אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן נט

סימן נח

מה שהשיב לגיסו הרב הג' המנוח מו"ה אליעזר זצ"ל מו"ץ דהוראדנא:

ידידי גיסי נ"י. דבריך הנעימים הגיעני לנכון. והנה ע"ד שאלותיו אשיבו את אשר נראה לפענ"ד הקלושה על ראשון ראשון כו'. ויכריע נא מע"ל בעצמו אם הוא כן. פתח דבריו ע"ד עיסה שנילושה ברוטב שמן מאד. הנה לפ"ד ודאי מים הם רובא נגד השומן. ואסקינן בש"ע (סי' קס"ח) שאם השמן או הדבש הם במיעוטם לא מיקרי פת הבאה בכיסנין. רק ע"כ ספיקא של מעל' הוא כיון שנתבשל יחד הרוטב עם השמנונית וקבלה טעם יחשב זאת כולו למי פירות. הנה לפענ"ד יש להכריח דלא מהני בישולו ליחשב כולו לשומן דהא אמרינן בגמרא ברכות (דף ל"ו ע"א) וגם פסקו בש"ע או"ח (סי' ר"ב סעי' ד') דשמן באניגרון אם אינו חושש בגרונו מברך שהכל על אניגרון ומשמע אף אם בישל כאחד. וא"א להתעקש ששם מיירי שלא בשלם יחד. אבל אם בשלם יחד אינו כן חדא דלא מצינו בשום מקום לחלק בזה ולפענ"ד אין חילוק מצד הסברא כיון דסוף סוף האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ויש להכריח זאת מהגמרא דל"ל לאוקמי כגון ששתה לרפואה האניגרון לוקמי דבשתה לאכילה רק שבישל יחד השמן עם האניגרון אלא ע"כ דאין חילוק כיון דסוף סוף עיקר הוא האניגרון אף שהשמן נותן טעם הרבה לא חשיב. ואם נפשך לומר שזהו דוקא אם הוא אוכל הדבר עצמו אבל לענין ללוש בו את הפת שאני. הלא משמע בכ"מ דתלוי זה בזה וכן משמע במג"א (סי' קנ"ח ס"ק י') דרוטב היוצא מהבשר עצמו לא הוי משקה אבל מה שנתבשל עמו הוי משקה א"כ גם לענין זה יש לחלק כך:

ב' מי שקיבל קנין ליתן גט אם צריכה ז' נקיים. לכאורה אינה צריכה ויש להביא ראיה א' מיו"ד (בסוף סי' קצ"ב) כ' בשם דוקא מחזיר גרושתו משמע דוקא אם גירשה ותו יש להביא ראיה מהא דאיתא באה"ע (סי' קמ"ט סעי' ז') בשם הרמב"ם שמי שאמר לכתוב גט ונתייחד עמה שאסור לכתוב גט. לפ"ז היה להם לחלק שאם היה היחוד בתוך ז' של הקנין מותר דודאי לא חשדינן ליה שעבר על איסור חשש חימוד ואם יתעקש לומר ששם מיירי לאחר ז' אבל עיין נא ידידי בב"ש (סי' קמ"ח ס"ק ה') שהקשה שם בשם רש"ך והדרישה והב"ח איך שייך החשש בנתן מידו לידה הא נתאחר הגט ותירץ שנתייחד באותו יום ודחה אותו שם מאיזה טעם. אבל קשה איך נחוש שבא עליה הא הוי חשש חימוד אלא ע"כ דבזה לא הוי חימוד. אבל זאת יקשה לי באמת על כל ב' הסימנים שאוסרים ביחוד למה לא מפלגי אם היא נדה בשעת היחוד דודאי לא חשדינן ליה בזה דהא בירושלמי אמרינן שאם רק גירשה מחמת ערות דבר לא חיישינן תו לזנות. אך התם י"ל שהחשש הוא רק אולי יקדש אותה לבד. ואף שבכ"מ מוזכר בעל אך יש לדחוק שבנדה יש חשש אולי קדשה רק אבל בסי' קמ"ח החשש הוא רק שמא יהא גיטה קודם לבנה א"כ החשש הוא רק מחמת ביאה א"כ איך כ' הב"ח דאף באותו יום אסור. אלא ע"כ דאין חשש כלל בזה מחמת חימוד:

ג' עני שאין לו מה לאכול אם לא שימשכן מה מחפיציו אם מותר לעשות מלאכה בחוה"מ. הנה הב"י באו"ח (סי' תקמ"ב) השיג להדיא על רבינו ירוחם שכ' אם יש לו מה למכור אסור לעשות בחוה"מ משום דאטו בגברא ערטלאי עסקינן שאין לו מה למכור ואפ"ה כתבו סתמא שמותר לעשות א"כ ה"נ גבי משכון אטו בגברא ערטלאי עסקינן שאין לו מה למשכן וכל שיש לו למכור ודאי יש לו למשכן. ומתיר והביאו הט"ז (ס"ק ב'):

דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין.

סוף הספר

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה