חומת אנך על מלכים ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
פרק ט · פסוק כו
את דמי נבות ואת דמי בניו. רז"ל נחלקו בדבר יש אומרים בניו נהרגו עמו ויש אומרים בנים העתידים לצאת ממנו. ואפשר דמ"ד שנהרגו בניו עמו סבר דאי משום בנים העתידים לצאת תסגי באומרו דמי נבות והיינו דמו וזרעיותיו כדרשינן בפסוק קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ומדכתיב דמי בניו סבר שנהרגו בניו עמו שכבר היו בעולם ונהרגו. והא לא נפקי מדמי נבות דדמי משמע שהיו כלולים בו וזה נדרוש במ"ש דמי בניו דהיינו זרעם שהיו כלולים בם. וגם דמי נבות יפורש על בנים שלא נולדו. ומ"ד בנים העתידין סבר דאה"נ דה' לא אמר אלא דמי נבות אלא יהוא לבדקר שלישו פירש בהדיא דמי בניו. והמפרשים בש"ס על זה נדחקו מאד ומ"ש נראה יותר נכון ואכמ"ל: