חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
עב
נדרשתי לאשר בקשוני קרובי האשה הענייה האומללה אשר נתנה בקולה בכי ויללה על העדר בעלה ה"ה האלוף המרומם מהר"ר מאיר דיין מווילנא מבני הגולה אשר נמצא הרוג וחפשה לא ניתן לה ועדות ברורה למיתתו לא נתקבלה. רק מה שחקרנו ודרשנו מבואר בזאת המגילה בנייר מיוחד ונרשם כל מלה אשר העיד כמר משה בהח"ר דוד שהיה מלמד בהעיר הקרובה אל החלל והמה הביאוהו בעגלה. הנה דקדקנו בכל העדיות ההם אחת לאחת ונעיר על כולם אולי ימצא נחת הא' מה שהגיד העד שנמצא אצל מקום הריגתו אותו כתב מוורמיישא שהראה בוילפשבורג טרם צאתו אין סומכין על זה שמא מהר"ם הנ"ל הפקיד הכתב הנ"ל אצל אחר אחר צאתו ואותו הנפקד נהרג ור"ם ערק לעלמא כמו דחיישינן לשאלה ואע"ג דבתשובת הרא"ש כלל נ"א כתב וז"ל וכן בנידון זה שהגיד להם את שמו ושלמד הנה אצלינו והראה להם תוספו' שידוע לנו שהוליכם עמו מכאן הרי נתברר לנו שאותו ר' אשר שהלך מכאן מת וכו' משמע שסמך על הכתבי' שהיה עמו ההיא לא הוי אלא סניף וסיוע לאמת דבריו אבל העיקר סמך במה שהזכיר שמו ושלמד לפניו ונפרד אח"כ ממנו כדמשמע בתשובת קולן סי' קפ"ד וכן מצאתי להדיא בתשוב' מהרי"ו סי' ע"ט וז"ל ומדכתב והראה לנו התוספו' משמע שרצה להביא ראיה מזה שהיה אותו שהלך לשם ומה ראיה היא זו הא חיישינן לשאלה ועוד שמא הניח לאחר להעתיק משלו אלא ודאי ר"ל דנהי דבפני עצמו אינו מהני מ"מ לצרפו לטעמי אחריני מהני עכ"ל:
ומה שהעיד דבשעת יציאת הקול שנהרג באו ערלי' בבית הרר"ו ואמרו שהמה יודעי' מי הם הרוצחי' ולא פרטו אותם בשמם אבל כמר נתן פרטם בשמם והגיד לאמו וכן נמצא כדבריו לא אדע מה תועלת בעדות זה כיון שלא הזכירו הערלי' שמות הרוצחים ואף אם היו אומרים להדיא פלוני ופלוני המה הרוצחי' עדיין לא הזכירו שם הנרצח ואפילו אמרו בפירוש שהיהודי שהלך מוילפשבורג ביום פלוני נהרג והי' ידוע לן שלא יצא באותו יום שום יודי משם כי אם זה לא מהני כיון שלא אמרוהו עד אחר שיצא הקול שנמצא הרוג בדרך ההוא חיישינן אולי אמרו בדדמי כדאי' בפסקי מהרא"י סי' קס"א וז"ל עדות זה מספקת לדעתי יותר מכל העדיות שהגוי הנ"ל סח דבריו בקרוב אחר שנאבד בעוד שהיה מסופקי' בו אם עודנו חי וליכא למימר עליה דאמר בדדמי כמו אינך עדיות שכל מה שסחו הגוים היינו לאחר שיצא קלא דלא פסיק דנהרג דאיכא למימר שסחו בדדמי כדמשמע במרדכי שלהי יבמות דאיכא למיחש בגוי מסל"ת דנהרג שמא אמר בדדמי עכ"ל וכן אית' בתשו' מהרי"ו וז"ל ועדות שהעיד ר"ד אין מפורש בו שאמר שום גוי שראוהו מת רק אמרו ע"פ השמועה ונראה דאין לסמוך על אותו עדות דאיכא למימר אמרי בדדמי שמעו שנהרג יודי אמרו ודאי זה הוא וגרוע טפי מעד א' במלחמה עכ"ל והכי נמי הוי דכוותיה:
ומה שהעיד שהוא עצמו הכירוהו בטוב בצורתו שהוא מהר"ם מווילנא גם כל הב' במגרונבאך וברוסיל הכירוהו בצורתו ואמרו כי הר"מ הוא הקדוש בבירור בלי ספק כבר כתב מהר"ם בתשו' סי' תתקע"א וז"ל ואף אנו היינו מוצאין ברצון תקנה לעגונה אבל מה נעשה אין לנו אלא דברי רבותינו וכו' ה"נ אמינא כיון שלא נמצא עד יום הט' ליציאתו מוילפשבורג חיישינן שמא נהרג מיד ובפרט דמשמעות רוב העדיות כן הוא ותנן אין מעידין אלא עד שלשה ימים:
ומה שהעיד בשם הרועה שהסיח לפי תומו לא נשמע ממנו דבר ברור אלא שמובן מדבריו שחשד לאותן שהוליכוהו שהמה רצחוהו כיון שהוליכוהו בדרך עקלתון והפכו אח"כ בגדיהן בחזרתן מדאגה מדבר אולי ניתן מדמו עליהן והסתירוהו בהפיכת מלבושים וכן מצאנו בכתב הרר"ו שכשסיפר הרועה הדברים לחתנו של השופט מריינסי אמר להדיא שהוא חושד אותם שרצחוהו ועל זה שלח השופט לחקור אצל הספני' אם העבירו איזה יודי מקרוב בספינה ואפילו היה אומר להדי' שנהרג היה אומר בדדמי:
ומה שאמר אותו הערל שהסוסים שלו היו בעת ההיא ביער ולא רצו לילך וכשנמצא ההרוג היה מונח קרוב למקום ההוא אין בו ממש רק שלדברי הגוי הריח הסוס ריח ההרוג ותו לא נודע מי הוא:
ומ"ש הערל מריינסי שהיהודי הגיד לו שמו ושם מדינתו משום כן לא ידע הערל בודאי שאותו אדם נהרג אלא אמר בדדמי כדלעיל ואפי' אם היה ישראל מעיד שנהרג פלו' ממדינה פלו' לא מהני כדאית' בריב"ש סי' תק"ח וז"ל מדעתי אין עדות זה מספיק להתירה לינשא אחרי שאינו מזכיר שם עירו רק שהיה מקשטילא ואפשר שיש בקשטילא אחרים ששמם כן אברהם פאר"ח עכ"ל מכ"ש כאן שלא הזכיר שם כינוי אלא מאיר מארץ פולין וידוע דכמה מאיר ישנו בפולין:
ומ"ש אשת הרוצח הגוי' פלו' חייבת במיתת בעלה שהסיתה אותו ורעהו לרדוף אחר מהר"ם לא ידענא מה אכפת בזה את"ל דכן עשו ורדפו אחרי מהר"ם וכמו שאמר נתן בן הרר"ו שפגעוהו בחזרתו מן הלויי' דמהר"ם ויצאו מהשער לרדוף אחריו מ"מ אימר לא השיגוהו אלא לאחר ויותר מזה כתב מהרי"ו בתשו' וז"ל כל מה שהעיד כפרי יענריך ששמע מהגוים איך שרדפו אחריו והוליכוהו למקום מוצנע והרגוהו ע"פ אומדנא אמרו כך שודאי שלא ראו הכפריי' שהרגו אותו אלא כששמעו נהרג יודי אמרו מסתמא האי הוא עכ"ל ופשוט הוא דאפי' ראו שני עדים ישראלים אלו הרוצחים עומדים בחרבם שלופה עליו ופצעוהו ודקרוהו לא הי' מועיל להתיר אשתו עד שהעידו ששחטו בו רוב שנים או שהורק מוחו לארץ כדאי' בה"מ:
אמנם כיון דהרא"ש בתשוב' מייתי הני עובדא דשלהי יבמות וכתב עלייהו וז"ל מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקילו חכמים בעדות אשה משום עיגונא גם מהר"מ העתיק לשון הרא"ש זה ונסמך עליו לצדד בשריותא דההיא איתתא ומהרי"ק ר"ס קכ"א כתב ברוך אתה לשמים כי תלך בדרך טובים רז"ל אשר כמה וכמה חשו לעיגונא דאיתתא וכמה קילות הקילו בה מפני זה וכן כל חכמי הדורות הבאים אחריהם זה אחר זה כמה וכמה חזרו בצדדים צדי צדדי' בשריותא דאיתתא כאשר בא לידם וכו' עכ"ל על כן לא אחשיך פי גם אנכי לימא מילתא לטיבותא ולחפש בזכותא כולי האי ואולי אשכח שריותא להדא איתתא רחמנא לשזבינא מניעותא ועכ"פ לא אתינא למיפסק הלכתא אלא כתלמיד הדן בקרקע בפירוקא וקושייתא ומספקא בשיקול דעתא ותלי מילתא ברבוותא ופומי סגירא קדם אריוותא דבפומיהו שגירא אורייתא יכולי למיקדח ולמיחרז בדעתא ושמייהו סגי בכל אתרוותא:
לבד ראה זה מצאתי ועוד אחת היא מעט שכלי בלבבי ידמה דיש לסמוך על הודאות הרוצח בשעת תלייתו שאמר שרצח את היהודי אשר נדרש ממנו והיינו אותו פלוני אשר הוכיחו הרועה עליו בפני המושל מוילפשבורג שהוליכוהו בדרך עקלתון במקום מרעהו אע"ג שלא הזכיר שמו כיון דמעשה זה הי' בו ביום שיצא הקדוש מוילפשבורג מהני הודאתו כאילו הזכירו בשמו כיון שידוע שלא עבר באותו יום שום יודי באותו דרך ללכת למעבר המים לגערמרשום אלא הוא כדכתב הרמב"ם דאם ישראל אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו עיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ובתשו' מהר"ם פדואה סי' ק"ז כתב שבתוספתא לא נאמר לשון עמנו רק ישראל שאמר אחד יצא מעיר פלוני ומת ובהגהו' ש"ע כתב וה"ה גוי המסיח לפ"ת וכך איתא תשו' מהר"ם הביאה ב"י וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותו עיר שום יודי כי אם זה עכ"ל דאע"ג דהרוצח לא הזכיר בהדיא שהרג היהודי שיצא מוילפשבורג מ"מ כיון שאשתו אמרה לפ"ת שאותה גוי' שהסיתה את בעלה לרדוף אחר היהודי חייבת במיתת בעלה היינו הך דודאי עפ"י הרוצח אמרה כך ונהי דהרוצח לא הסיח לפ"ת אלא ע"י שאלת הספקלטור מ"מ כיון שלא שאלו ישראל ולא היה ישראל במעמד ההוא מקרי מסל"ת כדאי' בת"ה וכ"כ בתשו' מהרי"ק ראיתי להעתיקו כיון שדומה מאד לנדון דידן וז"ל והא דפריך והא איה חבירינו קא"ל היינו משו' דפשיטא לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב י"ל שמתכוין להעיד אבל פשיטא כשאינו מכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי דאם היה יכול לכפור ולהשמט לומר שלא הרגו שהיה עושה שאם לא היה אמת לא היה מודה שהרגו כדי לחייב את ראשו למלכות ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר דאין לך מסל"ת גדול מזה וכו' ועו' דאפשר לומר דעדיף האי מגוי מסל"ת וכו' ואפי' את"ל שסמך המרצח הזה על דברי השופט שא"ל שלא יגיע לו היזק בדבר רק שיאמר האמת מ"מ למה ה"ל לשקר ולומר שהרגו אם לא הרגו ועוד דלכל הפחות למיחש מיהא בעי פן יכזב בו השופט שכן דרך הדייני' שלהם להחליק בדברי' וכו' ועוד שיש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שראו היהודים שנמצא חלל באותו דרך אשר אמר הוא נ"ע ללכת בה בהפרידו מעיר ובאותו מקום אשר אמר מרצח הזה וגם נמצאו כליו וספריו בביתו דדמי לההוא דזה מקלו וזה תרמילו עכ"ל א"כ כ"ש הכא שאמרו לו להדיא שהוא נתלה ע"ד יודי הנרצח הזה דפשיטא הוא שאם לא הי' אמת שהרגו דלא היה מודה דהא התם שהיה לו לירא פן יכזב בו השופט ויתחייב מיתה על הודאות ואפ"ה סמכינן עליה דאמר האמת ונכנס לכלל ספק מיתה כ"ש הכא שכבר עמד על הצליבה ואח"כ הודה ודאי אמר האמת כדי להצדיק נפשו להצילה מגהנם כמו שנהג ביניהם לומר כן דאין לומר דהכא גרע טפי כיון שידע שעכ"פ נתלה לא חש למלא רצונם ולהודות אפי' על שקר איפכא מסתברא כדתנן פ' נגמר הדין ר' יודא אמר אם הוא יודע שהוא מזומם ואומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה א"ל א"כ כל אדם יאמר כך כדי לנקות את עצמן ומפרש בגמרא להוציא לעז על הדייני' ועל העדים ש"מ דרבנן חיישי דאף מי שעשה אותו עון יכחש בה ויאמר שלא תכפר מיתתו עליה כדי להוציא לעז על הדיינין מכ"ש אם באמת לא הרג הנפש דלא יאמר שהרג למשוי נפשיה רשיעא כדי להצדיק הדיייני' שלהם:
גם בנידון דידן איכא הרבה הוכחות שזה הוא כיון שנמצא ההורג באותו הדרך שאמר ללכת בה לנהר ריינום לעבור לגערמרשהיים ובאותו מקום אשר אמר המרצח שהטמין מלבושיו וכתביו דהיינו איזו פסיעות ממקום שנפל שדור והרוג שם נמצאו באמת ועוד הוכחות כמו שנזכיר לקמן ואין לחלק משום דבעובדא דמהרי"ק הזכיר הרוצח שם הנרצח משא"כ הכא דמ"מ כיון שהודה על אותו יום ולא עבר אדם שם ביום ההוא כ"א זה סגי לן כדכתיבנא לעיל ואע"ג דקי"ל דגוי המסיח על אחד שנהרג ואינו מזכיר שמו צריך לומר וקברתיו היינו כשהיה אצל מיתתו או הריגתו דחיישינן דלמא אמר בדדמי כי הנהו עובדא דיצא גוי וישראל עמנו וכו' וההיא דקולר של בני אדם וכו' אבל היכא שאמר הגוי שהוא בעצמו הרגו או הייתי עם הורגיו לא אמר בדדמי אלא שיצא מת מתחת ידם וכעין זה כתב הב"י לחלק בין תשו' הרמב"ם למ"ש בספרו דלא בכל פעם צ"ל וקברתיו וכ"מ בהגהות מרדכי סוף יבמות מעשה בגוי שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כ"א פעם א' הרגתי יודי בין ניקולא למאריוקא שהיה מוליך עמו עשר ליטרין וכו' והתירו אשתו משום מסיח לפי תומו ע"י ששאלו אם שלחו המעות עכ"ל הרי שהתירו בלא מאמר וקברתיו אע"ג דלא הזכיר שם היהודי כיון שהרוצח עצמו הודה לא אמר בדדמי וגם מזה ראיה כמו דהתם חקרו על שליחת המעות וכיון שנמצא אמת הוי סימן מוכח כאלו הזכיר שם ההרוג והתירו אשתו ה"נ כיון שהודה על יום הריגה ומצאנו שבאותו יום לא עבר יודי בדרך זה אלא זה הוי כ"כ כמו סימן מוכח שהרג לזה ואף גם שנמצא ביד הרודפים אחריו כאשר הגיד כמר נתן בן הרר"ו והמה הוליכוהו בדרך עקלתון למקום הרועה והוא הרועה הוכיחו לרוצח בפני המושל מוילפשבורג שהוא הרגו כיון שהטעהו בדרך ואח"כ חזרו אליו בבגדים הפוכים ונתן הרועה סי' בצבע אשר מתחת למדיו וכן נמצא ועל איש זה הודה הרוצח ואעפ"י שכל זה אינו מספיק בלתי היסוד מונח שלא עבר שום יודי אחר שם בעת ההוא מ"מ עבדינן להני מילי סניף וראיה לדבר כדעבד הרא"ש ועוד היה נראה לומר אפי' היה לן לספוקי שמא יודי אחר עבר שם והוא הנהרג ביום ב' אבל מהר"ם נמלט מידם ולא השיגוהו יש להתיר אשתו כיון שמעידו על הכרת פניו וצורתו דמהר"ם תלינן דאחר רוצחו שמצאו ביער סמוך לשבת והרגו ונמצא תוך ג' ימים דיכולין להעיד עליו ואע"ג דזהו סברת התוס' והרא"ש והטור אבל האחרונים חולקים ופסקו להחמיר בנמצא ספק תוך ג' או לאחר ג' מיהו הב"י כתב בשם הרמ"ה לפי דברי התוס' היכא שיצא קול איש פלוני מת ואחר ג' מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלוני משיאין את אשתו ממ"נ אם הקול הוא אמת אין אנו צריכין לעדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג' ימים עכ"ל ובש"ע פסק כסברא זו לדברי הכל גם דכירנא כד הוינא יתיב בק"ק לייפניק שנת שצ"ה הוי לן פתחון פה קדם הגאון מהר"ר פתחי' ז"ל דהוי אב ב"ד בק"ק נ"ש בעובדא דשריותא אשת הנרצח שנמצא ימים רבים אחר שיצא עליו הקול שנהרג ורצה להתיר כיון דיצא הקול מקודם ע"פ ממ"נ דכתב ב"י אלא שחזר בו כיון שמצאו בגדיו מורקבי' ועור פניו היה נימס הוי הוכחה שלא נהרג מקרוב ועוד בידי העתק קצת דבריו מתשובתו וכה"ג איכא בנידון דידן ממ"נ אם זה שהודה הרוצח שהרג ביו' פלוני הוא מהר"ם הרי אשתו מותרת ואם היה איש אחר הרי מהר"ם שניכר בפניו וצורתו נהרג תוך ג' מרוצח אחר ומעידין עליו אלא דאין לסמוך על ממ"נ זה דחששא רחוקה היא ששהא מהר"ם ביער מן יום ב' שהלך מוילפשבובג עד סמוך לשבת ואע"ג דחז"ל חשו לכמה מילי דלא שכיחא היינו להחמיר אבל לא להקל ועוד כיון שמצאו שנשר שער זקנו איכא הוכחה דלא נהרג בקרוב כעין עובדא דדכירנא רנא ועוד בה שלישי' הואיל דנמצאו מלבושיו וכתביו סמוך למשכב ההרוג כמו שהודה הרוצח מוכח שהוא הרג את הנפש הנמצא וכיון דהוי אחר ג' ימים שנרצח אין הכרה מועיל בו אולי אינו מהר"ם ומ"מ יש לדון דאפי' בלא הכרת פניו נראין הדברים וידים מוכיחות שהוא מהר"ם כיון שרדפו אחריו לאלתר בחזרה כמר נתן מן הלוי' והכפריי' מריינסי אמרו שהזכיר את שמו מאיר מפולין וראו אח"כ את הרודפי' שהשיגו לזה האיש והלכו עמו מן הכפר והלאה מסתמא לא זזו ממנו עד בואם אצל הרועה ועל אותו שהוליכו אצל הרועה הודה הרוצח ושנטל ממנו כתביו והחביאם שם ונמצא הכתב שהראה בוילפשבורג תו ליכא למיחש דקודם שהגיע לכפר ריינסי מצא מהר"ם יודי אחר דג"כ שמו מאיר מפולין ומסר כתביו לו והוא אזל לעלמא ולא בא לריינסי והרודפי' לא השיגוהו אלא לאיש אחר שעבר בריינסי דהיינו הנפקד דלא היה פנאי בשעה מועטת שיצאו הרודפי' אחריו ומהלך קצר שבין וילפשבורג לכפר ההוא להפקיד כתביו ומלבושיו ביד אחר ולהשמט לאערוק לעלמא ואף גם זאת כי ראינו בכתב אשר כתב כהר"ו מוילפשבורג שאמרה לו אשתו שבקשה מהר"ם שיעכב שם עד בא בעלה ויכבדו כראי ולא אבה ואמר שממהר הליכתו לווירמש כי ימים רבים שהוא חוץ לביתו א"כ לא סגי בלאו הכי לעבור המים לגערמרשום ולמה נימא דאזיל לעלמא ואף שאמר לכמר נתן בן הרר"ו שמוכרח לילך על גערמשום משום שיש לו איזה עסק עם המלמד דשם ומצינו שכתב הרא"ש בתשובה על ההוא עובדא דשלהי יבמות בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא ואמר חבל על יודי שהיה עמי ומת והשיאו את אשתו וכת' וז"ל אע"ג דלא הכיר הגוי את היהודי ולא את שמו אלא שאמר שהיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעין שאותו יודי נתלוה עם זה הגוי ובאו לפני ב"ד ואמרו שפלו' נתלוה עם זה הגוי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הגוי א' היה אותו יודי שנתלו' עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אלא כיון שאותו יודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת עכ"ל ודברים אלה העתיק מהרי"ו בתשובה וכתב עליו וז"ל הנה בעובדא דידן כיון שבודאי ידעינן שאותו יודי היה על הדרך תלינן שאותו יודי נהרג ודמיא ממש לההיא עובדא עכ"ל וא"כ כ"ש הכא כיון שרדף אחריו סמוך לאלתר וכתביו נמצאו אצלו תלינן בודאי שהשיגוהו:
ואע"ג דמהרי"ו צידד תחילה להחמיר וחייש אפי' לגמלא פרחא אלא לבסוף ביטל דעתו מפני דעת המורה שכתב להקל וסמך על סברא זו שידעינן בודאי שאותו יודי היה על הדרך וצירף אליו עוד טעם דסימני בגדיו וסימני גופו בהדי הדדי מהני כמו שמצא בספר מתות אבל אנן לא סמכינן לצרף סימני כליו לשאר אומדנות כדאי' בפסקי מהרא"י סי' קס"א ובש"ע מיהו יש לצרף שאר אומדנות הרבה שהזכרנו ואם כל אלה לא יועיל הדרינן לכללים דהדבר ידוע שלא עבר שום יודי בדרך ההוא כמה ימים לפניו ואחריו לא היה קודם שנמצא לבד זוג א' אלי' ואשתו שהיו בוילפשבורג יום ד' כ"ד אב והעד מכירם ונודע שהמה עברו המים לגערמרשהיים כמ"ש הספנים וליכא למיפרך נהי דידוע ליושבי וילפשבורג שלא עבר שום יודי בדרך ההוא בימים הה' ללכ' לגערמרשהיי' ניחו' שמא עב' א' מגערמרשרשהיי' את נהר ריין ללכת לוילפשבורג ואותו אדם פגע הרודפי' והרגוהו וזה מהר"ם נאבד או נטבע לאו מילתא היא דהא הסיחו הערלים מכפר ריינסי שאותו יודי שעבר אצלם ופניו לנהר ללכת לגערמרשהיי' אותו השיגו הרודפי' והלכו עמו בדרכו ואף תשו' הרא"ש הנ"ל ס"ל דלא מחמרינן למיחש כולי האי אפי' בלא שיחת הערלי' הנ"ל ואע"ג דלא סגי בלאו הכי לסמוך בעיקר הדבר על הודאת הרוצח וילפינן מתשו' מהרי"ק והתם לא התיר אלא בצירף טעם אחר דהיינו שלא היה נחבל בפניו וגם היה גופו שלם וס"ל דבכה"ג מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים כסברת התוס' ואנן לא ס"ל הכי אלא כדעת האחרוני' החולקי' כדאיתא בש"ע מ"מ המעיין במהרי"ק ישכיל ויבין דלא צירף הטעמי' להדדי אלא התיר ע"פ סברת התוס' לחוד וע"פ הודאות הרוצח לחוד ואף את"ל דנסתלק לגמרי מהיתר טעם הראשון ונסמך העיקר על טעם התוס' נמצינו למידן דהודאות הרוצח מהני מפסקי מהרא"י הנ"ל דכתב וז"ל עדות חנוך שהעיד מה ששמע מפי הרב עירון אין נראה לסמוך עליו משום דאותו רב עירון שהגיד וסח ע"י שאלה סח ששאלו חנוך ואמר אם אמת הוא שהודה בעינוי על שהרג יודי וכו' משמע שאם היה הרב עירון מסל"ת בלא שאלה היה מתירין אשתו ע"י הודאת הרוצח אע"פ שע"י עינוי הודה די"ל שהוא משקר לסיבת קושי היסורי' דיבחר מחנק נפשו ולעבור חרב חדה על צוארו מלסבול עינויים גדולים ומרים (והרב בס' משאות בנימין חש לזו הסברא בסי' ס"ח ע"ש עכ"ה] כעין שאמרו אלמלא נגדוהו לחמ"ע וכו' אפ"ה משיאין ע"י הודאתו מכ"ש נידן דידן שהודה מרצונו אחר שנגמר דינו ועמד על הצליבה דלא חשב למצוא תועלת בהודאתו אי לאו דקושטא קאמר את"ל דעובדא דמהרא"י לא עינו ויסרו אותו על רציחה ההיא אלא נתפס על דבר אחר ועליה עינוהו להודות ואגב אותו דבר הודה ג"כ על רציחה זו אשר לא נשאל עליה לכן נאמן על אותה ההודאה כעין עובדא דהגהות מרדכי הנ"ל מ"מ נילף מהצד השוה להאמינו גם כאן בהודאתו מעצמו בלא עינוי וא"ל שירא פן יענוהו אם יכחש דהא באמת כיחש כל הזמן שנתפס ולא הודה עד שהושם החבל על צווארו:
עד כאן העולה לדעתי למילף זכותא בשריותא דהאי איתתא בנושא ונותן בדבר הלכה אבל חלילה וחס לזרעא דאבא להחליט הדבר להתיר פשוט מכמה טעמים. הא' כיון שלא הגיע הדבר הזה לפני שום מורה ועדיין לא גילה איזו רב וחכם דעתו בזה ואנכי הוכרחתי להתחיל בהני מילי כיון שהפרצה בגבולי אפי' היה לבי בריא כאולם וידע ומבין בפוסקי' כולם וחריף ובקי כאחד מן הגדולי' לא הייתי חרף את נפשי לפתוח להקל להלכה וכ"ש למעשה כ"ש שאני מכיר את ערכי ויודע את מחשבי כבריה שאין לה עינים ויתוש קצוץ כנפיי' לא מצא בבה"מ ידים. טעם השני כי מזקנים אתבונן מי לנו גדול מהגאון הריב"ש ז"ל ראינו כמה האריך בתשובותיו ונוטה להחמיר וחולק על שכנגדו וסותר כל ראיותיו שצידד להקל ואומר לחוש לספק איסור דאוריית' וכרת ולבסוף קנטרו וכתב וז"ל אבל לפי הנראה רוב החכמים ז"ל הצרפתי' והאשכנזים מקילין בעדות אשה וגם אתה הולך בעקביהם ולא כן הגאונים ז"ל והמחברים והפוסקי' שלנו אבל הם מחמירין הרבה ודי לנו מה שהקילו בו חכמים עכ"ל. וגם מצאנו לחכמי אשכנז שלא אבו להקל ה"ה הגאון מהרי"ו הנ"ל כמה יגיעות יגע להביא ראיות להחמיר אלא שנתפתה לסוף ועבר על דעתו להסכים עם המורה להתיר ונתלה בצירוף טעמים ואומדנות והשיג עליו מהרא"י וכתב נראה דקשה לקבוע הלכה לדורות להתיר א"א ע"י צירוף אומדנות דכל חד וחד באנפי נפשיה לא מהני אע"ג דמשום עיגונא מקילין טובא בעדות אשה הא אמרינן פ' יש בכור כי אקולי רבנן ה"מ בסופו אבל בתחילתו לא אקולי פירש"י בסופו לאחר שכיונו יפה שזה הוא הקילו חכמים בסוף עדות' להחזיקו אפי' בשפחה ועבד אבל תחלת העדות דהיינו ראשית שמת לא אקולי עד שיברר יפה עכ"ל א"כ הכא דצריכנא ג"כ לצרף ב' ענייני' הא' הודאות הרוצח שהרג לאותו אדם שרדף אחריו הב' שלא עבר שאר יודי באותו דרך באותו הימים. מה אני הפעוט בטל במיעוט לצאת ולבא בגבורות לחבר הסברות לדון על פיהם להורות למצא התירות ומה שכתבתי להתיר בדרך שקלי וטריא אמורות לבקשות העגונה ורוב הפצרות. הטעם הג' כי אומן בלא כלים לא מהני כ"ש שאפי' אומן אינני ולא נמצא בידי תשו' אחרונים כגון אלשיך ובן לב ושארית יוסף ותשובת מהרמא"י ומהר"ם מלובלין וכל כי הני לכן אירא ואומר אך חושך ישופני לולא אור בעדני אל ההורים אשא עיני רבנן קשישא יושבי בשבת תחכמוני אשר קטנם עבה ממתני יתמוך דבריהם לבי ויורני אם התירו כמוני אשבח לקוני ואם יצאו לשטני אחלה בעוני אעפ"כ אודה על האמת ואומר הנני אפי' אם ינצחוני כ"ד זעירא וקטיני. שמשון דרשן מפראג חונה פה ק"ק ווירמיישא: