אור ברסלב

חוט השני· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]

יב

יא

שאלה מעשה אירע בגלילתינו ביבמה שהיתה זקוקה ליבם מומר ונשאת לשוק בעברינות וכעת יש לה בנים מבעלה אם תצא או לאו מי קנסינן לה או לאו:

תשובה הנה לא פורש בשאלה באיזה ענין נשאת בעברינות אי ר"ל שידעה שיש ליה אח מומר אלא שלא מיחה בה אדם מלהנשא מחמת שלא היה ב"ד במקומה או מחמת שלא ידעו הב"ד שהיה לה אח מומר. או ר"ל שמיחה בה הב"ד מלהנשא ולא השגיחה בהם וחילוק גדול יש ביניהם כאשר אבאר אי"ה. והנה נמצא בתשובת מהרי"ו והביאו הב"י בטור א"ה סי' קנ"ט על אשה שנפלה לפני יבם מומר והיתה סבורה שמת ונשאת ואח"כ בא המומר וחלצה לו דסגי' דהא דאמרי חכמים היכא שנשאת בלא חליצה מוציאין אותה מבעלה אינו אלא קנסא דרבנן והכא לא קנסינן לה כיון דלגאוני' ומהר"מ אפי' לכתחיל' יכולה להנשא אנן בדיעבד נסמוך עלייהו כיון דליכא איסור' אלא מדרבנן והביא ראיה לזה מהגמר' וכת' עוד ועוד דבפ"ב דיבמות מהא דתנן שנים שקדשו שתי אחיות וכו' ספק חלוצה לא גזרו בי' רבנן ובפ' החולץ מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וכו' ואמרינן בשלמא התם כיון דאיכא רבנן דפליגי ארשב"ג גבי הא דלא אפשר עבדינן כוותיה אלמא אי אשכחינן שום תנא דסבר מותר עבדינן כוותיה היכא דלא אפשר אע"ג דאיכא ודאי איסורא לאידך תנא כיון דלא הוי רק איסורא מדרבנן ולא אפשר עכ"ד. פי' אע"ג דקיימא התם בספק יבמה דאוריית' לשוק שאם אינו בן קיימא ה"ל יבמה דאוריית' לשוק מ"מ קרי ליה איסור דרבנן כיון דמדאוריית' אזלינן בתר רובא כדקי"ל בפ"ק דחולין ורוב הנולדים הן בני קיימא אלא שמשום חומרת ערוה החמירו כמ"ש התוספו' דפ' האשה בתרא או כמ"ש התוספו' באותה שיטה בשם ר"י שגזרו למיעוט מצוי כזה ולכן סמכו אמאן דמקיל היכא דאי אפשר כיון שאינו אלא איסור דרבנן ומשם למד מהרי"ו לשאר איסור דרבנן וסברה נכונה היא ואין לחלק דשאני התם דסמכינן ארבי' נגד היחיד וזהו סברא מעליית' אבל כאן י"ל שסברת רש"י היא מחוורת יותר מסבר' הגאוני' וכמו שהאריך בזה בתרומת הדשן הא ליתא ואיפכ' מסתבר' דהא התם פסקינן להדיא הלכה כרשב"ג בפ' ר"א דמילה והוי הלכה פסוקה כשאר הלכות פסוקות שבתלמוד דהלכת' כוותי' בין להחמיר בין להקל ואפי' הכי סמכינן אחכמים כיון שאי אפשר ק"ו בנדון דמהרי"ו דלא קי"ל כדעת רש"י אלא להחמיר ולא להקל וכמ"ש המרדכי בשם מהר"מ דלא סמכינן אחליצת מומר היכא שיש לו אחים אחרים כ"ש דסמכינן עלייהו היכא דלא אפשר. ועוד הנני יוסיף להפליא דהא כתבו התוספו' בפר"א דמילה וז"ל הקשה הר"ם מבייהם ותחלוץ ומה בכך והא אמרינן בספ"ב דיבמות דספק חלוצה היכא שכנסה שריא וכו' ואומר רבי דהאי דאינ' חולצת בשמעתין לא משום שאם חלצה יהא מחוייב להוציאה אלא כיון שאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ כדי שלא להוציא לעז על בניה עכ"ד ש"מ דאפי' התם דאפשר שתשאר תחתיו וקרי לה אי אפשר מפני לעז בעלמ' כ"ש הכא שאי אפשר תחתיו כלל דסמכינן אהגאונים וכ"ש היכא שיש לה בנים דאיכא תרתי הוצאתה מתחת בעלה ולעז הבנים אכן נדון דידן נשתנה הענין במה שהיה בעברינו' ויראה דאעפ"כ לא תצא אם היה העברינו' כפי הדרך הראשון שכתבתי כיון דלא הוי אלא קנסא דרבנן דהא ההיא דמת תוך למ"ד איירי נמי דכוותי' שעשת' במזיד דאטו מי לא ידעה שלא שהה הולד ל' יום וא"ל דאיירי התם שעשתה כן ע"פ חכם שהורה לה בטעות דלא מסתבר הכי לפרש דבשלמ' בתוך ל' יום איכא למדחק הכי שהורה לה בטעות דסבר הלכת' כרבנן אבל בנשא מעוברת חבירו ומניקת חבירו דמייתי עליה ליכא למימר הכי ועוד דלא אישתמיט שום מפרש או פוסק לפרש כן. גם ליכא למימר דשאני התם שהיא טעת' בדבר שחשבא שא"צ שיחיה ל' יום משא"כ הכא דהא גם הכא מאן לימא לן שלא טעת' שחשבה שמומר אינו בן יבום וחליצה ואולי עשתה כן ע"פ מי שהורה לה כדעת הגאוני' לכן נראה ברור שגם בנדון דידן שידעה שהיה לו אח מומר ונשאת לשוק דלא תצא ואפי' אין לה בנים וכ"ש כשיש לה שאם אתה מוציאה מתחת בעלה אתה גורם להוציא לעז על בני' לעז ממזרים דרבנן לדעת התוספ' והרא"ש פ' האשה רבה ופ' הזורק ומיהו חולץ לה ויושבת תחת בעלה ואין לומר דלא בעיא חליצה מכח חשש בניה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ב סוף סי' ד' וז"ל ועוד אם היתה חולצות מספק הינו מוציאין לעז על בניה כי ר"י ז"ל פסק כי הולד מיבמה לשוק הוי ממזר מדרבנן וכו' התם ה"ט דלא הוי חליצה אלא לרווח' דמילת' שכבר כתב קודם לכן שמצד שורת הדין א"צ חליצה כלל אבל כאן ודאי בעי חליצה כל היכא דאפשר למחלץ לה וראיה מההיא דפ' החולץ דאמרינן אם היה ישראל חולץ לה וכתב הרי"ף ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא כ"ש אם נשאת דלא מפקינן לה מתותי גברא והטור השמיטו לפשיטותו ומדקא' סתמא כ"ש אם נשאת ש"מ דאפי' יש לה בנים הוי דינא הכי דאל"כ ה"ל לפרש. ועוד כיון שלא חילק שום פוסק בדין הנזכר בין יש לה בנים או לא ש"מ דאפי' היכא דיש לה בנים חולץ כל היכא דאפשר ולא חיישינן לפגם דבני' במקום שצריך חליצה ולאומ' שיאמר מאי שנא הא מהאי דפ"ב דיבמות בשמעתת' דרוכל דאם יש לה בנים לא תצא דש"מ דחוששין ללעז הבני' היכא דליכא אלא איסור דרבנן. אומר אני דל"ק מידי דשאני התם דההוצאה מבעלה גורמת הלעז ולכך אין מוציאין אבל הכא כיון שמניחין אותה תחת בעלה לא הוי לעז כ"כ שאילו הית' ניסת לו באיסור לא היה מניחין אותה תחת בעלה ולכך ליכא לעז כל כך. אע"ג דאיכ' לעז כל דהו לית לן בה כנ"ל. ואע"ג דסמכינן אדרבנן כיון דלא אפשר היינו דלא קנסינן לה דתצא אבל לענין חליצה לא סמכינן עלייהו ה"נ אע"ג דסמכינן אדברי הגאוני' דלא תצא אבל מ"מ בעי חליצה ומפרישין אותה מבעלה עד שיחלוץ ובודאי שכך הדין במת בתוך ל' יום ונתקדשה אם אשת ישראל היא ואין היבם רוצה לחלוץ שמפרישין אות' עד שיחלוץ אלא שנראה לי שכופין אותו לחלוץ כיון שאינה ראוי' אליו להתיבם כלל דשמא היה בן קיימא ולדעת הטור סוף סי' קס"ד אפי' בדיעבד מוציאין אותה מתחת היבם וגם לדעת הרמ"ה דאין מוציאין בדיעבד מיהו לכתחילה אסורה לי' ולכן יראה שכופין אותו להוציא בחליצה וכדאמרינן בסוף פ' מצות חליצה בעובדא דר' חייא בר אבא שא"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה א"ל השת' מינך איפסלא לה חלוץ לה חליצה מעליית' כי היכי דתישרי לעלמא וכתב הטור סי' קס"ט ומגיד משנה פ"ד שכופין אותו בכך דכיון דאיסורא לי' מעתה ה"ז חייב להוציאה עכ"ד וממנו יש ללמוד לכל המקומות שאמרו חכמים חולצות ולא מתיבמת דכופין אותו לחלוץ דלמה יעגנה חנם וסברא נכונה היא אע"פ שלא ראיתי כן במפרשים ולא בפוסקי' דמסתבר הוא דמצות לאו להנות נתנו כמ"ש הרא"ש בתשובה בכלל נ"ב והביאו הטור סי' קס"ה:

ולכן יראה גם בנדון דידן שאם אפשר לכופו לחלוץ כופין אותו אלא שרחוק הוא וא"א בארצות ההם לכופו מפני האומות ואעפ"כ מפרישין אותה מבעלה עד שיתפייס המומר לחלוץ וא"ל דהוי נמי א"א כההיא דאם אשת כאן הי' וכו' דכיון דא"א לכופו לחלוץ לכך ניזל לקולא ואע"ג דאי יהיב ליה תרקב' דדינרא אפשר שיחלוץ מ"מ מחשב אונס דעד כאן לא קאמר רב יוסף בפ' כל הגט אי יהיב לה תרקב' דדינרא וכו' אלא אגיטין וכמ"ד אין טענת אונס בגיטין משמע דוקא בגיטין ועוד דאל"כ דילמא אתי' אפי' כמ"ד יש אונס בגיטין אלא דזה לא חשיב אונס אלא ודאי כדכתיב' דחשיב אונס מעליא וא"כ נימא כיון דלא אפשר לא בעי חליצה וכדאמרינן אם אשת כהן היא שריא הא ליתא דוודאי כל היכא דא"א מחמת אונס כזה לא אקרי א"א דא"כ תנשא לכתחלה כל היכא שיש לה יבם מומר ואינו רוצה לחלוץ וטעמ' דמילתא היא שכל אונס כזה אינו דבר שישאר לעולם כך דשמא היום או למחר יתרצה לחלוץ בחנם אבל בההיא דאשת כהן א"א לעולם שיחלוץ לה שתשאר אצל הבעל לכך הוי א"א. לכן ברור שמפרישי' אותה מבעלה עד שיחלוץ לה ואז תשוב לה כבראשונה וכל מה שכתבתי אינו אלא בנשאת בעברינות כפי הדרך הראשון שכתבתי דהיינו שלא מיחה בה הב"ד אבל אם מיחה בה הב"ד נראה דתצא וראי' ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ב הובא בטור א"ה סי' קמ"א וז"ל ואע"ג דקי"ל בהא אם כנס לא תצא ה"מ בדיעבד אבל אם עבר על התראת ב"ד וכנסה מפקינן לה מיני' ועוד הוסיף שאף אם היה שם מי שהתיר כיון שאין המתיר כדאי לסמוך עליו כנגד האוסר מוציאין אותה ממנו עכ"ד א"כ ש"מ דכל היכא שמיחה בה ב"ד חשבינן לה כלכתחילה והכי סתם לן הרב ב"י בשלחן ערוך שלו טור אבן העזר סוף סי' י"א:

איברא שהריב"ש כתב בתשובה סי' רמ"ב לענין דין זה וז"ל נ"ל שזה תלוי בחילוף הנוסחאות בירושלמי גבי הנהו דפרק כיצד דאסורות לינשא דגרסי' התם בירושלמי קדש אין אומרים לו שיכנס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו כן הביא הרמ"בן ז"ל נוסחת הירושלמי ונראה פירושו דכל שכנס לגמרי אין מוציאין מידו ואע"פ שא"ל שלא יכנוס וה"ה לקטלנית ומ"מ נוסחא זו תקשה לר"מ ז"ל במ"ש בדין הקטלנית דאם קידש כונס לכתחלה אא"כ ירצה הרב ז"ל להקל בדין הקטלנית יותר מאותן שאסורים מפני החשד אם מפני קולת הדבר בעצמו אם מפני שבקטלנית אין מוסיף לעשות איסור וכו' והרשב"א ז"ל מצא נוסחא אחרת בירושלמי והיא זו קדש כמי שכינס א"ל שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו דכיון שכנס אחר התראה קונסין ומוציאין מיהו ולפי נוסחי זו י"ל דה"ה בקטלנית דכיון דאשכחן דהיכא דדינו דאם כנס אינו מוציא אם כנס אחר ההתראה מוציא הוא הדין בכל איסורא ומ"מ כיון שיש התחלפות בנוסחאות ספיק' הוי ומספיק' אין כופין ע"כ דבריו לענינינו הנה נראה להדיא שפסק דלא תצא אפי' היכא שעברה על התראת ב"ד אך הלא מצאנו ראינו אבי האחרוני' הרב ב"י ז"ל שהביא דבריו ג"כ בספר ב"י ואפ"ה פסק כדברי הרא"ש דה"ל איהו מרה דהוראה יותר מהריב"ש. ועוד אומר אני אע"פ שאינני כדאי להשיב על הריב"ש ולא על שום תלמיד מתלמידי תלמידיו מ"מ כל כי האי מילת' נימא אינש קמי' רבי' ולא לשתוק והוא כי מ"ש שלגירסת הרמב"ן אפי' בהתרו בו אין מוציאין מידו אינו מוכרח כלל שכבר אפ"ל שמ"ש בירושלמי כנס אין מוציאין מידו אין ר"ל כשהתרו בו וכנס אחרי ההתראה אלא ה"פ שמתחילה אמר שאם קדש אומרים לו שלא יכנוס ואם קדם וכנס קודם שאמרו לו אין מוציאין מידו וכן אתה צריך לפרש לגירס' הרשב"א ז"ל דסיפא דלישנא היה מחולק מרישי' דלישנא דאל"כ מאי קאמר קידש כמי שכנס אלא ע"כ צריך אתה לפרש דהא דאמר' לו שלא יכניס לא קאי אקידש דרישא אלא מיירי בלא קידש וכן מצאתי שפי' כן בב"י סי' י' וה"נ נימא לגירס' הרמב"ן שמ"ש בסיפ' כנס אין מוציאין מידו לא קאי אאין אמרי' לו שיכנוס וכו' שברישא אלא ה"פ קדם וכינס קודם שמיחו כו'.

ואע"פ שראיתי בב"י שפי' עוד דברי הרשב"א בע"א וז"ל א"נ אע"ג דכמי שכינס דמי ואין מוציאין מידו אם נראה לב"ד לומר לו שלא יכנוס ועבר וכנס קונסין אותו עכ"ל והא ודאי לית' דלמה יאמרו לו הב"ד שלא יכנוס כיון שדין קדש כמי שכנס דמי א"כ שלא כדין הורו הב"ד ויפה עשה שכינס ובוודאי שגם הרב לא כתב פי' זה אלא אגב חורפי' אבל הפי' הראשון ברור כשמש לעין כל. ואין להקשות לפ"ז דהל"ל א"ל שלא יקדש הא לאו קושי' היא דאתי לאשמועינן רבות' דבעבר על התראת ב"ד אפי' כנסה מוציאין מידו ולכן נקט א"ל שלא יכנוס וכנסה וא"כ כיון שהוא מבואר לגירסת הרשב"א דסיפא דלישנא הוא מחולק מרישא דלישנא למה לא נפרש ג"כ לדעת הרמב"ן ואין דוחק בלשון הירושלמי כלל לפי פירושו כנראה לכל משכיל. וכן נראה שהבין הרשב"א מדבריו שכתב בתשובה שהביא ב"י סוף סי' י"א וז"ל וגדולה מזו נ"ל מגירסת הירושלמי הנמצאת בספרי שאם א"ל אל תכנוס וכנס מוציאין מידו כך היא הגירס' הנמצאת אצלי אלא שבחידושי הרמ"בן אינה כן אלא כך קידש וכו' משמע דה"ק שלנוסח' הרמב"ן אין ראיה מהירושלמי אבל מ"מ אינו מתנגד לדינו של הרשב"א אלא שאין משם ראיה דאל"כ הל"ל אלא שבנוסח' הרמב"ן משמע להפך אלא ודאי כדכתיב' שאין מגירסת הרמב"ן ראיה כלל לא לאיסור ולא להיתר ויותר מזה נראה מבואר מדברי הרב המגיד שפי' דברי הרמב"ן כמו שפרשתי וז"ל בפ"י מהל' גירושין ויש בירושלמי בזה נוסחאות חלוקות האחת היא קידש אין א"ל וכו' וזה הנוסח שכתב הרמב"ן אבל הרשב"א מצא נוסח' אחרת קדש כמי שכנס א"ל שלא יכנוס וכינס מוציאין מידו ופי' הוא ז"ל א"ל וכנס אחר ההתראה קונסין אותו ומוציאין מידו ואי כדברי הריב"ש לא ה"ל להרב המגיד לומר ופי' הוא ז"ל א"ל וכנס אחר ההתראה שהרי גם לגירס' הרמ"בן איירי סיפ' אחר ההתראה ויותר ה"ל לפרש זה בדברי הרמב"ן שבו נוכל לטעות בקלות ולפרש כמו שפרשתי אלא מחוורת' כדכתיב' שלדעת הרמב"ן לא איירי האי כנס לאחר ההתראה אלא מילתא באפי נפשה הוא ויותר טוב לנו לקרב מובן הגירסו' בכל מה שאפשר ולמה נאמר שהם חולקי' גם בדין זה וממילא כיון שאין ראיה מגירס' הרמב"ן לפסוק שאין מוציאין פשיטא דפסקינן כגירס' הרש"בא דמי יחלוק על גירסתו במקום שאין ראיה להפך ועוד שגם אם גרס' הרמב"ן אמיתית כיון שעברה על מאמר הב"ד תצא וגם הרא"ש נראה שלא כתב כן אלא מסברא כיון שלא הביא ראיה לדבר כלל וסברא נכונה היא דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן באמרם לא יכנוס מפני החשד דוודאי אם החשד אמת ילך ויכנוס ולא ישגיח בדברי חכמי' וכן בכל מקום שאמרו לא יכנוס יעשה כן ויעשו דברי חכמי' כחוכא ואטלולא וגם אם נשמתינן לי' פעם אחת אם לא נוציאנה מידו לא יניח בשביל זה מלכונסה וגדולה מזו כתב בהגהו' מרדכי דיבמות ותשובת מיימוני דספ' נשי' שהקשה מהר"ם על הא דאמרינן במים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא דא"כ כל אשה שתדע דין זה תלך ותנשא כדי שלא תתעגן וא"כ מה הועילו חכמי' בתקנתן שלא תנשא לכתחילה דאנן סהדי שכולן ינשאו וטוב היה שלא יאמרו חכמי' ואם תנשא דמוטב יהיו שוגגין וכו' והאריך בדבר להוכיח דלא אמרי חכמים אלא היכא שנעשה ע"י טעית ואפי' אם לא מיחו בה הב"ד כל היכא שלא היה שם מקום טעות שטעת' האשה כו' דהוי כאילו לא נשאת והכי פוסק אחרון דאחרונים מהר"מ איסרלש ז"ל ולכל הפחות הכא שנשאת לאחר מחאת הב"ד שנאמ' שדינה כאילו לא נשאת כלל:

ומי שירצה להשיב על זה ממ"ש שם בתשובת מיימוני וז"ל ועוד דאס"ד כדבריהם אמאי לא קתני במתני' או בבריית' בתר דקתני אשתו אסורה אם נשאת לא תצא כדקתני בכמה דוכתי ביבמות ובכתוב' עכ"ל דמשמע מדבריו הא אם הוו קתני גם גבי מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא הוי א"ש והא לית' לפי מה שאמרתי דגם היכ' שאמרו אם נשאת לא תצא לא מהני אם נשאת בעברינות אף אנו נשיב ונאמ' דאם הוי קתני גם גבי מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא לא הוי קשי' מידי על אותן הנישואות במזיד בלי מחאות ב"ד דבהני איירי התם בכל אותה תשובה אבל באותן הנישואות במזיד לאחר מחאת ב"ד בהא לא איירי מהר"ם התם דבהני הוי דינא דתצא אפי' באותן ששנו בהן בפי' אם נשאת לא תצא כדכתיבנ' אלא שמהר"ם הוסיף להחמיר בדין מים שאין להם סוף כיון שלא שנו שם בפי' אם נשאת לא תצא דדינא דאפי' אם נשאת בלי מחאת ב"ד רק שידעה שדינה שלא תנשא ולא היה לה מקום לטעות בו דהוי דינ' כאילו לא נשאת ובהכי נמי מתרצא למה במים שאין להם סוף פסקו שאפי' אם לא מיחו בה ב"ד תצא אם לא היה לה מקום לטעות בו ולענין הני דפ"ב דיבמות לא פסקו כן וה"ט לפי ששם לא הוזכר לא תצא כמו בהני דפ"ב דיבמות ומיהו מה דאדחקי' להריב"ש שגירס' הרמב"ן תתנגד לדברי הרמב"ם הא לא קשי' כלל ולמידק מיני' ולאפושי גבר' שגירס' הרשב"א אמיתית הא לית' דבלאו הכי נראה מבואר בחיבורו שהקיל בדין הקטלנית שהרי כתב שם בפכ"א מהא"ב ואפי' נתקדשה יכנוס אבל בכל הני דיני דאיתנהו ספ"ב דיבמות שהביא הרב בפ"י מהל' גירושין לא כתב כן וטעמו מבואר בתשובתו שהשיב הוא בעצמו והביאה הכסף משנה בדין הקטלנית שדין הקטלנית אינו אלא חששא בעלמא אבל באותן דספ"ב דיבמות כת' דאם כנסה לא תצא אבל אם נתקדשה לא גילה דעתו בכך ואדרבה מזה נראה שהית' לו גירס' הרמב"ן בירושלמי דנתקדשה אינה ככנסה אלא שגם זה אין ראיה שדרכו של הרמב"ם ז"ל להעתיק לשון הגמרא ואולי אשתמיטתי' לירושלמי או שדח' הירושלמי מפני הבבלי האומר אם כנס לא יצא משמע דוקא כנס אבל קידש לא או שהיה ג"כ לפניו שתי גירסאות והניח הדבר בלישנא דתלמוד' דידן אבל מה שנסתפק ה"ה בדעת הרמב"ם אי ר"ל נישואין או קידושין רחוק הוא בעיני שיהיה כוונת הרמב"ם בקידושין בעלמ' דא"כ הל"ל ואפי' נתקדשה יכניס כמ"ש בדין הקטלנית סוף דבר אני חוזר לדברי הראשונים שנראה לפסוק כדברי הרא"ש ולא כהריב"ש וכמו שעשה הרב ב"י בש"ע שלו לפי שהוא עמוד ההוראה יותר הגם שהריב"ש היה אחרון ועוד שאולי אילו ראה הריב"ש דברי הרא"ש לא היה כתב מה שכת' כי דברי הרא"ש אינה בפסקיו כי אם בתשובותיו וידוע הוא מ"ש הפוסקי' דלית הלכת' כבתראי במקום שדברי הראשוני' הם בתשובו' שאלות לפי שאין מפורסי' ואילו ידעום האחרוני' אפשר לא היו חולקי' עליהם:

ואם נפשך לומר והלא תשובה זו מצוי' בספר הטורי' ואיך לא ידעה הריב"ש שהרי היה בידו ספרי הטורי' כנזכר בכמה מקומות בתשובותיו. אענה אף אני שוודאי אילו היתה כתוב תשובה זו אצל ההלכות של ספ"ב דיבמות שהבי' סי' י' וי"א או אצל קטלנית שם סי' ט' אז ודאי י"ל שידעה הריב"ש אבל לפי שתשוב' זו הובאה בהלכות גיטין בשביל עיקר הדין הנזכר בה ואגב גררא הוזכר שם דין של אם נשאת לא תצא לכך אפ"ל שלא ידעה הריב"ש וטעמ' דמסתבר הוא שאלולי ידעה לא היה לו להביא דעתו ולהשיב אל השואל סברת עצמו ולא יזכור דעת הרא"ש כלל שאין זה דרכו ולכל הפחות היה לו להביא דעתו ולחלוק עליו ובפרט שמדברי הריב"ש נראה שלא הית' הסברה בעיניו כך שהרי כתב בסוף דבריו דחידוש הוא ולא גמרינן מיני' ואילו לדברי הרא"ש ודאי הסבר' נותנת כך שהרי לא ביקש להביא ראי' על זה וע"כ צ"ל שלא ידע התשובה:

וכל זה הוא לרווח' דמילת' כי כבר הוכחתי לעיל שאין מגירס' הרמב"ן ראיה לסתור דברי הרא"ש ולכן נראה בעיני שתצא. מיהו בהא איכא למידק כיון שיש לה בנים מיהת חוששין ללעז הבנים או לאו דהא אשכחן במקומות רבי' שתקנו חכמי' שתצא לא העמידו דבריהם במקום שיש בני' מפני הלעז ואין לומר דנצטרף דעת רב יודאי גאון שהבי' הרי"ף בפ' האשה רבה גבי הא דקידושין אין לה נישואין יש לה שכתב שם הרי"ף בשם רב יודאי גאון שאם יש לה בנים חולץ לה תחת בעלה אפי' בשאר יבמה הנשאת לשוק ושריא ונצרף דעתו עם דעת הגאוני' ביבם משומד דהא ודאי לא מסתבר דדעת רב יודאי גאון בדין יבמה שנשאת לשוק שיש לה יבם כשר שחילק בין יש לה בנים או לא ודאי אינה משנה במקום הזה לנוכח הרי"ף שהשיג עליו דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה וכל הראשוני' והאחרוני' אין אחד בהו ממי שהגיע דבריהם אלי שיסבור כמותו ואין ראוי אף לצרף אכן נראה כיון שאינו אלא תקנת חכמים שתצא מפני שעבר על דברי הב"ד לא העמידו דבריהם במקום בנים והיה נראה להביא ראי' לזה ממ"ש הרי"ף בפ"ב דיבמות בשמעת' דרוכל דהא דתני' בד"א כשאין לה בנים דהיכא דאית לה בני' מנטען אע"ג דאיכ' עדים בדבר מכוער לא מפקינן לה מיני' וכו' ש"מ דחוששין לכבוד הבנים היכא דליכא איסור דאוריית':

איבר' שרש"י פי' אם יש לה בני' מהבעל משמע אבל מן הנטען לית לן בה והרא"ש הסכים לפירו' בתשובה כלל ל"ב סי' י"א וז"ל ולפי דברי רי"ף ז"ל רשע זה שהכניס הזונה בביתו וילדה לו בני' אם יוציאנה מביתו בזה לא נפגם בניה' אשר יולדו כי מפני חשש שבא עליה בעודה א"א אנו מוציאין אותה וכי בשביל שיגדלו ילדי זנונים נחוש ולא נוציאנה מתחת ידו כיוצא בזה לא מצינו בתלמוד מ"מ אחרי שבאילו הארצות פוסקי' ודנין ע"פ הרי"ף והרמב"ם בנדון זה שהרבה להרשיע יוציאנה ממנו עכ"ל כנוסח' מדוקדקת אשר בידי שהגהתי מתשוב' מוגהו' מכתיב' יד גדול ז"ל שהגיה' מתשוב' כתובו' לא כמ"ש בתשוב' דפוס שכל ארצות פוסקי' וכו' וכ"כ ב"י סי' י"א ונוסח' זו איננה ישרה כי הרא"ש לא כתב כן אלא על ארצות ספרד ופשוט הוא למי שהורגל בדבריו וא"כ אף אנו נאמר כיון שדברי רי"ף דחאם הרא"ש בטעם נכון ולא קרבם אלא מפני המנהג של ארצות ספרד וממילא בארצות הללו שאין נוהגין לפסוק בכל דבר כהרי"ף והרמב"ם יש לפסוק כרש"י ולא נחוש ללעז הבנים אלא שזה אינו דע"כ לא כת' הרא"ש דלא מסתבר' דברי הרי"ף אלא בנטען מן האשה שאין הבני' הילודים לנטען ממנה פגומים אבל בנדון דידן שיש לחוש לפגם הבני' שהם ממזרים דרבנן לדעת התוספ' והרא"ש בוודאי גם רש"י והרא"ש מודים דחוששין ללעז הבנים דבני' הללו בנדון דידן הם דומים לבני הבעל בנדון דנטען כל זה היה נראה לכאור' אכן אני חוכך להחמיר מפני חשש והחומר אשר ביבמה הנשא' לשוק שנתנו לה חכמים כל דין אשה שהלך בעלה למ"ה כדתנן בפ' הזורק כל עריות שאמרו צרותיהן מותרת הלכו הצרות ונישאו ונמצאו אלו איילונ' תצא מזה ומזה וכל הדרכי' האלו בה ויהיב טעמ' בגמר' משום דמיחלפ' באשה שהלך בעלה למ"ה וכן פסקו הפוסקי' שם ובפ' האשה רבה וההיא איירי אפי' כשיש לה בנים דהא אחד מי"ג דרכים הוא שהולד ממזר ש"מ שלא חשו ללעז הבני' כלל ביבמה שנשאת לשוק וכבר כתב נ"י בשם הריט"ב טעם לדבר בפ' האשה רבה וז"ל וכ"ת כיון שנישאת ברשות ב"ד אין אסורה על בעלה אלא משום דמיחלפ' באשה שהלך בעלה למ"ה והיא גופא קנסא דרבנן שעשאוהו כמזיד והחמירו עלי' בסופ' כדי להקל בתחילתו והאיך נקל כל כך ולא ניחוש ללעז הבני' שחוששין לו בכל מקום בכל מאי דאפשר ותירץ ז"ל שכל מידות חכמים כך הם שלא לחלוק בגזירותיהם ותקנותיהם דאי לא לא קיימי כלל ומה שהקיל באשה שהלך בעלה למ"ה משום עיגונ' חייב אותה להחמיר ולגזור כל הגזירות הללו ובדבר כזה אין לנו לחוש ללעז הבני' אלא במקום שיבואו להוסיף בהן איסור שאינו עליהם כההיא דג' גיטין פסולו' וכו' עכ"ל הנה מבואר נגלה שאין חוששין ביבמה שנשאת לשוק מפני לעז הבנים מיהו ודאי הבנים בעצמם כשרים הם כיון שלדעת הרי"ף והרמב"ם אינם ממזרים אפי' בשאר יבמה שנשאת לשוק ואע"פ שלדעת התוספ' והרא"ש הם ממזרי' אבל בנדון זה דעת הגאוני' עם דעת הרי"ף והרמב"ם הוי אינהו רובא ואע"פ שאין טעם שוה מ"מ מצטרפין וכמו שכתב מהרי"ק בתשוב' והביא ראיה מפ"ב דחולין:

האמנם אחרי העיון מצאתי זכות אליה שנוכל לומר שלא תצא מפני הבני' לפי שאפ' שאילו הירושלמ' והרא"ש האומרים שאם עבר על דעת ב"ד מוציאין ממנו לא איירי אלא כשאין לה בנים אבל כשיש לה בנים לא ס"ל הכי וכיון דאשכחן שחשו חכמים בכל מקום לכבוד הבני' אפשר שגם פה חשו לזה כ כיון שאינו אלא תקנה דרבנן שיהיה דין אם עברה על ציווי ב"ד כאילו לא נשאת ואע"פ שראינו שלא חשו ללעז הבני' ביבמ' שנשאת לשוק היינו היכ' שהוא דין גמור שתצא אז לא חשו אל הבני' אבל כאן שמן הדין לא תצא

אלא שאנו מחמירין עליה מפני שעברה על ציווי ב"ד לא נחמיר היכא דאיכא בנים ואע"פ שיש לדחות דהא איכא למימר דהיכ' שעברה על ציווי ב"ד דין גמור הוא שתצא כמו ביבמה שנשאת לשוק מ"מ נ"ל עיקר כמו שכתבתי דבשלמ' גבי יבמה שנשאת לשוק ה"ט דגזר' משום דמחלפ' באשה שהלך בעלה למ"ה אבל הכא כיון שאם לא עברה על ציווי ב"ד לא תצא ולא אמרינן דמיחלפ' וכי בשביל שעברה על ציווי ב"ד נאמר דמחלפ' ואיך יגרום העברינות את החילוף הא ודאי לא מסתבר' ועיקר תקנה זו כשזכר' בירושלמי הזכרו אצל דיני' אחרי' דלא שייך בהו חילוף כלל ובודאי ה"ט הוא מפני החצופ' או מפני דאל"כ לא הועילו חכמי' בתקנתן ולכן נאמר שלא החמירו אלא כשאין לה בנים וסברא נכונה היא:

ועוד יראה ראיה מדברי הריב"ש שכתב בסוף דבריו שהעתקתי לעיל וז"ל ועוד לפי שאף הנוסחא אחרת שכופין כיון דמשום קנסא הוא י"ל דהיכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר דחידוש הוא ולא גמרינן מיני' ועוד דהתם שאני דמחזק לי' לחשדא עכ"ל ולכן איכא למימר גם בנדון שלנו כיון דלא אתמר ובאמת שטעם זה חלוש מאוד לפי מה שכתבתי לעיל שנראה מדברי הרא"ש דחשיב לי' סברא מעליית' ולא חידוש כיון שלא הביא ראיה לדבר ועיקר מה שסמכתי על דבריו הוא הטעם השני שהוא טעם נכון ודמי קצת להא דאמרינן פ"ב דיבמות דבעי לאתויי ראי' דהמוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר לא יחזור דאם החזיר תצא מהא דהנטען מן האשה שכנסה שיוצא וקאמר' ולא היא התם אלומי' אלמי' לקלא הכא אמרינן קם ליה בקלא ולית' ע"כ. ואע"ג דהאי סברא דאלומי' אלמי' לקלא לא מהני אלא בנטען דהוי חשד גמור הואיל והוציאה בעלה מפני זה אבל בשאר חשדות לא מהני כדאמרי' התם דבכולהו חשדי הוי דינא שאם נשאת לא תצא ויליף ליה מדינא דנטען מן השפחה ונשתחררה דאם כינס אינו מוציא דברננה לא מפקינן ה"נ ברננה לא מפקינן היינו לענין זה לא מועיל שיהי' דינן שאם נשאת תצא אבל החומר' שזכר בירושלמי שאם עברה על ציווי ב"ד שתצא איכא למימר שהוא מפני דאלומי אלים לחשד' וג' מחלוקת יש בדבר בנטען מן האשה שיש חשד גמור מאחר שגירשה הבעל וגם אלומי' אלים לקלי' אמרינן דאם נשאת תצא כיון דאיכא תרתי לריעות' אבל בשליח שהבי' גט בח"ל ובחכם שאסר האשה בנדר ובהנטען מן השפחה כיון דלא הוי אלא חדא ריעות' דאלומי אלים לחשדי' וכן במוציא אשתו משום ש"ר דלא הוה אלא חדא לריעות' מאחר שהוציאה הבעל לפי סברת המקשן שם בפ"ב דיבמות כמ"ש התוספ' ולכך אם נשאת לא תצא ומיהו אם עבר על ציווי ב"ד אמר הירושלמי כיון דאיכ' חדא לריעות' תצא אבל בשאר דוכת' דליכא אפי' חדא לריעות' אפי' אם עברה על ציווי ב"ד לא תצא כן נ"ל לדעת הריב"ש וכיון שאין כאן אלא איסור וקנסא דרבנן נ"ל שלא תצא שראוי לצרף יחד כל הטעמים שכתבתי. ולא באתי לידי מדה זו לחלק בין היכא שהיה משומד בשעת נישואין או לא כי נ"ל עיקר דעת ר"ח דמית' מפלת וכדרב' וכ"פ הרא"ש וכן נראה דעת מהרא"י בספר תרומת הדשן סי' רכ"ג ולכן אין חילוק ביניהם:

תוכן העניינים

חוט השני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה