חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן טז · ב
ואשר אחזה לענ"ד הנה בא"ר כאן הביא ג"כ לשו"ת המבי"ט סי' רכ"ד הנ"ל דאם הראו לו בפרשה שהיא חובת היום דא"צ לברך ולא דמי לתורמס שנפל מידו דצריך לחזור ולברך דהתם מה שברך עליו ליתי' אבל הכא דמי למי שהי' לפניו סל של תפוחים ונתן עיניו בא' לאכילה ובירך ואח"כ נדמה לו אחרת יותר טובה ולקחה דא"צ לברך והק' הא"ר שלא הזכיר המהרי"ט מדברי אבודרה"ם דתלי דין דתורמסא בדין ס"ת, כן הקשה גם במג"א דלמה כתב הרד"א בעובדא שקראו של חנוכה תחלה בר"ח טבת שצריך לברך שנית הא שניהם חובת היום:
והנ"ל בזה הנה מה דהמבי"ט ז"ל כתב דהיכי שהראו לו בחובת היום א"צ לברך ומדמה לה לסל של תפוחים ונראה לו אחר שברך אחרת יותר טובה שא"צ לברך הלא הוא הדין באו"ח סי' רי"א סעי' ה' בהג"ה ומבואר שם ובלבד שיהא דעתו עליו ג"כ בברכתו עכ"ל ובמג"א סקי"א שאינו בדין דאינו חשוב יפטור את החשוב אגב גררא אלא דרך כוונה, וא"כ בנידון דהמבי"ט שהראו לו בחובת היום אך בטעות א"כ הרי לא נתכוין בברכתו אלא על המקום שהראו לו בטעות ולמה א"כ יפטור בברכתו הראשונה את הקריאה השני' ובמחצה"ש הרגיש בזה וכתב לתרץ דבקריאת התורה שהוא חובת היום זה כולם מקרי חשובים אף שצריך לקרות למעלה והראוהו למטה דגם מה שא"צ לקרות חשוב כמו צריך לקרות כי כולם אהובים וחביבים עיי"ש: