אור ברסלב

חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין

סימן כה

סימן כד

שאלה בענין אשר קצת ההמון נוהגים לעשות ציצית צמר בטלית קטן פשתן ע"י הפסק עור. ולפי הנראה מהתחלת תשובתו האריך בזה הרבה רק אתנו אינו נמצא רק הפסק הלכה בזה:

תשובה השתא דאתינן לטעמא דחוט התפירה בטל הוא לגבי העורות. וכפי מ"ש הפוסקים בשם הר"ש גופי' (עש"ך סי' ש' ס"ק י"א) דהיינו טעמא דתופר כדרכו ואינו חושש אם מחבר הבגד צמר עם חוט הפשתן שתפרו בו העורות ודאי אית לן למימר דהיינו טעמא דכולא מנהגא דסרבלין של צמר ותחתיו עורות התפורים בחוטי פשתן מה"ט גופא דחוט התפירה בטל הוא לגבי העורות ותו לא צריכינן לדוחקים רבים ועצומים שנדחק הר"ש בפי' למשנה ט' וי' דפ' בתרא דכלאים. ובפרט תוספתא שהביא שם משנה ט' ואתיין כולהו משנייתא כפשטא דלא מהני הפסק עור או הפסק בגד וצמר גמלים בוודאי ראוי לבטל המנהג:

והנה בענין ביטול חוט התפירה יש לי מקום עיון דאף דסברא מתקבלת היא דהואיל ואינם באים אלא לחבר לא מחשב ובטל הוא לגבי העורות וכה"ג כ' המרדכי שלהי מס' ע"ז דאם ניקב הכלי למטה מרביעית ונתן עליו חתיכת מתכת צריך טבילה דקי"ל כמ"ד הכל הולך אחר המעמיד אבל אם תפרו בפתיל מתכת אין בכך כלום שאין זה כ"א מחבר חתיכותיה (הובא גם בב"י):

אבל תלמוד ערוך הוא ביבמות (דף ק"ב ע"ב) סנדל שתפרו בפשתן אין חולצין בו וכבר תפסו כל הפוסקים כפי' השני שברש"י דהיינו שתפרו בחוטי פשתן אלמא דחוט התפירה לא מיבטל ועל הא"ז שכתב בשם הר"ש דחוט התפירה בטל הוא (כמובא בתה"ד סי' רצ"ז) לא קשה מידי דהא"ז לטעמיה אזיל דס"ל דבמקום שרגילים לתפור מנעלים בחוטי פשתן חולצים בו דוקא לכתחילה (עיין ד"מ סי' קס"ט אות י' וכ"א) והא דאמרי' דאין חולצין בו היינו משום שדרכם היה לתפור בעור ולא בח"פ מש"ה אין חוט הפשתן בטל (ולשיטתו ניחא הא דנקט סנדל ולא מנעל אף למ"ד דחולצין במנעל לכתחילה משום דמנעלים מסתמא גם בימי התלמוד היו תופרין בפשתן. רק בסנדל שהוא מעור קשה היו דרכם לתפור ברצועות של עור ולשיטת החולקים עליו צ"ל דמש"ה נקט סנדל משום דבמנעל איכא מ"ד דאין חולצין לכתחילה ולהכי ניחא ליה יותר למנקט סנדל ומדוקדק יותר להנך דמפלגי בין לכתחילה לדיעבד בסנדל התפור בח"פ דלא שייך למנקט האי דינא כלל גבי מנעל) אבל מ"מ כל הנך רבוותא דפליגי עלי' דהא"ז גבי מנעל של חליצה הא חזינן דסברי דחוט התפירה אינו בטל לא מבעי הרמב"ם ודעמי' דפסלי אף בדיעבד. אלא אפי' הרא"ש ודעמי' דמכשרו בדיעבד הרי מבואר בהרא"ש טעמא דשריותא משום דאסמכתא בעלמא הוא. משמע דאי הוה דרשא דתחש דרשא גמורה הוי מפסיל אף בדיעבד אלמא דחוט התפירה אינו בטל:

אמנם משום הא לא תברא לדינא דידן דאי משום שאנו מדמין נעשה מעשה לסתור פשטא דכולהו מתניתא כמ"ש לעיל. ויש לחלק בין חוט התפירות העורות זע"ז. ובין חוטי תפירות המנעל דהנך דפסלי במנעל טעמייהו כמ"ש הש"ג שם דחוט התפירה מעמיד הוא והיינו דווקא במנעל שא"א לנעלו בשום אופן בלא התפירה ואינו נקרא מנעל אלא ע"י חוט התפירה התם הוא דאמרי' דחוט התפירה הוא המעמיד גמור. משא"כ שכתב הר"ש שידוע דרך התופר לחבר העורות לבגד צמר שעליהם בתפירות הרבה. דעת לנבון נקל לחלק ביניהם. דלא דמי למעמיד דתפירת המנעל:

בהא סלקינן דראוי לבטל המנהג הנ"ל והמבטליני' איישר חיליה:

סליקא להו שו"ת מהגאון רבינו חיים זצ"ל בסיעתא דשמיא

סוף הספר

תוכן העניינים

חוט המשולש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה