חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כז
בסוגי' הנ"ל (ברכות ל"ו) דהקשה למר בר רב אשי מאי דעתך כר"ע דמיקל ולעבד מר כב"ש דהו"ל ספק ערלה בח"ל, הק' ג"כ בצל"ח מאי דלא הקשה הש"ס כן בתחלה אליבא דרב:
ונ"ל דלכאו' יש להעיר בדרב גם בדמר בר ר"א דאכלי קפריסין משום דר"ע דאמר אין מתעשר אלא אביונות וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכפירש"י בערלה בח"ל מד"ס הוא, והרי התוס' במסקנא הק' על הבה"ג וס"ל דאע"ג דלענין ערלה לאו פרי הוא מ"מ מברכין בפה"ע דבברכות ליכא חילוק בין ארץ לח"ל א"כ תיקשי דשוב ממילא גם לענין ערלה איך נוכל להקל בח"ל דכיון שבא לאכול ומברך בפה"ע ומשום דהוי פרי לערלה בא"י דהוי ספיקא דאו' א"כ איך יאכלם בח"ל משום סד"ר הא הוי זלזול לדרבנן וכמו"ש במג"א סי' קפ"ד סעי' ז' בספק בירך בהמ"ז מברך גם ברכת הטוב והמטיב דלא לזלזולי בדרבנן:
אך י"ל לפי"מ שחידש המג"א סי' ר"ו סק"א דבלא נגמר הפרי או שאינו עיקר הפירי אם בירך בפה"ע יצא, א"כ אין זה זלזול בדרבנן ע"י שמברך בפה"ע דליכא הוכחה במה שמברך בפה"ע דחשיב לי' פרי לערלה בא"י, דאפשר מה שמברך בפה"ע על הקפריסין אף דלא חשיב פרי רק משום דגם על מה שאינו עיקר הפרי בירך בפה"ע יצא:
אלא אי קשיא הא קשיא דמאי פריך ולעביד כב"ש דס"ל דהוי ספק ירק, הרי אדרבה משום זה הספק דהו"ל צלף ספק ירק א"א להקל בח"ל משום דהוי זלזול בדרבנן ע"י שמברך בפה"ע עי"ז דהוי פרי בא"י דבזה לש"ל כנ"ל לגבי קפריסין דמה שמברך בפה"ע הוא משום דאפי' באינו עיקר הפירי בירך בפה"ע יצא דהא תינח למאי דאמרי' דהאביונות הוי פרי ודאי משוה"כ גם על הקפריסין יצא בברכת פה"ע, משא"כ משום ספיקא דב"ש דצלף הוי לגמרי ירק אפי' האביונות והיא הערה נפלאה:
אך י"ל דבדין זלזול לדרבנן שכתב המג"א בסי' קפ"ד הנ"ל בשם הר"ש חיון וכן נודע מדברי הרדב"ז בספק קרא ק"ש דצריך לקרות עם ברכותיו מטעם זה עיין ש"ע סי' ס"ז בזה, הנה בשו"ת תה"ד סי' ל"ט שכתב ג"כ סברא זו לגבי ברכת הטוב והמטיב העיר לזה מקורו בגמ' ברכות (מ"ה:) אביי עני לי' בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאו' רב אשי עני לי' בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב, ובתה"ד הי' לו הגי' בגמ' רב עני לי' בלחישא עיי"ש ולכאו' צ"ע דהכא משמע דאביי לית לי' חששא דזלזול לדרבנן, ואילו בשבת (כ"ג) אמר אביי גופי' ביוט"ב דספק דדבריהם הוא ובעי ברכה התם כי היכי דלא לזלזולי בה ויש לחלק]:
והנה באמת דוגמת פלוגתא זו בחשש זלזול לדרבנן מצינו גם במק"א בחולין (צ"ח) בההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי דזיתא א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן, וראיתי בס' ברית שלום פ' עקב העיר דרב אשי כאן לשיטתו בברכות (מ"ה) הנ"ל דחייש לזלזול בדרבנן מבואר מכאן דמר בר רב אשי לא חייש לזלזול דרבנן. ומעתה מה נעים עולה בישוב קו' הצל"ח הנ"ל מה דהק' הש"ס וליעבד כב"ש אליבא דמר בר רב אשי ולא הק' כן לרב, ולהאמור הקו' רק למר בר רב אשי לשיטתו בחולין דלא חייש לזלזול דרבנן, משא"כ לרב ל"ק דאפשר דס"ל כרב אשי בברכות (מ"ה) וחולין (צ"ח) דחיישינן לזלזול דרבנן ובפרט לגי' התה"ד ס"ל לרב הכי בפירוש בברכות שם, א"כ הכ"נ א"א למיעבד כב"ש משום ספק ערלה בח"ל כיון דמברך בפה"ע מספק ערלה בא"י דאו' ממילא גם בח"ל א"א להקל מטעם ספק ערלה בח"ל דהוי זלזול לדרבנן ולכך המתין הש"ס להקשות רק אמר בר רב אשי לשיטתו והיא דבר נחמד בס"ד: