חומת אנך על ישעיהו· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
פרק מו · פסוק ד
אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט. אפשר לרמוז אני עשיתי היצה"ר כמו שאמר כב יכול ואשר הרעותי ואני אשא אסלח לחטאתם שהם אנוסים והגם שעל ידי התורה נצולים מיד יצה"ר ונמצא שאינם אנוסים במ"ש פ"ק דבתרא אני אסבול הגם שזה שלא עסקו בתורה רעה חולה כי על כן גלו כמ"ש על עזבם תורתי. מ"מ ואמלט יהמו רחמי ואצילם. א"נ אפשר דרחמיו מרובים ובא וראה אחת מהנה מפלאות תמים דעים שהוא הכה למצריים עשר מכות על שהעבידו ישראל והוציאם. ועל ים סוף המרו והיה הדין שיטבעו ח"ו אך כדי שלא יאמרו הגוים שהביא המכות על שהעבידו ישראל והם לא היו כדאים שהרי נטבעו ולזה הציל לישראל כמו שכתבנו בעניותנו בדרושים מיסוד הרב הגדול מהר"ר יוסף קובו ז"ל אשר בנה עפ"י רז"ל. והגם שהכל גלוי לפניו יתברך כל זה ממדת רחמיו ועל דרך זה יהיו כמה ענינים לכלל ישראל ולפרט כל א' מעין דוגמא. וזה רמז על האמור ועל כיוצא בו וז"ש אני עשיתי מכות לגוים על שהרעו לישראל ואני אשא לחטאת ישראל. ואני אסבול כשיחטאו ישראל ואמלטם כדי שלא יאמרו הגוים שעשיתי שלא כדין: