אור ברסלב

חוט המשולש חלק ג· רבי אליעזר יצחק פריד

סימן יא

סימן י

הנה לכאורה פשט לשון הסוגיא בכתובות (ד' ס' ע"א) מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חודש משמע כהר"ש הזקן מדנקט הש"ס דוקא אלמנה. גם הסוגיא ביבמות (ד' מ"ב ע"א) אשר משם הביאו התוס' ראיה לר"ת מדתני מעוברת חבירו ומינקת חבירו דמשמע סתמא. אמנם סוף הסוגיא (ד' מ"ב ע"ב) דשם דכ' וליתבעינהו ליורשים משמע דבאלמנה מיירי מדלא קאמר ולתבעי' לבעל או ליורשים [ואף שיש לדחוק דבגרושה פשיטא להו דלא תתבעיני' לבעל מהא דאמרינן בכתובות (ד' כ"ח ע"א) אר"ש ואי אתי קמן לדינא לא מיזדקקינן להו אמנם פשטא דלישנא מוכיח דבאלמנה מיירי]:

אך אין בזה כדי להכריע כהר"ש הזקן די"ל דאף ר"ת ז"ל לא קאמר זאת מדינא אלא מצד לא פלוג. וכן נראה ממה שהביאו התוס' מחלוקת הר"ש הזקן ור"ת בכתובות (ד' ס' ע"ב) על מה דמסיק הש"ס והלכתא מת מותר גמלתו אסור. ועיקר ראיית ר"ת דבאמת אסרו חכמים בכל גוונא משום לא פלוג. ובזה מדוקדק שינוי הסוגיות הך דכתובות והך דיבמות דבכתובות איירי הש"ס בגוף הדין לענין פלוגתא דתנאי כמה ימי הנקה לכך תנו בעיקר הדין דמשום זה אסרו. אבל ביבמות אשר שם מבואר עיקר האיסור פסק ותני סתמי מעוברת ומינקת חבירו. ואין לדקדק לפי"ז מהא דמקשה ר"פ לר"נ בכתובות (ד' ס' ע"ב) מהך ברייתא דרדופה דמוכח מינה דאין לחלק בין שארי נשים לנתנה בנה למינקת וכל החילוקים דמחלק הש"ס שם תיפוק לי' מהך דגרושה אסורה אף שאין בה חשש הנ"ל ע"ז י"ל דיש לחלק בין הך דגרושה דהחשש לענין הולד שחששו לפק"נ שוה גרושה לשארי נשים רק דהיא פטורה מלהניק ושפיר עבדי רבנן תקנתא דלא תנשא דלא פלוג. משא"כ בנתנה בנה למינקת אשר אין בזה חשש כלל לסכנת הולד אפשר דשרי. ולכן אין להקשות מהך מגרושה:

ובזה מתורץ ג"כ שינוי הסוגיות דבכתובות כ' לא תנשא וביבמות כ' לא ישא משום דבכתובות מיירי בעיקר הדין באלמנה אשר שם האיסור משום דמשעבדא אז עיקר האיסור משום דידה. משא"כ ביבמות דגזרו חכמים אף בגרושה אשר היא אינה משועבדת רק דחכמים חששו לתקנת הולד א"כ אז האיסור על האיש כמו על האשה:

ולפ"ז מה שהקשה הגאון בעל נוב"י על הר"ש הזקן הלא גם על ר"ת יקשה זאת כיון דעיקר הגזירה הוא ע"כ רק משום אלמנה ולב"ש גם על אלמנה אין שום חיוב דהא גם בחיי הבעל אינה משועבדת א"כ אין טעם לעיקר הגזירה. ותמהני על הנוב"י אשר חשב להכריע מזה רק לדעת הר"ש הזקן. ונראה דהנוב"י ס"ל ע"כ דלדעת ר"ת הוא זאת מדינא גם בגרושה. ולפמ"ש לא יעלה זאת על הדעת:

אך לתרץ זאת י"ל דלב"ש הגזירה במינקת הוא משום מכירה אשר אז ודאי גם בגרושה גם באלמנה יש לחוש משום סכנת הולד. ובזה מתורץ שפיר שכ' שמת בעלה בתוך כ"ד חודש דמשמע שהניקה אותו כבר. ושפיר תני שמת בעלה ובתוך כ"ד חודש דמשמע שמכירה כבר שיהא ניחא בין לב"ש בין לב"ה דלב"ה אף בשאינה מכירה ולב"ש עיקר הגזירה משום מכירה:

אך זאת יקשה לב"ש דעיקר הגזירה משום מכירה א"כ לא אתי שפיר טעמא דמעוברת דמסיק הש"ס משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דהא כשתלד לא תהא מכירה. אולי י"ל דמה דמסיק הש"ס אלא סתם מעוברת כו' דמשמע דחזר במסקנא מטעמא דדחסה הוא רק אליבא דב"ה אבל לב"ש ודאי גם במסקנא צריכין אנו לטעמא דדחסה במעוברת ואף דדחי הש"ס א"ה דידי' נמי ומסיק הש"ס אלא סתם מעוברת כו' היינו אליבא דב"ה אבל לב"ש ע"כ צריכין אנו לטעמא דדחסה. ובזה ניחא מה שכ' הרמב"ם פ' י"א מה"ג ה' כ"ה טעמא דדחסה במעוברת וכ' מפרשי הרמב"ם דלא הי' לו הגירסא בגמ' אלא סתם כו' אך על הש"ס גופא יקשה ל"ל טעמא דדחסה ולפמ"ש ניחא דמה דמסיק הגמ' אלא סתם כו' זהו אליבא דב"ה אבל אליבא דב"ש ע"כ צריכינן גם עתה לטעמא דדחסה. א"כ שפיר מביא הרמב"ם במעוברת הטעם דדחסה שיהא נ"מ [כאן חסר באמצע ולפענ"ד הבנתי אולי כוונתו שיהי' נ"מ מזה לדינא בין מעוברת למניקה לענין גרושה דבמעוברת יהי' אסור גרושה לכל הדעות אף להר"ש הזקן דמתיר בגרושה מניקה אפ"ה בגרושה מעוברת יאסור מטעמא דדחסה דלגירסת הרמב"ם ז"ל דלא גרסינן בגמרא אלא סתם כו' ישאר טעמא דדחסה אף לב"ה לענין גרושה ולב"ש אף לענין מניקה]:

ומדי דברי בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל ראיתי לבאר דבר חדש אשר רבינו הגדול בצחות לשונו הפליא לחסר תיבה א' ממה שכ' בש"ס שלנו סתם מעוברת למניקה קיימא דלמא איעברה ומיעכרי חלבה והרמב"ם ז"ל כ' סתם דלמא מיעכר חלבה וחסר תיבת איעברה:

אך דבאמת קשיא מאד בסוגיא מה שמסיק הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא ואם נאמר דבמניקה הגזירה דלמא איעברה ומיעכר חלבה הא כבר הקשה הש"ס מהך דג' נשים למ"ד במוך במוך א"כ הדרא קושיין לדוכתיה למ"ד במוך במוך או מן השמים ירחמו. לכך כ' הרמב"ם דלמסקנת הש"ס הוא דחיישינן במניקה דלמא איעכר חלבה היינו ע"י איזה סיבה אחרת ותדע שהרמב"ם ז"ל שינה ג"כ וכ' והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילין. ולפי לישנא דש"ס דידן משמע דמסמס לי' בבצים וחלב להולד אך לפמ"ש ניחא דגריס ליה מסמס לה בבצים וחלב פי' לתקן החלב שלה. אבל לפי הגירסא בש"ס דידן משמע דחששו דהקלקול בהחלב יהי' משום דמיעברה ובזה לא תועיל מסמסה. וזה נ"ל להרמב"ם דחששו חכמים אולי יתקלקל החלב מטעם סיבה אחרת. ונ"ל להביא ראי' לדעת הרמב"ם דהחשש דמיעכר הוא לאו משום דמיעברה [לבד הקושיא החזקה אשר בש"ס מה שכתבתי] דאמרינן ביבמות שם ד' מ"ג אמימר שרי למיארס ביום צ' א"ל רב אשי לאמימר והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כו' ההוא לענין מינקת אתמר. ולכאורה יקשה מהו החילוק הא תרווייהו גזירות דרבנן נינהו והא חזינן דבכתובות מביא הש"ס ראיה מג' חדשים דהבחנה להנקה ודוחק לומר דהנקה גרע טפי ושם מייתי ראיה מכש"כ דהא בג' חדשים יש חשש דאורייתא משום הבחנה:

אך לפמ"ש ניחא דהטעם דהנקה הוא משום דלמא מיעכר חלבה מעצמה והוא לא ישתדל לתקן ולפ"ז ניחא דא"כ לענין מינקת אין שום חילוק בין אירוסין לנשואין דכיון דתתארס ודלמא מיעכר חלבה אח"כ ע"י איזה סיבה הארוס לא ישתדל לתקן:

והא דגרסינן בש"ס דידן דלמא מעברה היינו לפי הס"ד דש"ס בכתובות דמותרת לינשא בכ"א חודש משום דאין החלב נעכר עד ג' חדשים אבל לרב ושמואל דמסקי צריכה כו' ע"כ דהטעם הוא דחיישינן דלמא מיעכר בלא עיבור רק מאיזה סיבה אחרת כנ"ל:

ובזה ניחא הא דלא הביאו מהך דרב ושמואל ראיה דגזרינן בכל גוונא אלא ע"כ דלדידהו הוא מצד הדין הוא כנ"ל:

עכ"פ מה דאסיקנא בנ"ד דבין להר"ש הזקן ובין לר"ת עיקר גזירת חכמים הי' אליבא דידן דפסקינן כב"ה. ואליבייהו הגזירה במינקת משום אלמנה הניזונית ומשום מכירה אף באינה ניזונית [וזה אף לב"ש]. ובמעוברת הגזירה אליבא דב"ה משום אלמנה הניזונית דסתם מעוברת למניקה קיימא] וגם משום דחסה ואליבא דב"ש במעוברת משום דחסה לבד דמשום סתם מעוברת כו' אין לגזור דהא לא יהא מכירה:

א"כ עיקר הפלוגתא דקאמר הוא לפענ"ד אם גם בגרושה הוי בכלל הגזירה משום לא פלוג דאלמנה או משום מכירה. או דבכה"ג לא שייך למימר לא פלוג כיון דהוא סוג אחר דמינכר דהרבה חילוקים יש בין אלמנה לגרושה ותו דהא תלי זאת ביש לה מזונות וזה ידוע דאלמנה יש לה מזונות ולא גרושה:

אך בין מכירה ללא מכירה הא ודאי דשייך לומר לא פלוג [ומשום זה נמצאו בדברי האחרונים שסוברים בדעת הר"ש דגם במכירה מתיר בגרושה. אך זה דבר שאין לו שחר דכיון דבמכירה הלא משועבדת לו כמו באלמנה המכירה ואיך שייך לאפלוגי בזה בין גרושה לאלמנה דכיון דמן הדין אסור במשועבדת לו] ובמכירה כיון דמשועבדת לו מוכרחים אנו לומר דאסור אף להר"ש וא"כ איך מתיר הר"ש באינה מכירה הלא בזה ודאי שייך למימר לא פלוג דזה בסוג אחד:

אך י"ל דזהו הסברא לפמ"ש התוס' בכתובות (דף ס' ע"ב ד"ה ואר"נ) דכל הגזירות אין לומר דגזרינן הא אטו הא דא"כ קשיא מדבי ריש גלותא כו' וא"כ מדמתירינן בי ריש גלותא הלא נראה דלא גזרינן במקום שאין חששא אטו מקום חששא אא"כ יש חשש בגוף הדבר א"כ לפ"ז נ"ל דפלוגתת הר"ש הזקן ור"ת תלי בפלוגתא אם מתירין בדבי ריש גלותא. דאם נתיר בי ריש גלותא א"כ לא אסרינן אלא בגוונא דאית בי' חששא אבל לא גזרינן גוונא דליכא חששא אטו גוונא דאית ביה חששא דנגזור גם בגרושה אטו אלמנה. א"כ לפ"ז אם נידוק מהך סוגיא דיבמות דקתני סתמא מעוברת ומינקת חבירו ולא קתני שמת בעלה משמע דאף בגרושה דלא שייך כלל הך חששא ובכל מיני נשים כאלו ואכ"ז אסרינן משמע דגזרינן אטו אלמנה א"כ כ"ש דיש לנו לאסור בדבי ריש גלותא משא"כ אם נאמר כדעת הר"ש הזקן א"כ שפיר יש להתיר בדבי ריש גלותא והר"ש הזקן יסבור דהאי דתני מעוברת ומינקת חבירו קאי על אלמנה דוקא א"כ לדידן דפסקינן דבי ריש גלותא שרי יש לנו לפסוק כדעת הר"ש:

אך לפר"ת שפיר יש לומר דבאמת הדרינן מהך דריש גלותא ג"כ כדעת הראשונים הסוברים כן. וא"כ נוכל לומר דגזרינן מקום שאין חששא אטו מקום חששא וכמו שמדקדק הר"ת מסתימת לישנא דגמ' דנקט מעוברת ומינקת חבירו. אך לפ"ז יקשה לשיטת ר"ת א"כ ל"ל לרב פפי לאקשויי לר"נ מהך ברייתא דהיתה רדופה לקשי ליה מהך גופא מדנקט הש"ס סתמא מעוברת ומינקת חבירו בין גרושה ובין אלמנה משמע דמזה מוכח דאף במקום שאין חששא גזרינן אטו מקום שיש חששא:

אך הרא"ש ז"ל בכתובות פ' אעפ"י סי' כ' כ' בדברי הר"ש וז"ל אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחוייבת להניקו מ"מ כיון דאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם. א"כ הרי דלדעת הר"ש לא תלי כלל במזונות רק משום דאלמנה אין לו אב תקנו חכמים שתניק את בנה. וכבר ביארתי אשר לכאורה מוכח כן מהך דקאמר הש"ס נתגרשה אינה כופה דשפת יתר הוא לכאורה כי הלא ידוע דגרושה אין לה מזונות ואם תלי זאת במזונות ל"ל להש"ס לאשמועינן זאת. ומשמע מזה דדוקא נתגרשה אינה כופה אבל אלמנה כמו גרושה באין לה מזונות חייבת להניק:

ובאמת דברי הרא"ש אלו תמוהים הם דלפמ"ש התוס' דר"ת הקשה דהא אלמנה נמי לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה להנשא. א"כ משמע דהר"ש הזקן ס"ל דטעם האיסור באלמנה משום מזונות הוא. אם לא דנימא דהרא"ש תירץ זאת מעצמו סברתו דהר"ש. אך למה ליה להרא"ש לתרץ דבריו מאחר דלא פסק כותי':

והנה בגוף הסברא של הרא"ש לכאורה קשה להולמו דהיכן מצינו תקנה זו שהאלמנה תניק את בנה אף במקום שאין לה מזונות ואף שאינו מכירה. לא מצינו זה בשום מקום. אך במה שהבאתי לעיל יש לדקדק ממה דקאמר הש"ס נתגרשה ד"ה אינה כופה דלכאורה מיותר הוא (וכבר ראיתי שהגאון בעל הפלאה עמד ע"ז) ובזה י"ל דזהו העיקר דדוקא נתגרשה אינה כופה משא"כ אם נתאלמנה אז הרי היא משועבדת ואם במקום שנותנין לה מזונות גם זה פשיטא אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דדוקא בגרושה משא"כ באלמנה אף דומיא דגרושה באין לה מזונות אעפ"כ כופין אותה להניק:

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה