אור ברסלב
חזון נחום סימן יט › ה

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן יט · ה

ד

עתה במה שכתב כ"ת לתרץ קו' רש"י על הי"מ הנ"ל עפ"ד הצל"ח פסחים שם בקו' התוס' אהא דישראל טובל בי' שתימא לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפי' מדרבנן ותי' הצל"ח דמה דלא גזרו בישראל אטו דנכרי הוא עפ"ד הר"מ שכתב דבנכרי שנתגייר העמידו דבריהם במקום כרת מפני שהגר אינו חייב במצות עד שימול ויטבול והרי בידו שלא לטבול ולא יבא לידי חיוב וא"כ בערל ישראל דלא שייך סברא זו שפיר לא היו יכולים לגזור כדי שלא לדחותו מפסחו וכ"ז הוא רק לענין טומאת ז' אבל לטומאת ערב שפיר גזרו שצריך טבילה דבזה לא נדחה מפסחו כיון דשו"ז מט"ש עכ"ד ועפ"ז חידש כ"ת דהכא בימי יהושע שהיו רובן לא נמולים בכה"ג גזרו אפי' לטומאת ז' כיון שעי"ז לא ידחו מפסח דטומאה הותרה בציבור רק שבאו לעשות פסח בטהרה כדאמר בגמ' א"כ שפיר היו צריכין הזאה כדברי הי"מ משום הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר זתו"ד, ואמנם הגם שהדברים מושכלים אית להו פירכא דלדבריו נמצא דציבור חמירי מיחיד, דישראל יחיד שמל א"צ הזאה וצבור שמלו צריכים הזאה מה שאין מתקבל כלל, גם לא יתכן לגזור בצבור ישראל אטו נכרי משום שיאמר הנכרי אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי עכשיו נמי אטבול ואיכול ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה כדאמר בפסחים (צ"ב) דז"א דמשום צבור שטבלו ואכלו לא יאמר אשתקד טבלו ואכלו שהרי אכלו מן הדין דטומאה הותרה בציבור וא"כ ל"ש לגזור ג"כ רוב ישראל אטו נכרי מה שאין להן ענין ודמיון, אבל כ"ת דלה לי חספא ואנא אשכח מרגניתא תותי' בישוב כמין חומר כנ"ל והי' שלום: ידידו.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה