אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

כד

כג

ועל דבר האשה שהיה לה וסת קבוע לפעמי' לכ"ט יום או לל' או לל"א יום וזה מנהגה תמיד באחת מג' זמני' הללו אך לעולם היה הזמן ביום רק פעם אחת בעמדה ממשכבה בבוקר מצאה דם על הסדין ולאחר שלשי' יום בעמדה ממשכבה כחצי שעה או כשעה על היום בדקה עצמה ומצאה דם על העד. והנה לענין חששה לפרוש סמוך לווסת' דבר פשוט שהאשה כזו שאין זמנה קבועה רק מקדמת ומאחרת כשני' ושלשה ימים חוששת לכל אותן העונות אך יש להסתפק אם האשה הזאת חוששת לאחד מהלילות הנזכרים או לא. לפי שיש לומר שמא יציאת הדם היה גם בפעם השני בלילה רק שהית' ישנה ולא מרגישה ולכך חוששת ללילות א"ד דלא מחזיקינן ריעות' ולכך אינה חוששת שוב ללילה כיון שלא ראתה רק פעם אחת בלילה תכף כשחזרה וראתה ביום איעקרה לה אותה וסת ואין חוששת עוד לעונת הלילה כדקי"ל קבעה בפעם אחת נעקרה בפעם אחת ומסתבר לן למימר דלא מחזקינן ריעות' דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בפ' המדיר פי' שעתה ראתה ולא קודם לכן וא"כ הית' הראיה ביום ולכך אינה חוששת ללילה כלל. ועוד דמוקמינן לה אחזקת' דגופא ואמרינן כיון שהית' טהורה קודם לכן הית' טהורה עד עכשיו שעת מציאה. וא"ל דלא אמרינן כאן נמצאו וכו' אלא בטענת ברי כההיא דפ' המדיר בטענת מומין ועיין באה"ע סי' קי"ז ס"ח. עכ"ה] שכל אחד טוען ברי ברשותך נולד המום אבל בטענת שמא לא אמרינן הכי ובפרט בדבר שהכל מסופקין בו זה אינו דהא אמרינן שם בהמדיר ובפ' אלו טריפות מחט שנמצאו בעובי בית הכוסות וכו' המע"ה ופי' התוספו' הטעם משום דכאן נמצאו וכו' וכ"ש להר"ן ז"ל שמפרש ההוא דמומין ג"כ בטענת שמא כגון שאינה בקיאה בהן מתי נולדו כריח הפה וכו' אך יש לדקדק דילמ' שאני בין איסורא לממונא ותדע דהא מחלקינן בטרפות עצמן דלענין איסו' פסקינן בבהמה שנטרפה שהגבינות אסורו' כמ"ש התוספ' והאשירי פ"ק דחולין דף י"א אומר אני שדבר פשוט הוא שיש לחלק דזיל בתר טעמא שכתבו התוספו' לפי שלא הית' החזקה מבורר' בשעה אחת אבל הכא שוודאי היה לה שעה מבוררת שהיא טהורה פשיטא דאזלינן בתר חזקה. וגדולה מזו כתב הסמ"ק שאפי' בהוגלד פי המכה לא מטריפינן הגבינות רק עד ג' ימים ותו לא ועם היות שרבו החולקי' כבר כתבו האחרוני' דהמנהג כן. [עיין ביו"ד סי' פ"א בהג"ה ס"ב וע"ע בחו"מ סי' רל"ב סי"א. עכ"ה] והנה אע"פ שיש ריעות' לא מספקינן רק עד זמן דוודאי אתרעי דהיינו עד ג' ימים כ"ש היכא דליכ' ריעות' למפרע כלל:

וגם לסברת קצת הגדולים שהביא הר"ן דטעם כשרות הבהמה היא מכח רוב דרוב בהמות כשרות הם הלכך אמרינן דעכשיו הוא דנטרפ' ודבר זה לא שייך בנדון דידן כיון שהיה בשעת וסת' פשיטא לי שלא כתבו דבעי רובא אלא היכ' שהיא חזקה גרועה שאין החזקה מבוררת כמ"ש התוספו' אבל היכא דיש חזקה מבוררת לא בעי חזקה מכח רובא. והגע עצמך דרבנן ילפי מקרא דאזלינן בתר חזקה וכי חזקה דאתי' מכח רובא ילפי זה אינו כדמוכח בפ"ק דחולין דילפי מהסגר בית המנוגע. מיהו איכא למידק דהכא אתרע חזקת' כיון שראתה כבר פעם אחת בלילה שוב אתרע חזקת' ונימ' דגם עתה ראתה בלילה ועוד לפי שלא היה נודע שהנץ החמה באותו פעם וקודם הנץ החמה לילה הוא לענין וסתות וכמ"ש הרמב"ם להדיא אסורה כל הלילה עד שתנץ החמה וכן משמע בדברי הראב"ד שהביא הרא"ש והטור סי' קפ"ד וז"ל ואם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לן שפיר אי קודם הנץ החמה אי אחר הנץ החמה וכו' ויש מקילין שאין איסורין אלא ביום והכריע כדברי המקילין עכ"ל נראה להדיא דקודם הנץ החמה לילה הוא לענין וסתות וכן מצאתי להדיא בספ' בעלי הנפש ריש דף נ"ב ונ"ל שיצא להם זה מדאמרינן בפ' האשה שהית' עושה צרכיה דף ס"ג היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה ר' יודא אומר כל היום שלה והתני' ר' יודא אומר כל הלילה שלה ל"ק הא דרגילה לראות בתחלת יממא והא דרגילה לראות בסוף ליליא פ' דתנא דידן ר"ל שהית' רואה קצת קודם הנץ החמה ותנא דבריית' י"ל קצת לאחריה וש"מ דקרי קודם הנץ החמה סוף ליליא. וטעם תקנת חכמי' נ"ל כמו שפרש"י בפ' הקורא למפרע לענין כל מילי דחשיב שם במתני' דזמן מהנץ החמה לכתחילה אע"ג דמעלות השחר יממא הוא מ"מ כיון דלאו כ"ע בקיאי בעלות השחר תקינו מהנץ החמה וא"כ בנדון דידן גם שהיה ברור שהיה יום ממש דהיינו שהיה שעה אחת על היום מ"מ תקנת חכמי' הוא למחשב לילה לענין וסתות עד נץ החמה:

ובמאי דכתיבנ' מתיישב למה לא שרינן לאותה שווסת' ביום לשמש קודם הנץ החמה ואסרינן כל היום ההוא כמו שנראה מלשון הרמב"ם להדיא וה"ט כדכתיב' דוודאי קודם הנץ החמה יממ' הוא רק שתקנו להחמיר להאריך עונת הלילה עד הנץ החמה משום אותן שאינן בקיאין. אומר אני דגם מכח זה אין ראיה לחוש לעונת הלילה שהרי כתב הראב"ד דהיכ' דנסתפק אם הוא קודם הנץ או לאחריו דאינו אסור אלא ביום והסכים הרא"ש עמו ויהיב טעמ' לדבריו דכיון דווסתות דרבנן כ"ש סמוך לווסת' הלכך ה"ל ספק דרבנן ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נידות עכ"ד ה"נ לא אסרינן אלא ביום וכ"ת הכא שאני כיון דאתרע חזקת' כיון שכבר ראתה בלילה נימא דוודאי לא הנץ החמה עדיין א"נ שמא יציאת הדם היה בלילה הא לית' דאדרבה יותר מסתבר לומר שהיה ביום ככל הראיות שהיו ביום ואותה חזקה עדיף כיון דאתחזק כמה זימני אע"ג דלענין חמץ ומצה אזלינן בתר בתרא ולא בתר הרגיל גבי אם מצא בפסח תוך ביתו ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה שאני הכא דאמרינן אורח בזמנו בא וזמנו היינו שהוא רגיל יותר ותדע דהא תנן בפ' האשה הית' למודה להיות רואה יום ט"ו ושינתה לכ' זה וזה אסורין שינתה פעמי' זה וזה אסורין שינתה ג"פ הותר ט"ו וקבעה לה יום כ' וכו' שאינה קובעת וכו' ואינה מטהרת מן הווסת עד ג"פ ואמר רב פפא לא אמרן אלא דקבעתי' תלת' זימני דצריכי תלת' זימני למעקרה אבל תרי זימני בחדא זימנא מיעקרה. הנה לך גדולה מזה שהווסת הקבוע שני פעמי' ואע"פ שאין לה וסת אחרת נעקר בפעם אחד וכ"ש אם יש לה וסת אחר ושינת' פעם ופעמיי' שנעקר בפעם אחד וש"מ דאזלינן בתר רוב ראיותיו ולא בתר האחרון אם יש לה וסת אחד אם הוא מועט משלשה פעמי' ולכך אומר אני שאין חוששת דאמרי' כאן נמצא כאן היו:

ויש למעיין להקשות הרי לענין נדה מחמרינן טפי דהא מספקינן דילמ' היה מע"ל בבית החיצון ומפקידה לפקידה כדאמרינן במתני' קמייתא דנדה אומר אני דדוקא לענין טהרו' החמירו אבל לא לבעלה כמו שעשו לענין בדיקה שחילקו ביניהם וכיוצא בזה כתבו התוספו' דפ' המדיר ודנדה דף ד' לענין כל הטומאות כשעת מציאתן דהיינו דוקא לטהרות. ומה לנו להביא ראי' ממקום אחר ממקומו הוא נאמר דאמרינן בתר מתני' קמיית' דנדה דמע"ל שבנדה הוא בחולין שנעשו על טהרת הקודש ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה דש"מ לא מספקינן ריעות' למפרע רק לענין קדשים ותרומה וחולין שנעשו על טהרת הקודש ולא לשאר מילי ולא הוצרכנו לכל הני ראיות דשם מוכח בפירוש דלא מחזיקינן ריעות' למפרע דהא לבעלה כחולין דמיא כדאמרינן בהשוחט דף ל"א בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה ושם מוכח להדיא דאפי' בישנה לא חיישינן דילמ' יצא הדם בשעת שינה מדאמרינן התם בפ"ק ולשמאי הא איכ' ישינה, ישינה נמי אגב צערא מתערי וש"מ דאפי' בישינה ל"פ אלא לטהרו' אבל לחולין כ"ע מודו דלא חיישינן וכ"כ שם התוספו' לענין שוטה ומשמשת במוך דאפי' הני דמודה שמאי בהו לא הוי אלא לטהרו' אבל לא לחולין ולא הוצרכנו להני ראיות דלעיל רק ליתן טעם למה לא מחזיקינן ריעותא ושלא תקשה דלמ' שאני הת' כדקיהיב טעמ' בגמרא משום ביטול פריה ורביה ולכך לא חששו לבעלה ואותו הטעם לא שייך כאן שהרי היו חוששי' לאותו הלילה שקודם הראיה משום וסת הלילה שהיה לה פעם אחת ולכך נחוש דילמ' יצא הדם קודם לכן בנדון דידן דלא שייך ביטול פריה ורביה ולבו נוקפו ופורש דהא אין חוששין אלא משום שקבעה וסת הלילה פעם אחת וא"כ אותו הלילה שקודם הראיה היא אסורה בלאו הכי ואע"פ שאפשר לפקפק בקושיא זו מ"מ לרווחא דמילת' הארכתי ולכך כתבתי דחזקה גמור' הי' כאן נמצאו וכאן היו. ואין להקשות דמ"מ הא איכ' ספק ספיקא ספק קודם הנץ או לאחריו ואת"ל לאחריו ספק שמא יצא הדם בלילה והוא ס"ס המתהפך. נ"ל דהא לא הוי ספק כלל שמא יצא הדם בלילה כיון דמוקמינן אחזקה דאי מחשבת לי' ספק א"כ בשל תורה נלך להחמיר אלא ודאי כיון דילפינן מדאוריית' דאזלינן בתר חזקה כדאמרינן בפ"ק דחולין לא הוי תו ספקא כלל. מיהו אשה שיש לה וסת קבוע לימי' כגון לל' יום והגיע יום ל' ולא בדקה ומצאה הדם בליל ל"א בהא איכא למידק אי אמרינן אתרע חזקת' או לא ואע"פ שהפוסקי' סתמו דבריהם בווסת הדילוגין וגם הגמר' כדאמרינן בפ' האשה ראתה יום ט"ו לחודש זה וי"ו לחודש זה ולא כתבו שבדקה בי"ו לחודש ושהית' טהורה ש"מ דלא חיישינן שמא יצא הדם מקודם. דאיכ' למימר שהגמרא קיצרה בזה וסמכה על המעיין וכן הפוסקים:

ונראה דהא מילת' תליא בפלוגת' שבין הפוסקי' בהגיע זמן ווסת' ולא הרגישה ולא בדקה אם מותרת בלא בדיקה שהרי"ף והרמב"ם מתירי' כמ"ש הר"ן בשמם ולכך גם הכא לא מחזיקינן שיצא הדם מקודם כיון שלא הרגישה וחוששת גם לליל ל"א עד שתעקר אבל לדעת התוספו' והראב"ד והרשב"א והטור דאינן מתירין אלא בבדיקה דחיישינן דילמ' יצא הדם ולא אדעתי' אפשר דחיישינן דאמרינן אורח בזמנו בא ובוודאי אם בדקה עצמה לאחר הווסת זמן רב ומצאה טהורה לא מחזיקינן ריעות' דקי"ל כרב בפ' כל היד דף קי"ו דווסתות הן דרבנן אבל אם בדקה עצמה ומצאה טמאה אמרינן דאורח בזמנו בא ולא ידעה ולפ"ז אינה חוששת רק לווסת הראשון ולא לליל ל"א כלל. ונ"ל עוד שאין חילוק בין אם השתי ראיות המשונות הראשונה היא ביום והשניה בלילה או להפך ולא אמרינן דשאני אם שינתה מהלילה אל היום דלא חשיב שינוי כל כך כמו מהיום אל הלילה דלילה ויום שלאחרי' יום אחד חשיבי לענין כל מילי משא"כ יום ולילה שלאחריו מ"מ נ"ל דל"ש. הנלע"ד כתבתי והאל ית' יראני נפלאו' מתורתו:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה