חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
הלכות אונאה ומקח טעות · סימן רלו
סעיף א' במחבר העכו"ם המציקין לישראל ומבקשים להרגם מד שיפדה עצמו וד העכו"ם בשדהו כו'. דייק לכתוב בכה"ג דוקא שהאונס היה על גוף האדם שרצה להורגו ורק זה בא להציל עצמו ע"י פדיון השדה. והכי דייק רש"י בגיטין דנ"ה בד"ה לא היה סקריקון ביהודה כתב וז"ל כותי רוצח שנתן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני עכ"ל, ושוב בד"ה ליקטלוה כתב וז"ל הלכך אגב אונסי' כי אמר לו שא קרקע זו והניחני אקני ניהלי' בלב שלם עכ"ל, וכוונתם בזה נראה שבאו ליתן טעם על הא דמשמע מכל הסוגיא דסקריקון קונה קנין גמור מדינא משום דאגב אונסא גמר ומקני ומשו"ה גם הלוקח ממנו קני, ולמה לא הוי כמו תלוהו ויהיב. ונהי דודאי אנוס היה אבל במתנה הא לא מהני אונס, לזה חלקו דדוקא היכי שאנסו על גוף המתנה מיקרי זה אונס, אבל הכא דהכותי בא להורגו דהא כל דלא קטיל ליקטלוהו אלא שהוא בא להציל עצמו ע"י מתנה זאת שנותן לו השדה בפדיון נפשו לא מיקרי זה אונס כלל דהא על נתינת השדה אינו אנוס, וחילוק כזה מוכח בש"ס בכמה מקומות, בכתובות דכ"ז בתוד"ה וע"י נפשות אסורה אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצית כו'. ויש לתמוה דלמה תיאסר אפי' אם נתרצית מחמת פחד מיתה הא גופא הו"ל אונס כדאיתא בריש כתובות ולדרוש להו דאונס שרי, א"ו דחילוק יש בין כשבא מתחלה לאונסה על הבעילה דמיקרי זה אונס ושרי, ובין כשבאה היא להציל עצמה ע"י הבעילה דאסור, דזה לא מיקרי אונס לענין הבעילה, וכן איתא לקמן סי' רצ"ב וסי' שפ"ח דיש לחלק כן כשהאונס בא תחלה על ממון חבירו ובין כשבא להציל עצמו בממון חבירו ע"ש, וה"נ דכוותה דעל המתנה אינו אנוס אלא כבא להציל עצמו עי"ז לא מיקרי זה אנוס. והנה ברמ"א בסמוך כתב וי"א דכ"ז כשנתנו לו הבעלים קרקע מעצמן כדי שלא יהרגנו אבל אם לקחן האנס מידן בחזקה הקרקע חוזרת לבעליה ע"ש, ולמה שכתבתי גם המחבר סובר כן ותימא מ"ש הרמ"א זה בשם י"א, ומכל זה יש לתמוה מ"ש הנה"מ ס"ק ג' בשם הריב"ש דהאי סקריקון מדינא לא קנה דתלוהו ויהיב הוא ע"ש. ודבריו תמוהים דהא בכל הסוגיא מוכח דסקריקון קונה מדינא וכמ"ש הראשונים להדיא ועמ"ש בתורי"ד בגיטין וקושיתו מתלוהו טעהיב כבר מתורץ בדברנו ודו"ק: