חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
פו
שלמך יסגא עד ראש הפסגה אהו' בני יחידי פארי וכבודי האלוף המרומם ר"מ ואב"ד כמהור"ר חיים שי':
כתבך הנכתב כ"ז שבט קבלתי שבת תרומה ואשר קראת תגר על אשר לא כתבתי לך משך ד' שבועות כאלו השלכתיך אחרי גוי בשאט נפש חלילה לי ידעתי כי כתבתי לך סוף טבת ובאותו פרק עד עתה הייתי טרוד בעניני החתונה גם עתה קדמתי נעשה לנשמע וכתבתי לך ער"ח אדר שבוע שעבר' מסתמא קבלתיהו וכתבתי לך שם שתעשה חילוף על ו' טליר ועתה באתי על דברי תורה להשיב לחכם שואל כענין על מה שנהגו הסופרי' לדבק קלף אחורי הס"ת באם נקרע גוף האות לשנים מה שאינו מועיל ע"פ הדין לכ"ע בודאי הני ספרי דידן לאו דינא גמירא להיות רגיל על לשונם כמו שמצאתי וחקרתי בסופר שלנו רי"ש ואמר שלא ידע היכן נאסר לעשות כן וכשהראיתי לו מקום בסי' ר"פ חזר ואמר שלא בא לידו מעולם תיקון קרע בגוף האות וחתרתי למצוא להם טעם בחשבי אולי הורה להם איזה זקן כהרא"ש דמייתי בטור וב"י שהתיר לדבק אפי' היכא שאסור לתפור כ"ש בשעת הדחק כגון בכפרים וישובים אבל ממ"ש ב"י בתחילת הסימן בשם הרא"ש וז"ל יראה הא דאמרינן בב' שיטין יתפור היינו כשהקרע עובר בין האותיות דאלו נחלק האות אין לו תיקון משמע דאין לו תיקון כלל אפי' ע"י דיבוק קלף מבחוץ דאל"כ הל"ל דאלו נחלק האות אסור לתפור וכן מצאתי כתוב בס' שפתי כהן על מה שכתב בש"ע י"א דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ כל זמן שמותר לתופרה פי' אם הוא קרע הבא בתוך ב' שיטין או' בתוך ג' ועפיץ בענין שמותר לתפור מותר לדבק אבל אם אסור לתפור אסור לדבק ג"כ ובב"ח כת' שנהגו להקל כהרא"ש דמשמע דאפי' היכא דאסור לתפור מותר לדבק דהא בקרע תוך ג' דאסור לתפור מתיר הרא"ש לדבק וכו' ונ"ל דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק מיהו כל זה כשלא נחלק האות אבל אם נחלק האות אסור לדבק בכל ענין כמו שיתבאר עכ"ל הרי דאפי' בשעת הדחק אינו מועיל דיבוק בכה"ג וכן משמע בס' ט"ז אף שלא כתבו להדיא:
ועוד עלה בדעתי ליתן טעם למנהגם ממה דמייתי הב"י ריש הסימן לשון מהרי"ק שורש קכ"ב עד אלא שהדבק מעמידו ושם בתשו' מסיים והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלו' היכא שנקרע גוף האות ונפסלה עכ"ל כלו' הלשון בדברי הת"ק דאייתי במס' סופרי' ומדקאמר התם רשב"א אומר משום ר"מ דובקין בדבק וכו' משמע אפי' היכא שנקרע הגוף האות דומיא דאין דובקין דאיירי ת"ק וראוי לסמוך על ר"מ בשעת הדחק משום דהוי חכם וסופר כדאי' פ"ק דעירובין וסוטה דאמר לר' ישמעאל לבלר אני אבל קוה' אני בזה כיון דרוב הפוסקי' לא מייתו תיקון הדבק כלל ומפרשי לההוא דמס' סופרי' בתפילין של יד לענין דיבוק הפרשיות ואפי' פוסקי' האחרוני' דמפרשי תיקון הדבק לגבי ס"ת לא פסקו כרשב"א משום ר"מ אלא כת"ק ומ"ש שם הל"מ דובקין בדבק מפרשי כשהקרע עובר בין האותיות וסוף דבר אין להן טעם וריח על דיבוק אות שנחלק ונסוגתי אחור למיהפך בזכותייהו כדאי' בפסחי' ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש פירש"י הפורשי' מדברי חכמי' לכן לא תאבה ולא תשמע לתיקן סופרים ההם רק אותם שנמצאים כן מימי קדם מטולאים הנח להם ודוקא אם לא נשתנה צורת האות דכ"כ בספר שפתי כהן בשם העט"ז וז"ל ומה שנתבאר בא"ח סי' ל"ב דאם נפסק אחד מהאותיות הפשוטות שהוא כשר התם מיירי שלא נשתנה צורת האות אע"פ שחלוק ולא נדבק עכ"ל ואולי על זה סמכו הסופרי' לתקן אפי' לכתחלה וע"י כן שגו והורו לתקן אפי' היכא שנשתנה צורת האות:
וזאת שנית תמהת מה דקי"ל ע"פ הדין אם נפסלה יריעה א' צריך להחליף שלשה ולא נהגו כן הנה בט"ז כתב בזה וז"ל נראה דבדיעבד אינו פוסל בזה דהא גם כתב מנומר כת' רמ"א בסוף סי' לעיל דנהגו הסופרי' לתקן כ"ש בזה דאין כאן שינוי באותה יריעה עצמה עכ"ל ומשמע דבשעת הדחק מתיר לכתחלה דכן לעיל מיניה משווה בט"ז דיעבד לשעת הדחק לכתחלה לענין דיבוק קרע הבא בתוך ג' שיטין אבל בגליון ש"ע שלי מצאתי שכתבתי בשם תשובת שארית יוסף סי' מ"ט דדוקא ביריעה שבלה צריך להחליף ג' אבל אם נפסלה מחמת קרע או טעות א"צ לסלק רק אותה יריעה לבדה ותו לא והספר עצמו אינו בידי כ"ד אביך הטרוד שמשון דרשן בכרך: