חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן טו
פלפול הלכה הנוגע בענינים הקודמים
תוס' יומא (י"ב) ד"ה הא דכרכים תמהו דמאי פריך מר' יהודה דאמר אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד דלמא כר"מ ס"ל דבהכ"נ חייב במזוזה אפי' דכרכים:
הנראה לתרץ דהנה מה דפליגי ר"מ ורבנן בבהכ"נ לענין מזוזה וטעמי' דרבנן דפטרי ממזוזה משום שאין לבהכ"נ בעלים מיוחדים כפירש"י וכמו דממעטי רבנן בהכ"נ מנגעים דיצאו אלו שאין מיוחד לו, וצריך להבין דא"כ מ"ט דר"מ דמחייב במזוזה, ונראה דפליגי בחקירת המפורשים בדבר של ציבור אם פקע שם היחיד ונעשה שם הכולל "של ציבור" או שנשאר עדיין שם כל אחד ואחד רק שנכללין בציבור, ובט"ז או"ח סי' שצ"ה סק"ב לגבי עירוב השותפין כתב דכיון שנתערב הכל ביחד נעשה הכל של כל אחד ואחד מבואר שיטתו דעדיין שם כל יחיד ויחיד עומד ולא פקע ולעומת זה כתבו התוס' מנחות (ע"ח) בהא דהשוחט פסח על החמץ עובר בל"ת ר' יהודה אומר אף התמיד ואר"ל לעולם אינו חייב עד שיהא או לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה עמו בעזרה והקשו בתוס' דודאי זה רק אפסח קאי אבל אתמיד פשיטא דלא מחייב משום אחד מישראל עכ"ד מבואר שיטתם דבק"צ פקע שם היחיד ובאו פנים חדשות שם ציבור הכולל והדברים עתיקים:
ולפי"ז נראה דר"מ ורבנן דפליגי בבהכ"נ לענין נגעים ומזוזה בהא פליגי דרבנן דפטרי ס"ל דלא פקע שם כל יחיד ויחיד וא"כ ל"ה בית המיוחד לו ור"מ דמחייב ס"ל דמקרי בעלים מיוחד דהיינו הציבור כיון דפקע שם יחיד ויחיד ונעשה לציבור אחד, וע"כ אף בבהכ"נ של כרכים דסתמא לי' בי' בית דירה כמו"ש הרי"ף ובכ"מ ה' מזוזה והיינו טעמא דרבנן דפטרי בשל כרכים מ"מ לר"מ מחייב אף בשל כרכים דהוי מיוחד לבעלים כללית הציבור:
ואמנם בעיקר חקירה זו אם בק"צ בטל שם היחיד נראה שהוא פלוגתא דחכמים ור' יהודה בירושלמי שקלים פ"א ה"ג גבי דאר"י כל כהן ששוקל אינו חוטא כו' משיבין חכמים לר"י אין חטאת ציבור מתה ואין מנחת ציבור קריבה כליל כו' הוא מותיבין לי' לא נדבת יחיד הוא ואינון מותיבין לי' כל שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור והיינו פלוגתתם אי בק"צ פקע שם היחיד דר"י אמר לא נדבת יחיד הוא דאע"פ שהוא ק"צ לא פקע ממנו שם היחיד ומנחת כהן כליל אבל חכמים מותיבין לי' כיון שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור דס"ל דפקע שם היחיד ואין מנחת ציבור כליל:
ועפי"ז מיושב מה שדקדקו התוס' מנחות (ע"ח) הנ"ל דאיך יתחייב בתמיד אם יש לאחד חמץ מבני חבורה אליבא דר' יהודה ולהאמור שפיר אתי' אליבא דר' יהודה לשיטתו גם בתמיד מחייב בכה"ג אם יש לאחד מבני חבורה בעזרה דהרי לדידי' ס"ל דלא פקע שם היחיד ג"כ בק"צ:
ולפי"ז מתורץ קו' התוס' יומא הנ"ל דלא יתכן לומר דר' יהודה יסבור כר"מ דמחייב בהכ"נ של כרכים במזוזה, שהרי טעמא דר"מ רק משום דמקרי בית המיוחד לבעלים והוא שם הכולל של ציבור אבל לר' יהודה הרי מפורש ס"ל דלא פקע שם היחיד דמה"ט אמר דכהן אינו שוקל משום דהוי מנחת כהן כליל א"כ עכס"ל כרבנן דהכא דבהכ"נ של כרכים פטור ממזוזה דוק והבן: