חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות כ · כעס / פוגע במהות האדם
אחד מן הנסיונות הקשים בחיים, הוא ניסיון הכעס. וצריך האדם להיזהר ממדה
קשה זאת, אשר כל חורבן בה נמצא, והורסת את חיי האדם, ומי שלא עובד על מידה
זאת הולכת איתו המידה עד המוות.
שמענו בקטנותנו מעשה, אשר השאיר רושם עלינו עשרות שנים, על אדם אשר
היה ידוע בתור כעסן גדול, כל דבר ואפילו הקטן ביותר היה כועס כעס גדול ביותר, וכל
אנשי העיר היו נזהרים, שלא להגיע איתו לשום עניין. אותו אדם חלה ומחלתו ניצחה
אותו, ועת החזרת הנשמה לבורא עולם קרב ובא, היה אותו כעסן שוכב במיטה ואנשי
חברה קדישא עמדו לידו, לקרוא וידוי וקריאת שמע וכו'. והנה כמה נערים שובבים
טיפסו על החלון, להסתכל מה קורה בחדר, האדם הכעסן, אף שכבר היה ברגעיו
האחרונים, קימץ את ידו ובשארית כוחותיו רצה לצעוק על הנערים האלו, אך כבר
נפשו יצאה, ונשאר עם הכעס על פניו.
לכן יזהר האדם לעבוד על עצמו לא להיות מאנשי הכעס, אשר חייהם נהרסים מן
הכעס, אנשים אשר לא חושבים ולא מתעמקים בדברים אלא נותנים לכעס לשלוט על
חייהם, וכך מאבדים את כל חייהם, את קרוביהם, אהוביהם, מחריבים כל חלקה טובה.
וידוע בשם האר"י הקדוש, שכל עברה שאדם עובר פוגם באיבר אשר עבר בו את
העבירה, אך כאשר האדם כועס, פוגם הוא בכל האברים שבגופו, הכעס פוגם בכל
אשר לאדם.
ואחד הדברים העיקריים אשר נפגם זה הפרנסה, ידע האדם שבכל פעם אשר דבר
כעס בא לידו, עומד כוח של פרנסה ברוח לפניו, אם יכעס, יאבד את השפע אשר צריך
לבא עליו, לכן יזהר האדם מאוד מן הכעס.
ורבנו המהרח"ו, בשער רוח הקודש, אומר: אף על פי שעושה האדם תיקונים
לנפשו, ותשובה מעולה על כל עוונותיו ומצוות רבות וגדולות, הכל נאבד ממנו לגמרי
לפי שאותה הנשמה הקדושה, שעשתה את כל המעשים הטובים, נתחלפה לטמאה
והלכה לה, ואז צריך לחזור ולתקן כל התיקונים הראשונים שעשה בתחילה. וכך כל
פעם ופעם שכועס מקלקל הכל וצריך לחזור ולתקן מראשית, והוא ככלב שב על קיאו.
עוד ידע האדם, כאשר כועס כל אויביו ושונאיו שולטים בו וידו על התחתונה.
מצאנו מעשה באחד מגדולי עם ישראל, אשר היה מזכיר בכל פעם כעס אשר כעס
והיה מתחרט על הכעס הזה. כן ידוע על גדול ישראל, רבי ישראל מסלנט, שהיה קודש
קודשים ובכל פעם אשר היה כועס על הציבור, היה מסתובב לקיר והיה אומר זה כעס
רק בפנים, שלא חס ושלום יכנס ללב. אך באחד הפעמים מסופר שכעס כעס ממש.
וכך היה: בשנת תר"ח התפשטה מחלת החולירע בווילנא, ורבים מתו ממחלה
קשה זאת, רבי ישראל מסלנט השכיר בית חולים עם אלף וחמש מאות מיטות וטובי
הרופאים טיפלו בחולים. וכן גם לקח רבי ישראל את כל האברכים של העיר והכשיר
אותם לטפל בחולים, ובימי שבת ציוה אותם שהם בעצמם יעשו את כל המלאכות
הנצרכות, ולא צריך לתת לגוי של שבת. באחד מימי שישי, חלה נכדו של הגביר הגדול
בעיר והובל אל בית החולים וטיפלו בו טיפול גדול והצילו את חייו. אחרי שקם ממיטת
חוליו, בא הסבא אל רבי ישראל ואמר לו: רבי, באתי להודות לך על החסד הגדול
אשר אתה עושה ועשית, הנה נכדי ניצל בזכותך, אך יש בליבי דבר אחד אשר חייב
אני לומר, קשה לי מדוע כל אברכי העיר נמצאים בבית חולים בשבת ומחללים שבת,
ניקח גויים של שבת שיעשו את כל המלאכה הזאת. כעס רבי ישראל וצעק ואמר: אני
נדרתי לכל האברכים שיטפלו בחולים ואני ערב ששום אחד מהם לא ידבק במחלה,
אתה יכול לעשות זאת, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה וכו'. מיד הוריד אותו
גביר את נעליו ובכה וביקש את סליחתו של רבי ישראל, וכל חייו של רבי ישראל היה
חוזר על מעשה זה.
כל אדם עומד בחייו ברגעים קשים של כעס, אך צריך האדם להשתדל בכל כוחו
לעבוד על עצמו ולהכין את עצמו לא ליפול באותם רגעים קשים.
גם הלל הזקן עמד במצב של התמודדות קשה שלא לכעוס, עם אותם שני אנשים
אשר חלקו על סכום גדול של כסף מי יכעיס את הלל הזקן, ובא אחד האנשים בערב
שבת עם שאלות מטרידות ומביישות להלל, והלל נשאר רגוע ושליו, ולא נפל למלכודת
הכעס )עי' שבת לא,א(.
וידע האדם, בכדי להגיע לדרגה גדולה לשלוט על הכעס, צריך עבודה רבה של
מוסר יום יומי, ללמוד ולקבל ולשמוע, רק כך אפשר להתגבר על מידת הכעס.
וסגולה גדולה למתק הכעס ולהרבות בפרנסה ובחיים ארוכים, לאמר בכל יום
פיטום הקטורת, והנה ב"ה בשבוע זה קבלנו ידיעות שרבים וטובים מקפידים, בשבוע
זה וכן בכל השנה, לומר את פיטום הקטורת, אשר סגולותיו רבות ומעלותיו עצומות.
נעבוד על מידת הכעס להכניעה, אף שרואים דברים אשר הדעת לא מקבלת, אך
כל יום שעובר הסוף קרב ובא ולא יהיה חרטה בליבנו ושלמים אנו במעשנו, ה' ישמח
ויגן ויושיע.
נשתדל לעשות תענית כעס, לקבל על עצמנו לא לכעוס על שום דבר אשר יעמוד
לצערנו להכעיסנו.