חוט המשולש חלק א· רבי חיים מוולוז'ין
סימן כג
בדין אתרוג הירוק ככרתי נחלקו האחרונים הרב ב"ח ז"ל דעתו להחמיר לפסול עד שיחזור כולו למראה אתרוג הכשר כשעוה וכזהב וס"ל דפסולו משום הדר הוא ג"כ לדידן דבעינן הדר אף דלר"י דס"ל דלא בעי הדר אין פסולו רק משום דלא גמר פרי אפ"ה לדידן גם משום הדר פסול ומפרש מש"ה תוס' סוכה (דף ל"א ע"ב) ד"ה והירוק להכשיר כשחוזר למראה אתרוג בתלוש היינו דוקא אחר שחזר וקמ"ל דאפ"ה חשבינן ליה גמר פרי אף שבשעת תלישה היה ירוק ככרתי ודעת הט"ז ומ"א להכשיר כשהתחיל מקצתו להוריק ככרכום דאז בידוע שסופו להוריק כולו ומסתמא גמר פריו ואף בלא הוריק כלל היה כשר לדעתם אלו היינו יודעים שסופו להוריק ככרכום רק משום שאין אנו יודעים פסול הוא אבל בהתחיל להוריק ודאי גמר פריו וכשר מתחילתו עיין דבריהם והמנהג להקל כדברי הט"ז ומ"א ולענ"ד ק' טובא חדא דא"כ פסול אתרוג הירוק לפי דעתם אינו פסול ודאי רק מספק שמא לא גמר פריו ואין זה במשמע דר"י פוסל משמע ודאי פסול דומיא דכושי ולבן כו' ועוד דכיון דעינינו רואין רוב האתרוגים בפרט הגדולים חוזרין הן למראה אתרוג כשמשהין אותן בכלי ומהתימא לפסול בסתם נימא מסתמא גמר פריו ויחזור למראה אתרוג דודאי רובן מוריקין קצת ולדעתם כל שמוריק קצת סופו להוריק כולו. ועוד קשה טובא דהא יש כמה פירות שאין מתבשלין באילן וכשמשהין אותן בכלי בתלוש מתבשלין כעין בושלי כמרי וכפניות ודומיהן וגמר בישולן בכלי בתלוש וא"כ מה ראיה היא זו אם סופו לחזור שנגמר פריו מתחלה דילמא מתחלה לא נגמר ובשהייתו בכלי הוא נגמר וכיון דקפדינן אגמר פרי מנ"ל לאכשורי ועוד קשה לענ"ד לפום טעמיה דר' יודא משום דלא גמר פרי הא קי"ל באתרוג הבוסר לאכשורי כרבנן דפליגי אדר"ע וגם במעשר לא קי"ל כר"ש דפטר אתרוגים בקטנן וע"כ מדחייב במעשר פירי הן לכל דבר וא"כ למה נפסול אתרוג ירוק משום דלא גמר פריו מה בכך הא לא בעי גמר פירי ופירי אמר רחמנא והא איכא והדר לא בעי ר"י וגם לדידן ס"ל ט"ז ומ"א דירוק הדר מיקרי וא"כ למה יפסל ירוק אף שגדול כמה וקטן הבוסר כשר זה מן התימה ומפורש לקמן דרבה מדמה אתרוג ומעשר להדדי ור"ש דמעשר דפטר כר"ע דפוסל באתרוג דבעי גמר פירי ודחי אביי ע"כ לא פסיל ר"ע רק משום דבעי הדר וליכא אבל במעשר כרבנן ס"ל משמע להדיא דאי לאו משום הדר רק משום גמר פרי ע"כ דגם למעשר בעי גמר פרי דאין סברא להצריך גמר פירי באתרוג טפי מבמעשר אי לאו טעמא דהדר. דאל"כ בפשיטות ה"ל למימר ע"כ לא אמר ר"ע דבעי גמר פירי רק באתרוג אבל במעשר לא אלא ודאי דזה א"א כלל דבאתרוג יצטרך גמר פירי יותר מבמעשר ואיפכא אית ליה לר"ש דאף דפטר ממעשר משום שאין מצמיח באתרוג מכשיר דפרי הוא וזו ראיה ברורה מאד דאין להצריך גמר פרי באתרוג טפי מבמעשר והיכי ניקום אנן וניפסל הירוק משום גמר פרי ומספק ובמעשר קיי"ל כרבנן דחייבין קטנים וגדולים וגם באתרוג מכשרינן בוסר ממש והנה במחלוקת ר"מ ור"י באתרוג הקטן כ' התוס' (שם ד' ל"א ע"ב ד"ה שיעור אתרוג הקטן) שאין זה ענין למחלוקת ר"ע וחכמים באתרוג הבוסר דהתם אפי' גדול כמה כאגוז וכביצה פסיל ר"ע משום שאין מצמיח או משום הדר כו'. וחלקו דשם איירי בשסופו ליגדל יותר דאז פסיל ר"ע וכאן כשאין סופו ליגדל יותר ואפ"ה בפחות מאגוז וביצה לא חשיב גמר פרי. משמע מדבריהם דמפרשי דברי ר"מ ור"י אליבא דר"ע דפסיל בוסר ובעי גמר פרי והיינו נמי טעמא דר"י ואח"כ כ' עוד דיתכן לומר דאף רבנן דמכשרי בוסר פסלי בפחות מכשיעור דבוסר חשיב פרי טפי משמע דיותר נוטה דעתם דר"מ ור"י דבעי גמר פרי בשיטת ר"ע אמרו דפסיל בוסר ודרך אפשר כ' דאף לרבנן פסול ודקדקו לכתוב דאתרוג בוסר חשיב פרי טפי ולא כ' גמר פירי דודאי רבנן דמכשרי בוסר לא בעו גמר פרי דבוסר לאו גמר פרי הוא רק דעכ"פ בעו שם פרי וס"ל דבוסר מקרי פרי ובפחות מהך שיעורא לא הוי פרי כלל ולא מקרי בוסר ולפ"ז היה נראה דגם במעשר לרבנן דבזוטר מהאי שיעורא פטור כיון דלא הוי פרי והא דמחייבי במעשר קטנים וגדולים היינו קטנים כשיעור ששנו כאן כאגוז וכביצה והנה בגמ' אמר הטעם לר"י משום גמר פרי ומשמע דהיינו אליבא דר"ע דבעי גמר פרי ולא אמר דלא הוי פרי והיינו משום דע"כ ר' יהודא כר' עקיבא ס"ל מדפסיל ירוק משום גמר פרי אפילו גדול כמה אבל לר"מ אין ראיה דסבר כר"ע דמכשיר ירוק ככרתי. ופוסל בקטן מכאגוז ולכן כ' טעם דבוסר חשוב פרי טפי כו'. ונראה דלהכי נקטו תחלה לדברי ר"ע ואח"כ לדברי רבנן משום דר"י כר"ע אתי' מהך דירוק כיון דלא בעי הדר או כר"ש דפטר ממעשר דלא הוי פרי אבל ר"ע טעמיה לאביי שם משום הדר והיא מסקנת הגמ' שם וכן מסיק בירושלמי דר"ע לא מודי לר"ש דהרי מנומר והרי גדול בדפוס כו' פסול באתרוג וחייב במעשר כו' והיינו כטעם אביי בגמ' דילן משום הדר. ולפי"ז ודאי קשה טובא כנ"ל מניין לנו לפסול משום גמר פרי לרבנן דמכשרי בוסר ומחייבי גם במעשר. אלא ודאי נראה עיקר לכאורה כדברי הב"ח דעיקר פסול הירוק לדידן משום הדר כיון דלא קיי"ל כר"י דלא בעי הדר וירוק לאו הדר הוא ולר"י הוא דאמר טעמיה. משום גמר פרי אבל פסקינן כוותיה ולא מטעמיה וכי תימא מנ"ל כיון דר"מ ע"כ סבר ירוק הדר הוא מדמכשר ליה אף דאיהו בעי הדר י"ל דנפקא לן האי טעמא מפלוגתא דר"ע דפסיל בוסר וע"כ בגדול כשיעור ואפ"ה פסול משום הדר וא"כ מאיזה טעם ס"ל לר' עקיבא דאינו הדר ומה הפרש בינו לבין אתרוג שאין סופו לגדל יותר ומי יודע אם הוא מאותן שסופן לגדל יותר. אלא ודאי מראיתו מוכחת עליו שלא נגמר גידולו ואין מראהו דומה למראה אתרוגים גמורים אשר המה ירוקים ממש כשעוה וכזהב ואלו היה נגמר פרים היו מראיתן דומה ממש למראה אתרוגים גמורים לכן קודם גמרם אין נקראין מהודרין דאל"כ במה נפרוש ביניהן אלא ודאי מצד מראיהן שאינן כמראה אתרוג ניכר שהן בוסר ופסיל ר"ע ורבנן מכשרי כיון שאינו ירוק ככרתי לגמרי הדר מקרי. ועוד יש לפרש לד' הב"ח דפסול ירוק מטעם הדר הוא מן הירושלמי על הך דירוק ככרתי בעי קומי ר' אמי כהן כרתינן או דדמי להן כרתינן אמר להם כהן כרתינן ומייתי איזה ירקרק שבירוקי' כשעוה וכשושנת כרמל סומכוס אומר ככנף טווס כו' וכא הוא אומר הכין ומשני שניה היא דכתב ירקרק עכ"ל וצריך ביאור מאי קא"ל ומאי משני ופי' בעל ק"ע דמקשה על המשנה דאתרוג ככרתי הוא נקרא ירוק פי' גרין. ושם במשנה דנגעים משמע דגעל נקרא ירוק דהיינו כשעוה ואינך ומשני דהתם בנגעים כתיב ירקרק וירקרק הוא געל אבל במתני' גבי אתרוג תנן ירוק וירוק הוא גרין. ואין פי' נכון דאדרבה מכאן דקדקו תוס' ורא"ש ורשב"א מדאיצטריך למתני ירוק ככרתי משמע דסתם ירוק הוא געל והוא מוכרח. ועוד מה חילוק בין ירוק לירקרק דפי' ירקרק הוא מורה על ירוק הרבה עמוק אבל היא אותה המראה עצמה דירוק רק עמוקה יותר וע"ז מורה לשון ירקרק כמו שאין חילוק בין אדום לאדמדם רק בעומק כדאיתא שם איזה אדמדם זו זהורית עמוקה וזה דבר ברור ומושכל ואין חילוק שינוי מראה ביניהם ולדבריו הרי הוא מראה אחרת לגמרי. ועוד למה הכניס ביניהם הך דכהן כרתינן כיון דאמתני' קאי ואין להאריך בדקדוקי' ובעזה"י נ"ל פי' הירושלמי דבעי מר' אמי אי דוקא ככרתי לגמרי הוא פסול אבל כשיש בו קצת מראה געל ע"פ כולו אף שאינו כשעוה ממש הוא כשר ובכלל מראה אתרוג הוא או נימא אף דדמי להן כרתינן פי' ואינו לגמרי ככרתי ג"כ פסול עד שיהא ירוק כשעוה לגמרי שאז הוא מראה ירוק סתם שהוא געל וידוע שלשון דומה הוא שאינו לגמרי רק דמיון קצת כדאי' סוכה ל"ב א' דומה לחרות ועי' פירש"י ז"ל שם] ואמר כהן כרתינן פי' הא אם מראהו דומה קצת לגעל כשר אף שאינו כשעוה למראה ירוק יחשב וע"ז מקשה דהא שם בנגעים בעינן דוקא כשעוה ואינך ואז הוא דמקרי ירוק סתם וכא הוא אומר הכין פי' וכאן הוא אומר שכל שאינו ירוק ככרתי לגמרי בכלל ירוק סתם הוא ומשני שניה היא דכתיב ירקרק פי' דלשון ירקרק משמע עומק הרבה במראה הירקות שהוא געל ולהכי בעינן דוקא כשעוה הא ירוק סתם אף שאינו כשעוה כשר רק שיהא מראהו כולו נוטה לגעל ולא ככרתי זהו נ"ל בבירור פי' הירושלמי והוא ברור ונכון לענ"ד ולפ"ז משמע דפסול ירוק ככרתי הוא משום הדר דאי משום גמר פרי א"כ מה ענין זה לדין ירוק דנגעים הא אפי' ירוק ככרתי אינו פסול רק משום שמא לא גמר פריו וע"כ ס"ל דכל שאינו ככרתי ממש הוא גמר פרי או סופו לגמור וא"כ מאי מקשה מהך דנגעים מאי איכפת לן אי מקרי ירוק סתם אי לא אלא ודאי משום הדר הוא דבעינן שיהא בו מראה אתרוג וכ"ד הב"ח ואף דברי התוס' שם ד"ה והירוק יכולין להתפרש כן שכונתן אחר שחזר למראה אתרוג וקמ"ל דלא נימא הרי לא גמר פריו ואף אם לא נפרש כן בדברי התוס' אין לזוז מדברי הב"ח שכן מוכח מדברי הגמ' בהך דמדמי אתרוג למעשר לדברי רבה רק אביי מחלק מטעם הדר. וכיון דקיי"ל למעשר פרי הוא גם לענין מצוה יחשב פרי אם לא דטעמא משום הדר כמ"ש וכן מוכח מהירושלמי בבירור. וכן מצאתי בחידושי ריטב"א בשם הראב"ד גבי מנומר שכתב דדוקא ממראות הפסולות כו' וחשיב ג"כ ירוק ככרתי הרי להדיא דאף במקצתו ירוק ככרתי בב' וג' מקומות פסול משום הדר וכ"ש ברובו ככל פסולי מראה דמשום הדר וכ"כ הר"ן ז"ל בשמו וגדולה מזו כ' הריטב"א בר"פ לולב הגזול בהא דמסיק תיובתא דרבא דאמר דר"י מודה באתרוג דבעי הדר והק' ריטב"א דא"כ סליק פרקין דלא כר"י דלא בעי הדר ואלו במשנה לא פליג ר"י רק בהנך תרי דירוק ובהך דכאגוז ותי' דר"י מודה בכל פסולי הדר שאינו כברייתו ולא פליג רק ביבש ששמו עליו כו' משמע להדיא דגם ר"י ס"ל בירוק ככרתי פסולו משום הדר הוא ומשום דלא גמר פרי הוא דלא מיקרי הדר. ותרווייהו צריכי לר"י וכ"ש דלרבנן משום הדר הוא כמש"ל ונפלאתי מאד על האחרונים שלא הרגישו כלל בדברי הריטב"א וראב"ד ור"ן אלו שהן מחמירים ולא הזכירו ויש להחמיר כדבריהם והר"ן ז"ל בתראה טובא ובפרט לדברי תוס' הנ"ל אין מבוארין כ"כ להקל וכמש"ל וגם בתיקוני הזוהר הק' משמע דטעמא משום הדר הוא בתיקון כ"א וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא כן צריך דלא יהא פסול באתרוג לקיימא קרא כולך יפה רעיתי כו' ואם היא ירוקה היא משובחת יתיר כגונא דהוית אסתר ירקרוקת בגין דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות ובתיקונא שבעין עלין דאילנא אינון קווצותיו עלייהו אתמר ראשך עליך ככרמל כולהו ירוקין דהכי צריכא שערא דאיתתא דאיהי ברתא דמלכא למהוי ירוק כשבעה מיני דהבא ואתרוג איהו ירוקא ואסתר מתמן הוית ירקרוקת הרי להדיא מבואר מדבריו הקדושים דעיקר מראה אתרוג הוא כמיני הזהב ועיקר געל או נוטה לאודם דלא כמו שראיתי בס' א' לפרש דברי הזוהר תיקון כ"א על ירוק גרין עפ"י ד' רש"י ז"ל במה שאמרו אסתר ירקרקת היתה וכ' רש"י ז"ל כהדסה ע"ש ודייק לה מדקרי לה הדסה ואין זה מוכרח בגמ' ואין להאריך וד' הזוהר תיקון ע' מבוארין להדיא להיפוך דבעינן מראה זהב וגם איך אפשר שנפרש ד' הזוהר דירוק גרין משובח יותר דלא ככולהו תנאי דפליגי אם יש להכשיר ירוק ככרתי אבל לא שיהא מן המובחר וגם הך דאסתר כו' נוח יותר לפרש כד' הזוהר שכן דרך החולים המוריקים להיות פניהם דומין למראה געל והוא סתם ירקון ר"ל ולא למראה גרין ודעת הב"ח ז"ל מוסכמת גם לדברי הזוהר ז"ל ע"כ יש להחמיר בדבר לחזר אחר אתרוג שכולו מראה געל או דומה לגעל עפ"י ד' הירושלמי דלא בעינן כשעוה ממש וכמש"ל ואז הדר הוא לכל חסידיו כנלענ"ד בעזהש"י:
התשובה הזאת מצאתי בין כתבי אא"ז הגאון זצ"ל ולפי הנראה מריהטא דלישנא ומבירורא דשמעתתא דא נראה כי מפיו יצאו הדברים האלה: