אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

מה

מד

שאלה מליץ א' יהודי דהיינו מליץ בערכאות ש"ג ואומנותו הוא זה להליץ בעד יודי' וגוים בעד שכירותו והמליץ אינו יודע לכתוב שום גלחות והוא מציג הטענות ע"פ לפני סופר נוצרי והסופר כותב הדברי' בארוכה וכל הכתבי' כאשר המה ונוטל מכל כתב גלחות שהוא כות' כ' צל' אבל מן המליץ כיון שהוא נותן לו ריוח בכל יום אינו נוטל ממנו רק ט"ו צלמי' ומידי יום ויום באים אנשים חשובים אל המליץ ואומרי' יש לנו טענה פלוני עם גוי פלוני והוא אומר להם כך וכך צריכי' אתם לעשות ולטעון כך וכך בכתב ולשים את הדברים בכת' גלחות ולתת אותם לפני שופט העיר והאנשים האלה מחמת חשיבותם או מחמת עצלנותם אומרים אל המליץ זיל טרח והצג את הדברי' כאשר המה והטענות דברי ריבו' לפני סופר נוצרי שיכתוב אות' ואז נשלם הכל לך והאנשים האלה אין נותני' למליץ אפי' ש"פ בעד שכר טרחו אע"פ שאין לו שום אומנות אלא זה כי המה קמצנים והמליץ הזה להיותו אדם חשוב ונכבד עד מאוד בוש לשאול מאנשים חשובים כאלה שישלמו לו שכר פעולתו ומורה היתר לעצמו וכשבאים ליקח מהמליץ הטענות שכתב הסופר נוצרי לשלם שכר הסופר הוא אומר שהכתבים עולי' לסך ל' צלמי' לכל כתב וכת' אע"פ שלא נתן לסופר רק ט"ו צלמי' שמורה היתר לעצמו לקחת את הט"ו צלמי' בעד שכר טרחו ושהוא מחזיק משרת אחד בבית שילך כמה פעמים בכל יום לקחת הכתבי' מיד הסופרים עת' בריר' לי' למליץ שמה שמוזיל לגבי' הסופר לפי שהמליץ מטיל מלאי לכיסו מידי יום יום פשיט' לי' שאין כאן איסור אבל מספקינן לי' במה שהוא נוטל יותר ממה שהסופר נוטל משאר בני אדם בעד שכר טרחו ועצתו ושהוא מציג הדברי' בשורש לפני הסופר ושולח משרתו שהוא מחזיק בביתו גם בשביל זה אל הסופרים אם יש צד איסור בדבר זה או כיון שכמה בני אדם סוברים שהאמת הוא שהסופר נוטל ל' צלמי ואדעת' דהכי נותני' לו דילמא לא מחלי לי' אמת הוא שהמליץ אם היה שואל להם יו"ד צלמי' בעד שכר טרחו היו נותנים לו א"כ יש סברא לומר דוודאי מחלי לי' יודיעיני מכ"ת האדון צד היתר שיש בדבר זה:

שלו' רב לאהו' הרופא המובהק כהר"ר יוסף יצ"ו:

נדרשתי לשאלת מ"כ עם היות כי טרוד אני כעת להעתיק אוהלי עכ"ז אבוא בקצרה כפי אפשרות נושא הדרוש מה שכתב כבודך וז"ל עתה בריר' לי' למליץ שמה שמוזיל לגבי' הסופר וכו' פשיטא לי' שאין כאן איסור עכ"ד יש לדקדק על זה והאמת בתחלת העיון נראה שאין חילוק ביניהם כלל דגרסי' בפ' הזהב דף נ"א הנושא ונותן באמונה ה"ז לא יחשוב את הרע באמנה ואת היפה בשוה אלא או זה וזה באמנה או זה וזה בשוה ונותן לו שכר כתף שכר גמל שכר פונדק שכר עצמו אינו נוטל שכבר נתן לו שכרו משלם ועם היות שרש"י פירש בריית' זו לענין רבית כבר נדחו דבריו בקושיות התוספו' והפירוש המחוור הוא כפר"ח שם בתוספו' וכ"כ כ שם הרמב"ם פ"ג דמכירה והטור סי' רכ"ז וז"ל הרמב"ם כיצד חפץ זה לקחתיו בכך כך וכך אני משתכר בו אין לו עליו אונאה וכו' ויש לו להעלות על המקח שכר הכתף ושכר החמר ושכר פונדק אבל שכר עצמו לא מפני שהוא כפועל אינו מוסיף עליו אלא מפרש וא"ל כך וכך אני משתכר עכ"ל וכן הם דברי הטור וא"כ לפי זה אין נראה לחלק בנדון דידן בין מה שמוזיל לגביה הסופר ובין מה שהמליץ מוסיף בשכר טרחו דמה בכך דהא מ"מ הוא נושא ונותן באמונה שהרי האנשי' חושבי' באמת שצריך ליתן אל הסופר ל' צלמי' וגם המליץ אומר להם כך שמה שהם נותנין לו הוא שכר סופר וה"ל כמי שנושא ונותן באמונה שאינו רשאי לחשוב רק בצמצום כמו שהוא נותן ואפי' שכר טרחו אינו נוטל ואע"ג דבגמר' איירי שיש לו ריוח בדבר וכמו שהעתקתי לעיל לשון הרמב"ם נראה דאין חילוק בדבר גם אם אין לו ריוח כלל דהא מ"מ ה"ל נושא ונותן באמונה דמה לי אם אמר תן לי הסך שקניתיו בו ועוד סך פלוני לריוח שאינו רשאי לחשוב אלא באמונה בצמצום כמו שקנה או בין אם יאמר תן לי הסך שקניתיו בו ואל תתן לי ריוח כלל שגם בזה הלה סומך על אמונתו ואינו רשאי ליקח בעבור המקח רק כמו שנתן הלה בעבורו ואין לומר דא"כ למה נקט הגמר' כשאומר כך וכך אני משתכר בו הל"ל כשאומר בכך וכך לקחתי ואינני מבקש להשתכר בו כלל היינו משום דאטו בשופטני עסקינן שיהיה תגר לקנות ו ולמכור בלא ריוח כלל וכדאמרי אינשי זבן וזבן תגרא איקרי ועוד דלפי מה שאפרש לקמן מוכרח להדיא דאין חילוק בין שיש לו ריוח או אין לו ריוח רק לענין ליטול שכר טרחו אבל לענין שאינו רשאי לחשוב רק כמו שקנה שווים הם ולכן נראה לפ"ז דאין חילוק בנדון דידן בין מה שמוזיל גביה או מה שמוסיף המליץ דצריך לחשוב באמונה כפי מה שנותן הוא אל הסופר וגם שכר המשרת אינו נוטל ואע"פ דאמרינן התם דנוטל שכר גמל וכו' היינו משום שזהו הוצאה שעושה בשביל הסחורה אבל כאן אינו עושה הוצאה בשביל הסחורה שהרי גם בלתי זאת יש לו משרת ג"כ וא"כ טורח המשרת הוי כטורח של עצמו וכמו שאינו נוטל שכר טורח של עצמו כך אינו נוטל שכר טורח של משרתו וזהו סברה נכונה מיהו היכא שצריך להוסיף למשרת בשביל כך רשאי ליטול:

אכן נראה לדקדק מסוגית הגמר' ומדקדוק לשון המפרשים דכל היכא שאינו נוטל ריוח מותר ליקח גם שכר טרחו. והוא לפי שקשה לי לדעת הרמב"ם והטור סוף הסוגי' דאית' הת' בגמר' וז"ל שכרו משלם מהיכ' קיהיב לי' אמר רב פפא בצרדויי דיהבי ד' למאה עכ"ל וכתבו התוספו' וז"ל שכבר נתנו בו שכרו משלם המוכר ראשון שקנאם ממנו תח תחילה עכ"ל ולפ"ז צ"ל דפסק הלכה הכי הוא דכל היכא שהמוכר הראשון נותן לו שכר קצוב כמו שהמנהג בצרדויי שמוסיפין ד' לכל מאה אז אינו נוטל שכר טרחו הא לאו הכי נוטל שכר טרחו ולפ"ז קשה על הרמב"ם ועל הטור שלא זכרו חילוק זה כלל וע"ק לפי סברת' משמע שהריוח שנוטל הוא בשביל שכר טרחו שכן משמע מלשונם וכמו שנראה מסוף לשון הרמב"ם ז"ל שהעתקתי לעיל גם הטור כתב וז"ל אבל שכר טרחו לא יעלה על המקח אלא ליטול ממנו כפי שנתפשר עמו שיתן לו ריוח משמע מדבריו שאותו הריוח הוא תמורת שכר טרחו וסברא נכונה היא וא"כ מאי פריך שכרו משלם מהיכ' קיהיב ליה דהא יהיב לי' ריוח מעט והיינו שכרו ואין לפרש דה"ק שכרו משלם מהיכ' קיהיב לי' דהא לא יהיב לי' אלא מעט ריוח וקשי' לי' מלת משלם דנקט ומשני בצרדויי וכו' דהא לית' דא"כ ה"ל להרמב"ם ולטור לחלק ולומר דבצרדויי אינו נוטל שכר טרחו אבל בשאר דבריו נוטל שכר טרחו לפי שלא נתן לו שכר טרחו משלם וע"ק מנלן למקשן דלא איירי בריית' בנותן לו ריוח בכדי שכר טרחו ומאן פליג לי' למימר דאיירי בנותן לו ריוח פחו' מכדי שכר טרחו וע"ק דגם בצרדויי דיהבי ד' למאה מאן לימא לן דהוא בכדי שטר טרחו שלפעמי' יש לו טורח גדול ולפעמי' טורח קטן ודוחק לומר דלא בא אלא לדקדק מלת משלם אבל לפי האמת סגי בדבר מועט אע"פ שאינו בכדי טרחו ולכן תירץ דהבריית' איירי בצרדויי ולכך אמר שנוטל שכר טרחו משלם אבל באמת אפי' בדבר מוע' סגי ובריית' לאו דווקא קאמר בשביל שנוטל שכר טרחו משלם שאפי' אם אינו נוטל משלם רק קצת שכר טרחו סגי דהא וודאי דוחק גדול הוא מלבד מה שיקשה על זה למה נקט בריית' באמת מלת משלם ואיירי בצרדוי' יותר טוב דלשתוק ממלת משלם ולאורויי בכל גווני דהא עת' איכ' למטעי ולומר דווקא כשנוטל משלם אז אינו נוטל שכר טרחו ועוד שהרי"ף לא גריס ס כן ע"ש ולכן נראה שהמה מפרשים דלא כפירוש התוספו' דלדעת התוספו' אע"פ שנוטל ריוח אפ"ה נוטל שכר טרחו כל היכא שלא נתן לו המוכר הראשון, שכר קצוב וענין שכר קצוב היה שאם היו קונין עד"מ מאה אמות פשתן בגד היו מוסיפין עוד ד' אמות ואותן ד' אמות הן תוספו' ואינן שייכי' לכלל המקח וצ"ל שסברת' הוא דאע"פ שנוטל הריוח אין הריוח בשביל הטורח אלא בשביל הוצאות מעותיו ושהיו באחריות ושהוא חריף במשא ומתן אבל שכר טורח הוא ענין בפני, עצמו ודעת הרמב"ם והטור אינו כן אלא הריוח הוא ג"כ תמורת שכר טרחו ואפי' אם אינו נותן לו אלא מעט ריוח והא דנקט בריית' מילת משלם ה"ט דכל מה שנותן לו ריוח מקרי שכר טרחתו משלם שהרי הוא אינו מבקש יותר בעבור שכר טרחו ולכן מקרי שכר טרחו משלם וסוגי' דגמר' ה"פ שסברת המקשן והתרצן הוא דהא דקאמר הנושא והנותן באמונה היינו שאומר בכך וכך לקחתיו וכן תתן לי ואינו מזכיר ריוח כלל והכי דייק לישנא דהנושא ונותן באמונה דמשמע שהוא קונה ומוכר והלוקח סומך על אמונתו שהוא מוכר לו כמו שקנה בעצמו דאל"כ הל"ל הנושא והנותן באמונה ונוטל ריוח ומדלא קאמר הכי משמע שאינו נוטל ריוח כלל ולכן פריך שכר טרחו משלם מהיכ' קיהיב לי' ומשני דבריית' איירי בצרדויי ולכן לא הזכיר הבריית' שנוטל ריוח לפי שהדרך הוא ליתן ריוח קצוב כמו שידוע אצל הסוחרי' ולכן כתבו הרמב"ם והטור לפי דורותיהם שאין חילוק בין צרדוי לשאר דברי' שאין הסוחרי' נותני' ריוח קצוב לשום דבר למי שנושא ונותן באמונה ולכן כתבו הפוסקי' הנזכרי' שאומר בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו. ומינה נלמד שאם אינו נוטל ריוח כלל נותן לו שכר טרחו דע"כ לא אמר שאינו נותן לו שכר טרחו אלא לפי שכבר נתן לו שכרו משלם והיינו בצרדויי שהריוח קצוב אבל בשאר סחורה שאין הריוח קצוב אם לא הזכיר הריוח אז נוטל שכר טרחו וכן בדורות הללו בכל סחורה והכי דייק לישנא דהפוסקי' הנזכרי' כמו שכתב לעיל שהריוח הוא תמורת שכר טרחו מיהו אם צריך לפרש שנוטל בשכר טרחו יתבאר לקמן זה נ"ל ברור לדעת הפוסקי' הנזכרי' והלכת' כוותייהו וסברות נכונות הם

איברא כשנרד לעומק הדברים בנדון דידן אין לו דמיון כלל לההיא דהנושא והנותן באמונה דהכא אין כאן קנייה ומכירה דאילו היה קונה את הכתב מיד הסופר וחוזר ומכרו אל האנשים אשר להם הריב והיה אומר להם שקנאו בסך ל' צלמי' אז היה שייך הדין של נושא ונותן באמונה והיה נוטל שכר טרחו כיון שאין לו ריוח ושכר המשרת הוי כשכר טרחו דידי' כמ"ש לעיל אבל אין רשאי להוסיף על מה שקנה ואפי' מה דמוזיל גביה אינו נוטל דהא נושא ונותן באמונה הוא וכמו שכתבתי לעיל. אכן כיון שאין כאן קנייה ומכירה כלל ואין המליץ אלא שלוחו של בעל הריב ולפ"ז נשתנה הדין בכמה אנפי כי לענין מה דמוזיל גביה הדין מבואר בפ' אלמנה ניזונת דף צ"ה דתניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יודא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות והתניא ר' יוסי אומר חולקין אמר רמי בר חמי ל"ק כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה א"ר פפא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ופרש"י דבר שיש לו קצבה כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו אחת יתירה חולקין דמתנה הוא י"ל לשליח נתנה וי"ל לבעל המעות ניתנה דבר שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק וירק הנמכרת באומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמי' בצמצום הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר ונראה מדברי רש"י דאם נתן המוכר להשליח בפירוש הוי לשליח כדבר שיש לו קצבה אבל לדעת הרי"ף לעולם חולקין בדבר שיש לו קצבה שכת' וז"ל ולמה חולקין השליח עם בעל הבית הואיל ובאת הנאה לשליח ע"י בעל הבית ונראה מדבריו דאפי' אם נתן המוכר לשליח בפירוש כיון שבאת הנאה לשליח ע"י בעל הבית חולקין וכ"כ הר"ן והרא"ש כת' כלשון הרי"ף וכ"כ ב"י בשם העיטור ולהיות שנראה מדברי השאלה ששכר הסופר יש לו קצבה א"כ מה דמוזיל גבי' לרש"י ז"ל הכל לשליח ולהרי"ף והרא"ש והעיטור חולקין וכת' בכסף משנה פ"א משלוחין שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ואולי שדקדק כן ממ"ש כל שהוסיפו לו המוכרי' ודקדק כן ממלת כל:

וממילא כיון שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם מסכימים לדעת אחת ונלוה עליהם העיטור היה נ"ל דקי"ל כוותייהו אכן ראיתי בהגהו' מהרמא"י סי' קפ"ג שפסק כדעת רש"י ואולי שפסק כן מפני שכתב בתשובת להרמב"ן סי' ס' שגם רבינו האיי כת' כפי' רש"י והכריע שם שיטת הגאון ורש"י יפה. וממילא לדעת מהרמא"י שנוהגין כן במדינות הללו הוא של השליח ר"ל של המליץ בנדון דידן ואולם שכר טרחו נראה דאינו נוטל ואע"פ שכתב מהרמא"י סי' רס"ג ס"ד כמדומני שהוא לקוח מהר"ן פ' שני דייני שמי שעושה עם חבירו פעולה יכול לומר לא עשיתי עמך בחנם היינו כשהוא אומר לו בפירוש לא עשיתי עמך בחנם אבל בסתם אינו יכול השליח לומר שקנה ביותר ממה שהוא האמ' ויחשוב זה בשכר פעולתו זה ודאי אסור מטעם שאסור לגנוב דעת הבריות שהלה סובר שעשה עמו פעולה בחנם ומחזיק לו טובה בחנם ודמיא להא דתניא בפ' גיד הנשה תניא היה ר"מ אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חבית המכירה לחנווני אא"כ הודיע ולא יאמר לו סך שמן מפך ריקן וכמה ברייתות שם דף צ"ד דאיירי בכיוצא בזה וכבר נתבאר לעיל דשכר המשרתת ושכר עצמו שוים הם. ומכל הלין מילי זכינו לדין דמוזיל גבי' הוא של מליץ ועמלו אינו רשאי ליקח כיון שאין למליץ זה אלא דין שליח וכמ"ש לעיל שהרי לא נתכוין המליץ לקנותו מיד הסופר ואלו נשרף או נאבד ביד המליץ אינו חייב אלא כדין ש"ח ולכך אינו אלא שליח:

ואחרי החפוש והעיון למצא תקנה אל המליץ לענין שיהיה רשאי ליקח שכר עצמו ועמלו נראה שאם יתכוין המליץ לקנותו מיד הסופר ולחזור ולמכרו אל בעלי הריב ואז יוכל ליקח שכר עמלו וחכמתו דהיינו מה ששוה השטר מיהו היינו כשיאמר לו תן כך וכך בעד השטר ואז שרי לפי שחבירו יוכל להבין בזה שהוא לקח השטר לעצמו וחוזר ומוכרו אליו ואם חבירו סבור שאינו משתכר בו כלל ואינו מדקדק בלשונו של המליץ שאמר לו שיתן כך וכך בעד השטר איהו הוא דאטעי' אנפשיה ודמיא להא דאמרינן בפ' גיד הנשה בעובדא דרבא ורב ספרא דפגעו בי' במר זוטרא ברי' דרב נחמן דקאמר התם והא קמטעינן לי' איהו דקא אטעי אנפשיה ופי' התוס' והרא"ש דה"ל לאסוקי אדעתי' שלא לקראתו היו באים אלא לצורך עצמן אבל גבי חבית המכורה לחנווני לא איבעי לי' לאורח לאסוקי דעתי' דמכורו' לחנווני ולכך אסור:

ואע"פ שאין זה ראיה גמורה דאיכא למימר דשאני התם לפי שכבר נעשה המעשה ההוא שפגעו בו ולכן לא מחייב למימר לי' כיון דאיהו אטעי אנפשי' אבל לעשות מעשה לכתחילה היכא דחבירו אטעי' אנפשי' שמא אסור מ"מ נראה להביא ראיה מהא דאמרינן התם היכי מכריזינן אמר ר' יצחק בר יוסף נפל בשרא לבני חילא ולימא נפל טריפת' לבני חילא לא זבני והא קמטעי להו אינהו דקא מטעי' נפשייהו הנה שאפי' לכתחלה יכול לעשות במקום דאינהו אטעי נפשייהו וה"נ דכוות' כשאומר לו תן כך וכך בעד השטר ה"ל לאסוקי אדעתי' שהמליץ לקח השטר לעצמו וחוזר ומוכרו אליו אבל אם יאמר תן כך וכך שכר הסופר גם אם מבקש לקנותו ולזכות בו מ"מ אסור דה"ל דומיא דפותח לחבירו חבית המכורה לחנווני דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' ולכך אסור אבל אם אומר תן כך וכך בעד השטר שרי ויכול ליקח ל' צלמי' בעד השטר ואין לומר שיש לו דין נושא ונותן באמונה דכיון שאינו אומר שקנאו בל' צלמי' אין לו דין נושא ונותן באמונה וא"כ יש ג' חלוקות בדבר שאם אומר בכך וכך קניתי מהסופר אינו רשאי לשקר כלל וכדין נושא ונותן באמונה לעיל ואפי' מה דמוזיל גבי' אינו רשאי להוסיף ונוטל שכר כתף אבל שכר עצמו אינו נוטל כשהוא מפרש כך וכך אני משתכר והכי אמרינן להדיא בפ' הזהב וכבר הוכחתי לעיל מסוגית הגמר' ומלשון הרמב"ם והטור שאם אינו נוטל ריוח נוטל שכר טרחו מיהו נראה שצריך לפרש שהוא נוטל שכר טרחו דאל"כ ה"ל גניבת דעת ככל הני מילי דפ' גיד הנשה שחבירו יחשוב שאינו נוטל שכר טרחו וטרח בעדו בחנם ואע"ג דשכר כתף וגמל ופונדק אין צריך להזכיר בפירוש דהכי דייק לישנ' דבריית' דקאמר ומעלה לו שכר כתף וכו' דמשמע שמעלה לו על המקח וא"צ לפרש שאני התם לפי ששכר כתף וגמל ופונדק וכיוצא בו הוא דבר שהוציאו מכיסו על המקח וה"ל כאילו קנה המקח יותר ביוקר ואין הלוקח חושב שיתן חבירו מכיסו שכר גמל וכתף ופונדק ויתן לו במתנה אבל שכר טרחו שלא הוציא מכיסו כלום חושב חבירו שטרח בעדו בחנם דעביד אינש דטרח בעד חבירו בחנם וכל מי שמבקש מחבירו לקנות או למכור דבר בשליחותו דרכו לטרוח בעבורו בחנם אבל מה שמוציא על זה מכיסו מחזיר לו המשלח וה"נ דכוות' בנושא ונותן באמונה אעפ"י שאין כאן שליחות כלל מ"מ עביד אינש שנותן לחבירו המקח כמו שקנאו הוא לאהבתו אבל מה שהוציא מכיסו אין הדרך לוותר לאהבתו דלא עביד אינש דיהיב מתנה בעלמ' ועוד אפי' את"ל דלא שנא בין שכר כתף ושכר טרחו היינו דווקא התם לפי שבשעת קניית הראשון לא אסיק אדעתי' שיטריח בעד חבירו ויתננו לו כמו שקנאו אבל בנדון דידן אם היה אומר קנה לך ואתן לך כמו שקנית שאז היה דעתו בשעת הקנייה לקנות כדי למכור לחבירו בסך שקנאו ואז ודאי עביד אינש דטרח בחנם ולכן צריך לומר שהוא נוטל סך זה בשביל שכר טרחו (אין) נ"ל ברור דגם בדין נושא ונותן באמונה שבגמר' הוי דינא הכי וכמו שנתבאר לעיל. חלוקה שנייה כשאינו קונה אותו כלל מהסופר שאז מה דמוזיל גבי' הוא שלו אבל שכר טורח אינו נוטל. חלוקה שלישית היא שחדשתי אני שאם יתכוין לקנותו מיד הסופר ויאמר אל בעלי הריב תן כך וכך בעד השטר שאז נראה שזכה במה שמוזיל גבי' גם רשאי להרויח שכר עמלו וחכמתו ואין בזה משום איסור או מנהג רמאות שהרי בעל הריב אמר לקנותו לו והוא קנאו לעצמו דכיון שלא נתן לו בעל הריב את המעות והוא חזר בו קודם שמשך השטר מיד הסופר זכה לעצמו וכן מתבאר בטור סי' קפ"ג בשם הרמ"ה אכן מאשר שמעתי מפי מעלתך שרצה לדמות שכר הרופא לענין שכר המליץ צריך אני להודיע למעלתך מ"ש הטור י"ד סי' של"ז בשם הרמב"ן וז"ל לענין שכר הרופא מותר ליטול שכר בטילה וטרח' אבל שכר הלימוד אסור דאבידת גופו הוא ורחמנא אמר והשבות לו לרבות אבידת גופו ואמרינן בענין עשיית המצות מה אני בחנם אף אתם בחנם הלכך שכר החכמה והלימוד אסור אבל שכר הטורח ושכר הבטלה מותר עכ"ד ואולי גם במליץ אינו רשאי ליטול שכר חכמתו בשביל זה דעצתו ה"ל כהשבת אבידה ואין בזה פנאי להאריך כי כבודך רצה לעמוד על ענין זה בשביל כדי לידע מה לעשות בענין הרפואות וכבר כת' שם הטור להדיא שאסור ליקח שכר החכמה והלימוד וגם שכר בטילה שהתיר אינו אלא בטילה דמוכח כמו לענין נטילת שכר לדין ובלי ספק שלא נעלמו דברי' הללו מנגד עיני כבודך ואין לענין התלות בשאלה זו כי איסור זה הוא אפי' במפרש שנוטל בשביל כך:

אכן שכר המשרת ושכר עמלו ושכר בטילה דמוכח שרי במפרש וכבר חידשתי לעיל דדרך ליקח אותו אפי' שלא במפרש וכמ"ש לעיל חלוקה שלישית. ואולם אין לעשות תחבולה להרויח הרופ' בעיקרי' ותרופת עצמן שהרי רשאי להרויח בהן אפי' ביותר משתות כמ"ש הרמב"ם פי"ד ממכירה והטור סי' רל"א וז"ל הרמב"ם אבל העקרי' כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהם אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כמו שירצה והא לית' לפי שקשה לי על זה איך ישתכר כמו שירצה והיכן הוא דין אונאה דקי"ל דדין אונאה הוא בכל מילי אפי' באבני' טובות ומרגליות ואני תירצתי דאיירי התם כגון שהלוקח ידע סכומו בענין שאין שם דין אונאה דה"ל כאילו התנה חפץ זה אני מוכר לך במאתי' ויודע שאינו שוה אלא מנה דאין בו אונאה כמ"ש הטור סי' רכ"ז סעיף כ"ו א"נ שכל הסוחרים מוכרי' בעיר הזאת כך ואז תקנו חכמי' שאינו רשאי להשתכר ביותר משתותו אבל בדברי' שאין בהם חיי נפש רשאי' להשתכר מה שירצה:

אכן ראיתיו בדברי הרמב"ם שתירץ בענין אחר דמוקי להאי סוגיא בנושא ונותן באמונה ואמר כך אני משתכר שמותר אפי' משתכר עשרה באחד אבל ב"ד חייבי' להעמיד שוטרים על כך שלא ישתכר כל אחד מה שירצה אלא אין משתכרי' ביותר משתות אבל בדברי' שאין בהם חיי נפש משתכרין מה שירצה כ"כ הרמב"ם להדי' ר"פ י"ד מהלכו' מכירה. והנה לכל התירוצים הללו שזכרתי אין רשאי להשתכר בכאן כלל לפי שאין כאן דין נושא ונותן באמונה ואין שייך כאן הסוחרי' מוכרי' כן בעיר הזאת גם אין שייך לומר שהלוקח יודע שאינו שוה כל כך ואעפ"כ קונה אותו ולכן פשיטא שאינו רשאי להשתכר ביותר משתות ולא זו בלבד אלא אפי' בפחות משתות ראוי שלא ישתכר לפי שחזר הדין להיות בכל דיני סחורה שיש בהם אונאה וכת' הרא"ש והביאו הטור ריש סי' רכ"ז שהוא מסתפק בדבר דשמא אפי' בפחות משתות אסור לו להונות והעלהו בצריך עיון ומי יחוש להקל בדבר שהרא"ש מסתפק בו. אלה הם דברי הטרוד שמואל בלא"א יצחק שליט"א:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה