חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד
סימן יד
שאלה מנידון סומא בא' מעיניו אם מותר להיות מהשלשה דיינים לסדר חליצה:
בעזהי"ת ינחנו בדרך אמת בתורתו אכי"ר:
ע"ד השאלה רב שניטל ממנו מאור עין א' ואינו רואה עליה לגמרי והשניה כדרכה אם מותר להיות מהשלשה דיינים לסדר חליצה. וד' יאיר עינינו בתורתו ויעמידנו לאמיתה של תורה:
תשובה הן דבר זה כבר דברו בו קדמאי ובתראי. התוס' פ' מצות חליצה (דף ק"א ע"ב ד"ה ש"מ הדר ביה) כתבו פסק ר"ת ז"ל דסומא בעין א' כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני סגי בעין א' ויכול לראות הרוק מפי היבמה. ובשם ראב"י הביאו האחרונים דסומא בעין א' אינו כשר לחליצה ואין כונתם לדברי הראב"י שהובא בסדר חליצה של מהר"י מינץ. דשם נאמר בזה"ל. שמעתי ממורי שראב"י היה מקפיד על אשר אין לו אלא עין א' שנאמר לעיני הזקנים דשם משמע דלא קאמר זאת אלא לחומרא בעלמא [וכן היה דעת כת"ר ע"כ יצא להקל בזה] אמנם היש"ש פ' מצות חליצה גם בביאורי הגר"א בסדר חליצה (ס"ק ה') הביאו דברי ראב"י בסגנון אחר וז"ל ולא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כתיב וכ"ה בירושלמי. ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם ור"ת מכשיר בא' מעיניו לחליצה. עכ"ל הראב"י שהביאו. ומדבריו אלו משמע דמדינא קאמר כיון דהביא ראיה מירושלמי וכן משמע מהיש"ש והגר"א שמפרשים דבריו לדינא ולא לחומרא יעו"ש ולדברי ראב"י אלו נתכוין גם הגאון בעל נוב"י בתשובתו מה"ת (סי' קנ"א) שכ' דהוי לעיכובא וצריך לחלוץ חליצה אחרת:
ומ"ש הראב"י וכן הוא בירושלמי כ' הגר"א שכונתו על מה דאיתא בירושלמי על מתני' חלצה בלילה פסולה דברי ר"א מ"ט דר"א לעיני הזקנים ומה מקיימין רבנן לעיני הזקנים פרט לב"ד הסומא וכן הובא כונתו בקרבן נתנאל ר"פ מ"ח בשם היש"ש [וספר יש"ש אין אתנו לעיין בו] וע"ש שהשיג עליו הק"נ דאיך מוכח מזה הירושלמי דבעין א' פסול. ועוד הקשה שהרי ר"א פליג ע"ז ואנן פסקינן כר"א דחליצה בלילה פסולה ובל"ז לכאורה מוקשה דהא גם בש"ס דידן בברייתא האי לישנא לעיניהם פרט לסומין ול"ל להביא ראיה מהירושלמי ואי משום דלא משמע למעוטי עין א' הא גם בירושלמי לא כתוב יותר מזה:
והנראה לפע"ד בכונת הראבי"ה בראייתו מהירושלמי עפ"י מש"כ הגר"א שם בס"ק ד' דהראבי"ה סובר דמה שאמרינן בגמ' ואידך ההוא לעיני מיבעי לי' לכדרבא לא דהדר ביה ולא ממעט סומין. דהאמר מר לעיניהם פרט לסומין. אלא תרתי נפקא ליה מיניה מדסמיך לעיני אל וירקה אבל ליכא למילף מיניה דלא בעינן מומחין משום דצריך נמי לכדרבא עכ"ל רבינו הגר"א והנראה שזה כונתו דכיון דמסקינן דב"ד צריכין למחזי הרוק א"כ איך קאמר בברייתא למעוטי סומין דמשמע דלא ממעטינן אלא אם אינן ראוין לראיה כלל אבל אם ראוים לראיה אינה מעכבת. ובאמת הלא מתני' היא לקמן (דף ק"ו ע"ב) וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים דצריכים לראות הרוק [ומה שהביא הש"ס מימרא דרבא אף דמתניתין היא משום שהוא סמך זאת על האי קרא דלעיני] וא"כ קשה דיותר היה לו להברייתא ללמוד שצריכים לראות הרוק וממילא נדע למעוטי סומים. אלא ע"כ דמש"כ בברייתא פרט לסומין פי' בעין א' וא"כ הוא רבותא טפי ממה דקאמר רבא. דמימרא דרבא הוי אמינא דאף בעין א' רואים סגי קמ"ל הך ברייתא דאם הם סומין בעין א' לא מקרי ראיה. וא"כ שפיר מוכרח דממעט הברייתא אף עין א'. אך כ"ז הוא מוכרח אם נימא דהך ברייתא דלעיני פרט לסומין קאי אף להמסקנא כדעת ראבי"ה אבל אם נימא כדעת ר"ת דכ' להדיא דלפי המסקנא לא קאי כלל הך ברייתא וס"ל דנישנית אליבא דהך ברייתא דר' יהודא שהיה ס"ל דחליצה בחמשה מקמא דהדר ביה. א"כ אליבא דמסקנא יכול להיות דברואין בעין א' סגי ע"ז קאמר הראב"י דיש לו ראיה מהירושלמי דהך ברייתא קאי באמת אף לפי המסקנא מדקאמר בירושלמי ורבנן לעיני פרט לסומין. ולא קאמר לרבנן לעיני פרט לכדרבא שצריכין לראות הרוק כדאמרי' בש"ס דידן. והלא מתני' היא כמש"ל [וכזה הקשה הקרבן עדה בירושלמי] אלא ע"כ דכונת הירושלמי ג"כ כדלעיל שהוא רבותא יותר מכדרבא שצריכין לראות הרוק דוקא בשתי עינים ובירושלמי ודאי א"א לומר דאליבא דס"ד דר"י הוא דבירושלמי לא הוזכר כלל מימרא דר"י דחליצה בחמשה וגם דרשא דזקני וא"כ ע"כ אליבא דכ"ע קאמר למעוטי סומין וע"כ כנ"ל. והארכתי קצת בזה משום שנלאו חכמי לב למצוא כונת הראבי"ה בזה ולפענ"ד הוא ברור בעזה"י:
גם מ"ש רבינו הגר"א (שם בס"ק ה') דמוכרח למעט עין א' דאל"כ תיפוק ליה משום דין גם זה דחוק דהא אין זאת ההכרח רק לפי הס"ד דלעיני רק להכי הוא דאתי אבל לפי המסקנא אינו מוכרח וכ"כ הגאון בעל נב"י' אם לא שנדחוק דכונתו הוא רק להוכיח דפירוש הברייתא היה כן לפי הס"ד וממילא לפי שיטת הראב"י קאי הכי אף להמסקנא גם מ"ש הגאון בעל ק"נ דאין ראיה מהירושלמי כיון דאנן פסקינן כר"א לפענ"ד לא כן הוא דהא בש"ס דידן קאמרינן טעמא דר"א משום דהוי תחלת דין [ולפי דעת הנימוקי יוסף לא הוי אלא מדרבנן] ולא מקרא דלעיני א"כ ע"כ לפי ש"ס דידן בקרא דלעיני כ"ע סברי הך דרשא כרבנן בירושלמי:
עכ"פ לפי מה שביארנו דברי הראב"י בעזה"י וראייתו מהירושלמי דעתו דמדינא פסול סומא בא' מעיניו לחליצה וכן דעת הגאון רשכבה"ג רבינו אליהו בביאוריו וכן דעת היש"ש בשיטת הראב"י. ואם היה רואה כת"ר דבריהם אלו גם כת"ר היה מודה לזה. ומה שהביא כת"ר ראיה להקל מדברי רמ"א בא"ע (סי' קס"ט סעי' מ"ח) שאם החלוץ הוא סומא בא' מעיניו מותר לחלוץ לכתחלה ולדעתו הוא לקוח מפסק דר"ת לענין דיינים ותלי זה בזה לא כן אה' ידידי אלא טעם אחר הוא וזהו מוסכם אליבא דכ"ע דהא ברייתא ערוכה היא (בד' ק"ג ע"א) והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה אמנם הרמב"ם מדייק מלישנא דהש"ס שלא יחלוץ לכתחלה והיינו מטעמא שכ' התוס' (שם ד"ה וירקה) דכתיב וירקה בפניו ואינו רואה הרוק ע"ז קאמר בהגמי"י דבעין א' ודאי דהוי שפיר בפניו. דהא רואה הרוק והוה שפיר ראיה כמ"ש ר"ת לענין דיינים אבל הא ודאי דחילוק גדול ביניהם דשם כ"ע מודים דבעין א' סגי כיון דרואה הרוק ולא כתיב לעיניו משא"כ בדיינים דכתיב לעיניהם אפשר שהדין הוא כראב"י דבעינן שיראו בשתי עינים ע"כ צריך לחלק בהכי דהא בחלוץ לכ"ע כשר בדיעבד אף בסומא בשתי עיניו כדאי' בברייתא. ובדיינים פסול לכ"ע בדיעבד בסומא בשתי עיניו. וע"ש בב"ש (ס"ק מ"ח) שכ' כן דבפניו יכולין לקיים גם בסומא בדיעבד וכ"ש בעין א' דשרי לכתחלה:
והנה מדי דברי בזה מצינא למימר דעיקר הך דינא פלוגתת ר"ת והראב"י הרי תלי בפשט הכתוב דלעיניהם אם על כל הדיינים קאי וא"כ כשר סומא בעין א'. או על כל אחד ואחד קאי וצריך שיראה בשתי עיניו. והנה דבר זה הוא פלוגתא בירושלמי חגיגה (דף א' הלכה א'). [והובא בתוס' חגיגה ד"ג א' ד"ה חרש באזן א'] ר' יוחנן בעי חרש באזן א' מהו א"ר יוסי בר בון פלוגתא דר' יוסי ורבנן דתני ר' יוסי ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל א' ור"י אמר אפילו כתונת לכל א' הכא נמי רבנן אמרי באזניהם שתי אזנים לכל אחד ור"י אמר אוזן לכל א' וא"כ ה"נ תלי בהך פלוגתא דלרבנן לעיניהם כמו באזניהם שתי עינים לכל אחד ולר' יוסי עין לכל א' ואחד:
ולפ"ז יש לדחות ראיית הראב"י מהירושלמי די"ל דהירושלמי דמשמע דס"ל דבעין א' פסול לשיטתו אזיל דיכול להיות שפוסק כרבנן דר"י דבעינן שתי עינים לכל אחד. משא"כ בש"ס דידן דלא הוזכר בשום מקום פלוגתתן ומשמע בכל הש"ס דבכתונת א' סגי לכאו"א מבני אהרן. א"כ ע"כ פסקינן כר' יוסי א"כ גם כאן בעין א' סגי. וכן פסק הרמב"ם (בפ"ח מהל' כלי בית המקדש הלכה א') דבכתונת א' סגי לכאו"א:
ועוד דמוכח להדיא מש"ס דידן דפסקינן כר' יוסי דאמרי' בחגיגה (דף ג' ע"א) א"ר יוחנן חרש באזנו אחת פטור מן הראיה דכתיב באזניהם. ומקשה הש"ס והאי באזניהם מיבעי ליה באזניהם דכל ישראל. ומסיק ההוא מלמען ישמעו נפקא ומדמצריך תרי קראי אלמא אי לאו קרא דלמען ישמעו ה"א באזניהם דכל ישראל ולא בעינן שתי אזנים לכאו"א והיינו כר' יוסי ובזה ניחא מה שפסק הרמב"ם באמת דבכתונת א' סגי לכל כהן ואף דאיכא פלוגתא בירושלמי להדיא ובש"ס דידן לכאורה ליכא סתירה לזה אך לפמ"ש ניחא דמוכח להדיא כר' יוסי. א"כ לפ"ז גם ראיית הראב"י מהירושלמי יש לדחות ואדרבא לפי סוגיית הש"ס דידן בחגיגה הנ"ל לעיניהם דכל הדיינים משמע ובעין א' סגי והירושלמי לשיטתו אליבא דרבנן דר"י ולפ"ז גם ראיית הגאון בעל נב"י שרצה להביא מהירושלמי דפ' בן סורר ומורה יש לדחות כמו כן:
ולכאורה הייתי רוצה להביא ראיה לפסק ר"ת דבעין א' כשר לפי מה דפסקינן בח"מ (סי' ז' ס"ב) דסומא בעין א' כשר לדין. ובשתי עיניו פסול והוא לפי שיטת הרי"ף בסנהדרין (דף ל"ד ע"ב) דגריס ההוא סומא בעין א' דהוה בשבבותא דר"י וכו'. ומתרץ הש"ס ר"י סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה וכולהו אינשי לא חזי בליליא כדחזי סומא בעין א' ביממא וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא בא' מעיניו שידון ביום לכתחלה עכ"ל הרי דשיטת הרי"ף דתלי סומא בא' מעיניו ופסול דלילה זב"ז וא"כ אי ס"ד כשיטת הראב"י דממעטינן מלעיני אף סומא בא' מעיניו. א"כ קשה ל"ל להש"ס למימר לקמן (דף ק"ד ע"א) טעמא דר"א דפוסל חליצה בלילה משום דהוי תחלת דין [ולדעת הנ"י לא הוי אלא מדרבנן משום כתובה] תיפוק ליה דפסול בלילה מדאורייתא כיון דפסול סומא בא' מעיניו. וכמו דילפינן סומא בע"א מלילה דכשר כן יש ללמוד לילה מסומא בע"א לפסול. אלא ע"כ כר"ת דלא ממעטינן אלא סומא בשתי עיניו ולילה עדיף מיניה:
אמנם שבתי וראיתי דזו לאו ראיה היא דיש לחלק ביניהם. דודאי בדין דאין שם שום דבר פרטי שצריך לראות אותו רק דהדבר תלוי בגוף ובזמן שיהא ראוי לראות. שפיר תלי הש"ס זה בזה דכמו שכשר בזמן שאין בו ראיה גמורה כן כשר גוף שאין לו ראיה גמורה. משא"כ בנ"ד שגזרה רחמנא שצריך לראות הרוק א"כ אף שפסלה התורה סומא בע"א היינו משום שגזירת הכתוב שצריך לראות הרוק בשתי עיניו אבל בלילה שרואה באמת בשתי עיניו אפשר דכשר:. ובזה מתורץ היטב קושיא חזקה שהביאו האחרונים בשם הגאון בעל ת"ח שהקשה על הרי"ף ז"ל מהך דאמרי' במ"ק (דף ח' ע"א) דבין לאביי ובין לרבא צריכין תרי קראי בנגעים חד למעוטי סומא בא' מעיניו וחד למעוטי לילה ליתני חד וליתי אידך מיניה כיון דתלי זב"ז לפי שיטת הרי"ף ז"ל ולפמ"ש ניחא דהא בנגעים צריך לראות באמת הנגע שפיר ואי הוה כ' לכל מראה עיני הכהן למעוטי סומא בע"א לא הוה ידעינן לפסול לילה דה"א דגזה"כ הוא שצריך לראות הנגע בב' עיניו דוקא משא"כ בדין שאין בו דבר שצריך לראותו בשעת הדין וכן להיפך אי הוה כ' לילה בנגעים לא הוה ידעינן סומא בעין א'. דהא קאמרינן במשנה (פ"ב דנגעים מ"ג) דאף אם רק כהה עין א' לא יראה את הנגעים וזה לא הוה ידעינן מלילה כלל. א"כ שפיר תרווייהו צריכי:
את כ"ז העליתי בעזה"י להלכה בדרך שקלא וטריא. אבל למעשה לפי מה שמבואר בדברי רבינו הגר"א וכן ביש"ש דלדעת הראב"י סומא בעין א' מדינא פסול. כמו שהביא ראיה מהירושלמי וכן ביאר להדיא הגר"א שכן הוא משמעות הש"ס ובש"ע מובאים דבריו ודאי דאין להקל בזה ואף שבס"ח של מהר"י מרגליות מביא שרבינו שמחה עשה מעשה להקל אמנם הרב רמ"א ז"ל אשר מימיו אנו שותים בכל עת הלא סתם כרבינו ראב"י ז"ל ומי יבא אחריו להקל בזה ואין בזה ח"ו ביטול כבוד תורה אם יושיב אחר כיון שדברי הש"ע מונחים וכל הרוצה יבא ויראה שמחמיר בזה ואדרבה יותר יתרבה מזה כבוד שמים. וראוי לת"ח להניח כבודם בשביל כבוד המקום ית"ש:
דברי אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוולאזין