חומת אנך על שמואל ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
פרק יא · פסוק טז
ויתן את אוריה וכו'. חשב יואב דמאחר שאוריה בעצמו הביא הכתב הענין היה שאוריה מרד במלכות ונתחייב מיתה ונתחנן אוריה שלא יהרגנו בפרסום רק שימות במלחמה ונתרצה לו המלך ועל כן היה אוריה השליח מעצמו וקיים דברי המלך. מפרשים. אבל בש"ס אמרו בסנהדרין דף מ"ט שלא היה לו לקיים דברי המלך נגד התורה דכתיב רק חזק ואמץ וכל שכן שהיה באגרת ע"ש. דאפילו תימא שחשב כמ"ש המפרשים איך על פי אמדנא קלה פגע בנפשות. ומ"ש בקדושין דף מ"ג דדוד הע"ה אינו נענש על אוריה דמורד במלכות הוה. זה הטעם מועיל לפטור דוד הע"ה דהוא ידע ודאי דמורד במלכות. אבל יואב לא הי"ל לעשות על פי אמדנא: