חומת אנך על מלכים א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
פרק יא · פסוק א
והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות. כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג באסורי ביאה ששלמה ע"ה גיירן והטעו אותו שלא נתגיירו בלב שלם והיו עובדות עכו"ם כו' ע"ש ורז"ל אמרו מוטב היה לשלמה לגרור ביבין ולא יכתב עליו כך. ופירשו המקובלים שכונת שלמה הע"ה לברר ניצוצות הקדושה שיש באומות ההם. אבל לא כיוין אל האמת דכונת נפילת אפים הוא לשלוח נפשו אל הקליפות ולברר משם ניצוצי הקדושה. אך הוא הביא הקליפות לביתו ועשאן מלכות ואדרבא היו עובדות ע"ז בתוך ביתו. וז"ש מוטב היה לשלמה לגרור ביבין שישלח נפשו למדור הקליפות לברר ניצוצות הקדושה וז"ש לגרור ביבין. לא כמו שעשה שהביא הסט"א ועשאן מלכות שזה גרם שאדרבא נתן להן כח ונכתב עליו כן. זהו תורף דבריהם ז"ל:
ואת בת פרעה. הזכירה הכתוב שהיתה תחילת הקלקלה: