם משום מכשירי אונ"פ עיי"ש, ואמנם קשה דהרי בהירושלמי לא הזכיר כלל טעמא דמוליד רק מטעם דהוי מכשירי אונ"פ. וראיתי בבינה לעתים פ"ד מהיו"ט שהק' ע"ד הר"מ שכתב מפני שאפשר להמציאו מבערב דא"כ מאי אמר בירושלמי הוציא אש מן האבנים ביניהון דהרי במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט אף לר"י אסור עכ"ק, אבל זה יש לתרץ דהירושלמי נקיט דאיכא ביניהון בכה"ג שלא אפשר לעשותו מעיו"ט אבל הא קשיא מה דלא נקט הירושלמי רק טעמא דמכשירי אונ"פ והר"מ נקט מתרי טעמא כנ"ל:
והנ"ל בזה דבאמת הה"מ מפרש טעמו של הר"א משום דהוי מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט וביאר שהרי אין זה כביצה שנולדה שאסורה לפי שאין דבר זה ראוי בעצמו אלא לבשל או לאפות בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא הי' לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כתב ג"כ הרשב"א ז"ל עכ"ל, ואמנם הרשב"א ז"ל בעבודת הקודש כתב אין מוציאין את האור כו' מפני שהוא מוליד ואפשר לו מבערב יו"ט וכל שאפשר לו מבעיו"ט ואינו אונ"פ אסור עכ"ל, משמע מלשונו שאין זה טעם אחד רק דתרי טעמי איתנהו בה ותיקשי ג"כ מירושלמי הנ"ל שלא הזכיר כלל טעמא דנולד שהרי אמר דהוציא אש איכא ביניהון דאליבא דר' יהודה מותר ואס"ד דאיכא משום נולד גם לר"י אסור: