חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
מאמר אגדה במצב עת הנבוכה ד' ירחם
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית ק"ק התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק כו' א"ל לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים וגו', באורי' כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכרי' כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת, בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו [שילהי מכות]:
בחיי האדם יש תמורות עתות שונות, ולפעמים לעומת מחזות נוראות אשר למראה עין האדם יוצגו בהוה, ימצא שברון רוח, יתמוגג הלב יתקפהו בלבול הרעיון והיאוש ולא ימצא מעמד, אבל המאמין לא יחיש ישאף רוח תקוה וישיב נפשו בשומו אל לבו לדעת כי אין שעת ההוה מכרעת, אם אין השעה משחקת וענני חושך כסו שמי אפקו, ד' אמר לשכון בערפל וחסדו מעולם ועד עולם, כן ימצא נוחם בתקות העתיד כי החושך יחלוף ויאיר בוקר ויאמר ד' יהי אור:
בזה להכיר ולהבדיל בין המאמין והבלתי מאמין, האחרון לו אך יום אחד חיי שעה לא נותן לבו ולא מאמין בעתיד, ע"כ ישתמש בשעת הכושר את ההוה אך לטוב הזמני חיים גשמיים משאת נפשו ותקותו, ושומה בפיו הפתגם, אכול ושתו כי מחר נמות [ישעי' כ"ב] ובאם לשעה שמש ההצלחה תפנה לו עורף אמולה לבתו ונפשו עגומה, ימרר חייו וקודר הולך בלחץ יום המר, כלום תקוה יש לו אם כל אמונה אין בידו:
לא כן איש אמונים. על כל צרה שלא תבא לא ישוב אחור ועל כל גל וגל העובר ינענע לו ראשו, יאמץ לבו בתקות העתיד ליום מחר, חסדי ד' כי לא תמנו, וכאמרם ז"ל אפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים ברכות י'] שברו על ד' אלקיו ואליו ישיב בטחונו להטיב לו באחריתו ליום מחר:
הוא הקוטב שעליו יסובבו דרכי חיים שלימי האמונה: ההבטה למרחוק זו התקוה ליום מחר, היא אשר תכריע את האדם להשלים עצמו בתורה ומעשים טובים להתקין עצמו בפרוזדור היום הזה כדי שיכנס לטרקלין ביום מחר כמו שארז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן עירובין כ"ב]:
גם טרם קרבנו להר סיני ניתנה לנו האזהרה ליסוד מוצק פרינציפ מיוחד "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם" עליהם להקדיש חיי עוה"ז בעבר ועתיד לדעת כי לא רק היום הזה עת ההוה בא בחשבון חיי האדם כי אם "היום ומחר", ההכרה בידיעת היום ומחר היתה לאבן הראשה בבנין ישראל וראשית דרך שלמותם "וכבסו שמלותם" בטהרת המדות והכנה לקבלת התורה בהר סיני:
יעקב אבינו בבא להוכיח אמונתו לפני לבן הארמי אמר "וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבא על שכרי" הסביר ואמר לו: ערובה טובה בידך, כי לא חשידנא לעשות העלמה או רמאות נגדך היא אמונתי בעולם הגמול שיש לפני "יום מחר" כי תבא על שכרי מחר לקבל שכרם והיא אשר תענה על צדקתי:
אבל למען לראות ולמצא מבעד ענני חושך המכסים שמי ההוה קוי אור העתיד נדרש להיות טוב עין יבורך, וכמרז"ל (אבות פ"ב) איזו דרך ישרה שידבק בה האדם ר"א אומר "עין טובה" בה יראה למרחוק בזכר העתיד והיא המובילה אל דרך ישרה שידבק בה:
וחז"ל ספרו לנו [גיטין נ"ח] מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי כו' הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ד' זו חטאנו לו וגו' אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה:
הנה ריב"ח רגש לבו אל התנוק הזה ברוחב לב אמונתו וצדקתו יושב בבית האסורים ובכל זה יפה עינים וטוב רואי, יופי עיניו הסתגלו לראות אור, בכל פגעים ומרעין בישין הוא טוב רואי לא יפול לבו ובד' ישים בטחונו, אמר ריב"ח הנה הוראת דרכו ושיטתו של התינוק הזה לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו, כלל ישראל בגולה מעת הלכו בשבי לפני צר ונסתם כל חזון מתי קץ הפלאות לפתוח מסגר אסיר, הוא מורה הוראה לישראל כי לא להם להתיאש חלילה, אבל התקוה תעודדם כי ית"ש הוא גואלם יתנו אל לבם מי נתן למשסה יעקב הלא ד' זו חטאנו לו והוא ישוב את שביתנו, וכך דברי התינוק הם למורה הוראה בישראל:
ואה"כ וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב דברים ל"ג], עם ישראל שהוא לעמים כמטרה לחץ בכל דור ודור עשוק ורצוץ מורדף ומוכה בלי חשך נרדף בגופו ונשמתו, אם האדם למראה עין הטבעי בהבטה אל ההוה ישפוט מה כחו כי ייחל כאשר אך חושך ישופהו ענן וערפל סביביו, היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח לא ימצא מרגוע לרוחו למחזה האיומות המחרידות לב ונפש, אך התרופה האחת להם לבלי לשים לב ועין אל ההוה המעציב עוד מעט ואיננו, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם והרשעה כעשן תכלה כאשר כן רבת צררוני מנעורי ולא יכלו לי, והלא גבוה מעל גבוהים שומר חסדי ד' כי לא תמנו, הבה נקוה ליום מחר עתיד טוב, סגולה המיוחדת אשר לעם ישראל להביט "בעין בדד" הוא הנותן לו אפשרות לשכון בטח, "עין בדד" אשר ליעקב לנחלה שנצטיין בו הוא הנותן לו חיל לשכון בטח במנוחת הנפש:
והוא שנתן ית"ש בפי בלעם להודות ולהכריז על סגולת ישראל המצוינה זאת "ויגל ד' את עיני בלעם" במכוון לצורך ישראל "נאום הגבר שתום העין" תחת שמתחלה טחו עיניו מראות תהלוכות עולם צביון בהאמתי, עתה העיר רוחו שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה מראה בהירה ומזהירה מתנת שדי, אשר חלק לאיש "נופל" מנת הכשרון "וגלוי עינים" לראות מחזה שדי ומה כוחה של סגולת מחזה שדי "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" את העתה והקרוב שעה עוברת לא אראה ולא אשור כמו איננו במציאות והעבר עיני מראות שוא, ואך אל הרחוק העתיד עיני נשואות "דרך כוכב מיעקב וישראל עושה חיל", עוד יאיר כוכב יעקב וגבר ישראל:
עם ישראל בסגולת השקפה טובה זו הוא כאיש הבא ועומד על הר גבוה למען לא יעצרהו כל תמונה לראות חוץ מסביבו למרחוק שע"ז אה"כ "מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב וגו'" האיש שהולך תמים דרכו לא ישלח בעולתה ידיו הוא עומד על הר ד' רואה למרחוק את העתיד, כי לא אשר ימצא בהוה להנעים חיי הזמן עם עושר שלא במשפט הוא החפץ הנרצה, רק תכליתו ליום מחר לקבל שכרו שעתיד ליתן דין וחשבון ופועל אדם ישולם:
לימוד זה בעד עם ישראל בכלל עם תפקידם האמור מי יעלה בהר ד' לקחת עמידה רוממה לראות למרחוק אל העתיד, ניתן לנו בנסיון עקידת יצחק שנרמז בו מצב הכלל כולו של עם ישראל, אברהם אבינו בהכרתו את בוראו והביאו את בניו במוסרות אמונת יחיד ומיוחד ית"ש העלה ועקד אותם על מזבח ד' במסירת נפש על קדושת השם, כאשר מאז ירדה שנאה לישראל עליהם יערימו סוד ועל מוקד אש האויטאדעפע הביאו אותם בימי הבינים בעד אמונתם, וישראל עם קשה עורף לא ירך לבבו ולא יכרע לעומת העינויים הקשים ויסורים המרים, יחרף נפשו למות בעד אמונתו ותורתו, האם אין זה ענף מנסיון עקידת יצחק לדור דורים, יתכן שהוא המכוון ג"כ בתוה"ק באשר האלקים נסה את אברהם ויאמר אליו קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת שיורה על הנסיון חוץ מאשר על יצחק בנו כ"א גם בעד כל בניו אחריו לדורות בן יחיד ואהוב כי נער ישראל ואוהבהו ולך לך אל ארץ המורי' והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך. ובגמ' (תענית ט"ז) הר המורי' שממנו יצאה הוראה לישראל, על הר סיני הוא שהעלה את בניו לעולה, ונסיון זה הי' אפשרי ומצווה "על אחד ההרים" בעלות ההרה לצורך השקפה למרחוק על העתיד "וירא את המקום מרחוק" ע"ד שנ' מרחוק ד' נראה אלי:
שאמנם כן נתן מבטו באספקלריא המאירה למרחוק, והעתיד הנשקף הנה זה בא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו ויעלהו לעולה תחת בנו, כמו בעקידת יצחק שהזמין לו ית' איל תחת בנו כן ההוראה לעתיד, אותן העמים אשר גרשו ישראל ובקשו לכלותם מע"פ האדמה המה שבאו תחתיהם, נאבדו מעל במות התבל ונמחה שמם לעולם, וישראל חי וקיים באמונתו, וכן נועד לנו מפי הנביא ישעי' מ"ג] כי אני ד' קדוש ישראל מושיעך וגו' ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך:
אברהם אבינו בראותו חזון נפלא זה שיש בו אות גם על עתידות בני ישראל לדורות "ויקרא שם המקום ההוא יראה" אמר כי נקודת מצב נסיון הגדול לכלל ישראל הנרמז בנסיון עקידת יצחק תלוי ביראה הראי' לעתיד וראו כל בשר כי נורא עלילות ד' וכל דרכיו משפט, ואל תאמר מי זה יזכה לראות בנחמה זו, בנינו אחרינו בדורות הבאים ואנו בעינינו לא ראינו נשינו טובה, לא כן הדבר כי אמנם נראה לעינינו עצמינו "אשר יאמר היום בהר ד' יראה" אפשר הוא לכל איש ישראל לראות "גם היום" מי יעלה בהר ד', הוא יראה הנשקפה בעתיד וכאה"כ (מרחוק ד' נראה אלי) אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק:
כן אמר הנביא [ישעי' מ'] אל הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים וגו' הרצון אם תחפוץ גם היום בעת רעה שעת חירום וחורבן לבשר על העתיד הטוב עלה ההרה הר גבוה לתת השקפה מעל הר ד' למרחוק באמונת ההשגחה, אז תאמר מרחוק ד' נראה אלי:
וככה יורו מרז"ל בשילהי מכות, "כיון שהגיעו להר צופים" שעלו בהשגה להר ד' להיות צופה למרחוק, באו לשפוט על עתידות כלל ישראל, ואר"ע לכך אני מצחק בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו: