חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
פא
מאלהי המערכה שלו' וברכה וכל טוב ככה יעשה לאיש אשר אלה לו הוד והדר פעלו בנעימי' חבלו צדק ומשפט בגבולו תורת אמת באהלו ה"ה אהו' האלוף המרומם כמהר"ר מתתי' שי':
כתבו דמר הנכתב בתחילת חשון קבלתי בסוף שבט בבואי לביתי מק"ק פולד שהייתי שם על חתונת בני שי' ולא אוכל לידע למה נתעכב אגרתו דמר כ"כ והנה היא שלוחה אלי מהנעלה כהר"ר אברהם דורניך ותיכף חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותו ולהודיע תשובתו ע"י הר"א הנ"ל איש בריתו ע"ד השאלה בענין הפקדון דאתא מר לתהות בקנקני ריקן שאפי' חדש אין בו מתוקן מכ"ש ישן שדעת זקנים נוחה הימנו לא יראה ולא ימצא ואיננו מ"מ כיון שאין מסרבין לגדולים אמרתי הנני ואשיב מפני הכבוד את הנראה בעיני ולא תסמכו בלבד על עצמי כ"א בהסכמת גברא רבא מבני ישיבה עמי כאשר בקשתם אלך לפי תומי אם באנו לדקדק בטענות הנתבע נראים לפום ריהטא כסותרין זה את זה מפטור לחיוב ומחיוב לפטור אמנם כי נרד לעומקן של דברי' הכל הולך אל מקום אחד ולא מקרי טוען וחוזר וטוען שלא בא לסתור אלא לתקן ולבאר טענות הראשונו' ויש במשמעותן לשון שסובל זה התיקון כמו שנבאר והיינו לפי טענה הראשונה וז"ל האט מיר כל ימיו קיין פקדון אויף צו היבן געבן זונדר אליין אמי רחל ז"ל וכו' אזו האט זיא דען פקדון אוועק גישיקט מיט אירי מטלטלים אונ' אום אלו קומן עכ"ל נראה מזה שלא היה לו כלל שום שייכות ונגיעה בפקדון א"כ הדין נותן לשבע היסת שכדבריו כן הוא כדאי' בח"מ בסי' רצ"ו הטוען את חבירו הפקדתי אצלך והלה אומר לא הפקדתי בידי מאומה נשבע היסת ונפטר אבל לפי טענה שנייה היה לו נגיעה בפקדון שטען וז"ל האט מיר כל ימיו ניקש געבן זונדר אליין וואז אמי ז"ל מיר געבן האט הב איך פר זארגט אונ' מפקיד גיוועזין מיט דעם מייניגן אלז ווען הכל מיין ווער עכ"ל וכן משמע באגרתו הנכתב בשנת שצ"ג לפי זה היה חייב אם נגנב או נאבד לפי שפשע ונתנו בשק במקום שיוצאין ונכנסין שם ואף לפי טענתו האחרונה שאמר יכול להיות שנעשה הקרע או הנקב על הדרך מ"מ פשע אף אם היה השק נשאר שלם לפי שהיה לו ליתנו בארגז סגורה ובחדר סגור כדאי' בת"ה סי' של"ג בשם הגהו' אשר"י אבל אין לחייבו מטעם שמסרו לגוי שלא שינה בזה מדרך העולם דכן היו נהוגים בשעת מלחמה להפקיד אצל ערלי' ואית' בסי' רצ"א סי"ח א"צ לכסותם בקרקע אלא מניחים במקום שמניח מעותיו ובמקום המשתמר כפי דרך המקום וכפי הזמן שהוא מפקיד עכ"ל ור"ל דבשעת חירום אין מדקדקין כ"כ להפקיד דוקא אצל נאמן וכ"כ שם בב"י וז"ל ואפשר דנקיט תמיד לאפוקי אם הפקיד אצלו בשעת חירום וכיוצא בזה דבאותם זמנים שהן זמני טרדא ובהלה לפעמי' אדם מפקיד נכסיו אפי' אצל מי שאינו נאמן אצלו לסיבות מתחדשות כפי הזמן ולכן אין לומר שהוא מחזיקו לנאמן ע"י שהפקיד אצלו אא"כ הפקיד אצלו בשעת ישוב ושופי עכ"ל ועוד דלפי דברי התובע גופיה ידע תחילה שיפקידו ביד גוי ונתרצה לזה וכמו שטען הנתבע באחרונה רק במה שהפקיד בשק פשע טובא ואינו יכול לומר לראובן לאו בע"ד דידי את כיון שקיבל הפקדון מיד אמו דמ"מ ידע שהפקדון הוא של ראובן כדמשמע מסוף טענתו שניה וז"ל מיין משרת ליזר האט איין כתב גיפונדען דען הר"ר מתתי' ווארט גלייאנט הבי דאס ער תובע כבוד אמי ז"ל דרום צו גישריבן האט זאל דען פקדון פר זארגן אלא דאס איארג עכ"ל נראה שידע שהפקדון הוא לראובן טרם קיבלו מאמו וכן משמע בכתבו דשנת שצ"ג א"כ מתחייב הוא לראובן בשמירת הפקדון כאלו קבלו מידו ממש כדאי' בסי' רצ"א סכ"ד אכן לפי טענה שלישית שאמר וז"ל ווחז מיך כבוד אמי ז"ל גיהייסן האט האב איך גיטון אותו שק שנתנה לי אמי ז"ל הפקדתי עכ"ל המכוון מדבריו שלא היה אלא שליח בעלמא מה שצוותה לו אמו להשיג הפקדון של ראובן עם שלו כן עשה וכדמשמע בכתבו דשנת שצ"ג ואינו מתחייב בשמירת פקדונו דראובן אא"כ א"ל אמו בסתם שמור זה הפקדון אבל כיון שהראה לו מקום היכן ישימו לא הוי אלא שליח ואין לו להשגיח על שמירתו צלל במים אדירים והעלה חרס בידו דמסתמא היה כוונת אמו ז"ל בדבריה לתת את של ראובן עם שלו לגוי בשאפהויזן כדרך העולם דהיינו בתיבה ולא שיתנו בשק אפי' שלם כיון שיד הכל ממשמשין בו פרצה קוראה לגנב וראוי לחייבו אע"ג שלא אמרה לו אמו בפירוש לשומו בארגז על השליח לדקדק טובא כדאי' בסי' נ"ח דהפורע לחבירו ע"י שליח אפי' א"ל תן המעות וקח השטר ונתן לו המעות ולא רצה הלה ליתן לו את השטר חייב השליח לפרוע למשלח וכן בהג"ה ס"ס קכ"א מי ששלח שלוחו למשכן לו משכון ואומר אצל פלוני הוא והלה כופר חייב לשלם דה"ל למשכנו בעדים עכ"ל אע"פ שלא א"ל להדיא למשכנו בעדים ועוד נראה דאפי' א"ל אמו בפירוש שיתנו לגוי כמו שהוא בשק לא ה"ל לשמוע אליה דה"ל כאלו א"ל לזרקו לאבוד וק"יל האומר לחבירו שבר כליו של פלוני אפי' ע"מ לפטור הרי זה חייב וכדאי' סי' ש"פ והוא ידע דהוא של ראובן ולא של אמו ואפי' הוכרח שמעון לתת גם את שלו לגוי בשק כגון שלא היה הגוי רוצה לקבל ממנו תיבה מופקדת שלא להצר לו את החדר אלא רצה לקבל פקדון שמעון בשק וליתנו בתיבת עצמו מ"מ לא ה"ל למסור את של ראובן לגוי בשק אא"כ הודיע תחילה דבשלו רשאי ואינו רשאי בשל אחרים
אלא שיש לחפש זכות לשמעון הנתבע ע"פ שני עדים כמר יעקב בר בנימן ומרדכי בר אליעזר שצוה על ידם לאמר לראובן בזה הלשון זאל ניט זארגין אויף זיין פקדון איז אזו וואל פר ווארט אלו דאס זייניג האט אפשר נאך ג"פ אזו פיל דער בייא וואו דאס זייניג איז איז דאס אויך דרבייא עכ"ל וע"פ דברים אלו נח דעתו של ראובן ולא ביקש לחזור יותר באיזה ענין ואופן נשתמר פקדונו מוכח שנתרצה לזה וסגי ליה לשמור פקדונו כמו של שמעון בין אם הוא שמירה מעולה או פחותה וא"כ הדין נותן דישבע שמעון דלא פשע היינו שלא היה אפשר לו לסגרו בתיבה ושמסר גם את שלו לגוי בשק ולא עביד לפקדון שמירה פחותה משלו ולא שלח בו יד ויפטר ואף את"ל דלא אסיק אדעתיה דראובן שיפקיד שמעון את שלו לגוי בשק מ"מ יש לפטרו ע"פ כתב דאלחנן בר יעקב שהודיעו שפקדון שלו מונח בשק קרוע בחדר דעיילי ונפקי ביה אינשי ולא חשש לזה לכתוב באותו פעם מיד לשמעון להשגיח על פקדונו שנתרועע שמירתו למיעבד ליה שמירה מעולה ואין לומר שלא האמין לכמר אלחנן בזה דהא נתן סימן לדבריו והזכיר לו תכשיטי הכסף שהיו מבצבצין ויוצאין לחוץ דרך הנקב ואין לומר שראובן יכחיש את כמר אלחנן ויאמר שלא כתב לו כדברי' אלה דהא ראובן נסמך בעיקר טענותיו על כתב של אלחנן הנ"ל לתבוע את שמעון על שהפקיד את שלו בשק קרוע סדן בסדניה יתיב מדויל ידיה משתלים דכתב אלחנן שהזכיר ראובן לזכותו יוצא לחובתו לפטור את שמעון כיון שידע דפקדונו לאו בחזקת שימור קיים ושתק באותו פעם ולא הזהיר את שמעון עליו הרי ידע ומחל אלא דאפשר לומר שראובן עשה שתיקתו בערמה כי ירא אם יתרה בו שישביח שמירת פקדונו אולי יעשה שמעון כן ואם יארע אח"כ אונס בפקדונו כנהוג בשעת חירום אין לו על שמעון כלום לכן שתק כדי שאם יארע אח"כ אונס שיצטרך שמעון לשלמו משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס וכמו שנראה מטענתו להדיא וא"כ הדרינן לדינא קמא שיצטרך שמעון לישבע שלא פשע דהיינו שלא היה אפשר לו לסגרו בתיבה ושלא שלח יד ושמסר גם את שלו בשק ויפטר ע"פ ריצויו לעשות בפקדון כמו בשלו מ"מ נראה דגם בזה יגע לריק אף חכמתו לא עמדה לו דאפי' פשע בתחילה כיון שלבסוף נאנס פטור אם ישבע שנאנס ולא שלח בו יד ואפי' יטעון ראובן שלא הגיע כתב אלחנן לידו ולא ידע ממנו מאומה עד אחר שנאנס בעיר האלי וירצה לישבע על זה אין לחייב את שמעון באונסין ואע"ג דקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכדכתב מ"כ בטענת ראובן מ"מ לפי שיטת הגמר' מוכח דוקא שבא באונס בסיבת הפשיעה וכ"כ הגאון מהר"ף בסמ"ע ולפי שאיני יודע אם מצויה למ"כ זה הספר אעתיק לשונו בסי' רצ"א ס"ו וז"ל אע"פ שלבסוף נאבד באונס בענין אחר חשיב פושע עפר"ד שם כתבתי דהיינו דוקא כשנוכל לתלות ולומר אם לא היה הפשיעה מתחלה לא היה נעשה האונס ואז אף שהתלייה באונס הוא ענין רחוק תלינן בו וחייב משא"כ אם מתה כמ"ש המחבר בס"ט ע"ש עכ"ל וכן חזר וכתב בסי"ד וז"ל ושרף כל הבית כבר כתבנו דאינו חייב על תחילתו בפשיעה וסופו באונס אא"כ נוכל למצא מקום לתלות בו ולומר טעם דאלו לא פשע בתחילה לא היה אירע בו אונס ה"נ צריכין לומר אם לא פשע והיה מניח הפקדון בארגז היה נותן לבו להציל הארגז טפי עכ"ל אבל הכא אין לתלות אונס החטיפה בפשיעה שאפי' היה בארגז סגור ומסוגרת בחדר לפנים מחדר היו שוללין אותן ב"מ כמנהגם לפרס ולשבר ולגזול וא"א להציל מידם:
ועוד נראה לפטרו אף אם היה נשרף דהיה אפשר להציל אם היה בארגז כדכתב מהר"ף מ"מ כיון שלא היה מצוי אצל האונס כמ"ש בכתב שצ"ג אין לתלות האונס בפשיעה ומזה הטעם נראה ג"כ לפוטרו דע"כ לא מחייבינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס אא"כ נאנס במקום הפשיעה בעובדא דצריפא דאורבני אבל זה שחזר ונטל הפיקדון ממקום שאפהויזן ונתנו בעיר האלי בשמירה כדכת' בכתבו הנ"ל וז"ל אונ' צו האלי גד וואל פר ווארט גיוועזין עכ"ל א"כ תיקן את אשר עיוות בתחילה ושמרו כראוי ע"כ אין לחייבו אפי' על גניבה ואבידה מכ"ש על האונס אלא דאפי' אינו יכול לישבע על זה ושקר טען דלא שמרו כראוי בעיר האלי רק נתנו גם לשם בשק קרוע אין לחייבו על האונס כיון שלא בא בסיבת הפשיעה כמו שהזכרנו ואין לומר דיש לחוש שמא קודם שנטלו משאפהויזן נגנב או נאבד שם קצת ממנו וחייב עליו באותו שעה כיון שפשע ולא סגרו בתיבה כעין שכת' מהרמא"י בהג"ה סי' ש"ג ס"ג וז"ל דוקא בודאי שידוע שנשרפו אבל אם אינו יודע בבירור רק שהיה בבית שנשרף אינו יכול לשבע שנשרפו דלמא גוים נכנסו וגנבו אותו ולכן חייב לשלם עכ"ל המעיין שם בב"י יראה דהיינו דוקא היכא דשכיחא גנבי שכתב וז"ל דשמא נגנבו ע"י גוים המחזירים לגנוב כלים שבבתים ושבחנויות קודם שישרפו וחייב לשלם אא"כ אותם גוים המחזירים הם לסטים מזויינים עכ"ל הרי שכפל בלשונו גוים המחזירים ור"ל שכן מצוי בשעת שריפה להיות גוים מחזירים אחר גניבות כיון דטרידי אינשי בדליקה ואינן נותנין לב עליהם אבל בלאו הכי לא חיישינן לגנבי ולא מחייבינן לשומר על ספק גניבה וכן פסק בהג"ה ש"ע ס"ס רצ"ח דאפי' מפקיד טוען ברי שנגנב לו מן הפקדון והשומר אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור והוא מתשובת הרשב"א סי' אלף קל"ד וגם שם היה כעין נידון דידן שמצאו מנעול הבית שבור והיו עדים שנכנסו אנשים לשם לכן בהא נחיתנא ובהא סליקנא דגם כאן ישבע שמעון שאינו יודע שנגנב דבר מן הפקדון ושלא שלח בו יד ושנאנס בעיר האלי ולא בא לרשותו ויפטר. ואע"פ שא"א לראובן לטעון ברי שנגנב מן הפקדון בשאפהויזן ואין משביעין על טענת שמא מ"מ היכא דאיכא רגלים לדבר משביעין היסת אף על ספק כדאי' בסי' ע"ה סי"ז בהג"ה והכא נמי איכא רגלים לדבר כיון שהיה השק קרוע קרוב לומר שנאבד ממנו או נגנב ואגב דבעי לאשתבועי שבועת שומרין שנאנס משתבע נמי על ידי גלגול שאינו יודע שנגנב. והארכנו קצת כדי לחזור על כל הצדדין להוציא את הדין לאורו כי הטוענים מאד קצרו וצריכין אנו לבארו ואלהי העולם ויוצרו ינחינו במעגלי צדק ויושרו לאמיתת לעומקא דדינא לאשורו ולא נכשל בדבר הלכה להורו ואנו מבחוץ למקום המשפט ועיקרו ואתם מבפנים עליכם לסברו והמצוה נקראת על מי שגומרו לתוך השלי' בין איש לחבירו ואם אינם רוצים לפשרו תחתכו את הדין כמאמרו אם דברינו בעיניכם יישרו ודעתיכם מסכמת כן לבררו כה אמינא זעירא וקטינא דלא חכים בדינא שמשון דרשן בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך חו' פה ק"ק ווירמיישא יו' ב' ער"ח אדר השק"ט לפ"ק:
הדברים אלה ראוים לכותבי' ואע"פ שחתימתי לא מעלה ולא מוריד מפני שטעמו ונימוקו של האשל הגדול האב"ד ר"מ ור"ג עמו והלכה כמותו בכל מקום מ"מ רצוני לעשות סניף לחתום ג"כ והש"י עליו ועליכם שלו' יוסף נאם דברי הק' זקן ולא קנה חכמה אברהם בלא"א הר"ר משה ז"ל: