אור ברסלב
חזון נחום סימן ו › ז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן ו · ז

ו

והי' נלע"ד כמו קצת הכרעה עפמ"ש התוס' בר"ה (י"ז) ושבת (מ"ט) דהא דאמרי' התם פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין מיירי רק באותן שעושין מחמת מרד והרי"ף פי' במי שלא הניח לעולם הגם שהסמ"ג כתב שיש להשיב על דבריו מ"מ לנ"ד י"ל דעכ"פ בכה"ג שיהי' השאלה על כל ימיו של האיש שלא יוכל להניח לעולם בכה"ג אמרי' לי' שיניח תפילין שלא יהי' מקרי קרקפתא דלא מנח תפילין אבל כה"ג דנ"ד שכבר הניח תפילין מאז וגם יניח תפילין בעתיד והשאלה נוגעת רק לימים בעת חליו הגם דאפי' ביום אחד שלא הניח איכא עבירה וכמבואר בתוס' יומא (ל"ו) ד"ה על דבסוכה או תפילין אם עבר יום או יומים עולה באה לכפר ע"ז, ובגמ' דשבועות (כ"ה) הנ"ל גבי לא הנחתי תפילין היום מי איתא בלא אניח ודברו באחרונים אם המצוה שיהי' עליו תפילין כל היום ובכ"מ פ"ה מיסה"ת ה"ג מבואר דבהנחת תפילין פעם אחת ביום קיים המצוה אבל בלא הניח כלל אפי' יום אחד ביטל מצות תפילין מ"מ משום מצוה של הנחת תפילין דרפוי בידן אין לדחות אי' בזיון קדשים בשריפת תפילין עם האזכרות שבהן וכדברי המהרי"ק הנ"ל שאין דוחה אי' דברכה לבטלה:

ואע"ג שאמרנו דכה"ג שנעשה ע"י עכו"ם לא חמיר עכ"פ מגרמת מחיקה דליכא אי' כמבואר בשבת (ק"כ) מ"מ נראה דהיכי דאיכא משום בזיון אין חילוק דאפי' בנעשה ממילא איכא משום בזיון כדאמר במ"ק (כ"ו) ברואה ס"ת שנשרף דחייב לקרוע גבי יהויקים שקדר אזכרות שבה ושרפן באש ובמנחות (ל"ב) ואם לחשך אדם לומר מעשה בר"א שהי' יושב על המטה ונזכר שס"ת מונח עליו ישב ע"ג קרקע ודומה כמו שהכישו נחש התם ס"ת ע"ג קרקע הוי ופירש"י הי' ס"ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא לכך נצטער וביבמות (צ"ו) בבהכ"נ של טבריא בנגר שיש בו קלוסטרא שנחלקו בו ר"א ור"י עד שקרעו ס"ת בחמתן והי' שם ר' יוסי בן קיסמא אמר תמי' אני אם לא יהי' בהכ"נ זו ע"א וכן הוה ולעיל מקשה הש"ס קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן הרי דאפי' נקרע ממילא איכא עונש וה"ט משום דכה"ג אין הטעם משום הקריעה בהשחתה מלאו דלא תעשון דבליכא עשיי' שרי רק הטעם משום בזיונא דאפי' ממילא איכא בזיון ומכש"כ בנעשה בגרמא דאיכא עונש:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה