חומת אנך על ירמיה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
פרק ו · פסוק ו
כרתו עצה ושפכו על ירושלם סוללה. עצה הוא עץ מאכל וכי תימא הוא הפך הכתוב לא תשחית את עצה לז"א כי ירושלם כלה עשק ודייק לומר עצה ולא עצים לפי שהיה עשק בקרבה שגזל מריש ובנאו בבירה וכיוצא לכן כרתו עצה לשפוך סוללה מיניה וביה אבא נשדי ביה נרגא הם גזלו העצים לעשות בנינים לכן אנשי המלחמה יהרסו הבנין לעשות סוללה. מפרשים: