חוות יאיר· רבי יאיר חיים בכרך [החוות יאיר]
תשובה קעב
א שאלה: הא דכתב הב"י בש"ע ח"מ סי' רל"א סי"ד מקום שנהגו להכריע צריך להכריע טפח ובמקום שלא נהגו להכריע שוקל עין בעין וצריך להוסיף אחד מק' בלח וא' מתי"ו ביבש וכו' וכ' בסמ"ע דבדבר לח לא נדבק וכו' ולא הבנתי דאדרבה דבר לח נדבק יותר מדבר יבש ועוד דגם הטעם הוא היפך הסברא וכלפי לאי:
ב תשובה: תמהתי על גברא רבה דכוותך שישים לבו אל דבר פשוט כזה אחר שהטעות ניכר דמלת ל"א סמי מכאן וכן הוא בפי' רשב"ם להדיא בגמ' פרק הספינה דפ"ח מ"ב.
ג האמנם יותר היה ראוי לך לשית אל לב ולהתבונן דלשון הש"ע משמע דקאי על תוס' שהוא נגד ההכרעה שלא מצינו בשום מקום הכרע' במדה וא"כ איך יתכן טעם הסמ"ע שנלקח מרשב"ם שנדבק בכלי וא"ת הא מיירי בלח וא"כ ע"כ במודד דהא ודאי ליתא רק מיירי בלח הנשקל כגון חמאה (וי"ל דנשאר דבוק מעט בכף המאזנים וזה דוחק) וגבינה לחה וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ח מהל' גניבה וז"ל במי"ג כיצד מכר לו עשר ליטרא לח וכו'.
ד ובכה"ג צ"ע על מ"ש הרשב"ם שם בדקה קב לא ימוד בגסה סאה דהוי הפסד דלוקח דאין לו משהה קבין רק הכרע אחד ואובד חמשה הכרעות וכי מה ענין הכרע למדה ובסמ"ע כ' הטעם מפני שא"א לצמצם ויהיה' בכל מדיד' קצת עודף ושבפרישה כת' שכ"פ הרשב"ם ואין לי ספ"פ כי צ"ע דלשון הכרע לא משמע כן ועוד צ"ע דאפי' במקום ששוקלין עין בעין לפי מה שפי' הרשב"ם דה"ה במדה דלח צריך להוסיף א' ממאה ומה לי אם מודד ו' קבין קב קב או סאה בפ"א ונראה דמטעם זה פי' הטור הא דדקה וגסה באופן אחר כמ"ש הסמ"ע רק שצ"ע על מ"ש הסמ"ע על לשון הש"ע שהוא לשון הטור פי' הרשב"ם וסידור דברי והפוכים.
ה עכ"פ לא מצינו בשום מקום הכרע שחייבוהו חז"ל או שעשו נגדו קצת כשמודד עין בעין בדבר לח הנמדד כי לא שייך בזה כמות ידוע כמו גודשא רק דמ"מ יש גם בלח הנמדד חסר ויתר ונקרא בלשון רז"ל במנחות ד"ץ כירוצי המדות וקרי לי' שם ג"כ גודש יע"ש.
ו ואע"פ שיש שנתות במדה מ"מ יש קפידה אם השנתות מגולין קצתן או מכוסין בדבר הנמדד ומגמ' משמע דלא היו רגילין בשנתות והכי מוכח בפי' רש"י שם מנחות גם בדרך דחוק אוקי הש"ס בב"ב פ"ה דפ"ו ע"ב הכי שיש שנתות אם לא במדות שבמקדש לחד מ"ד מנחות פ"ט ובלאו ה"נ יש כמה רמאות שהשגיחו רז"ל עליהם בקינוח המידות ובהטפת ג' טיפין ובפ' אין צדין שפלוני כינס שין גרבי ממיצוי המידות וחבירו מבירורי המידות והיה אפשר לפרש מ"ש בגמ' אין מוחקין במקום שגודשין וכו' גם בדבר לח הנמדד כגון יין ושמן ופי' מוחקין לא ר"ל ע"י מחק שדברו רז"ל דלא שייך בלא (אפשר שג"כ שייך) רק פי' מוחקין שוה לשפת הכלי ופי' גודשין מבורץ כי בלי ספק כל משקה עולה למעלה קצת (ובלשון רז"ל טפופות עי' יומא דמ"ח ע"א ונ"ל דזה הוא צדק משלך דבמדת הלח הנמדד ועדיין צ"ע מה הוא צדק משלך דגבי מדידה דיבש וע"ק על מ"ש הרשב"ם דפ"ט ע"א ולפחות לו מן הדמים וכו' ובספרי יליף לכלהו מוצדק דמיותר וא"כ קשה צדק משלך במקום דמעיינין מנא ליה) ובזה יש חילוק בין משקה למשקה וזה קרי ליה הרשב"ם הכרע. רק שרשב"ם גופי' פי' על הוסיף דמים שאמר הש"ס גבי גודשין שוהא שליש וכ"כ בטור וש"ע מכלל דס"ל דענין הגדישה היא במדיד היבש.
ז והנה במיימוני ראינו שלא זכר הרמב"ם במוחקין במקום שגודשין וכו' תוס' או פחות שליש במדה או בדמים רק כ' סתם בלשון הש"ס להוסיף ולפחות והנה אף שזה דרכו לתפוס לשון הגמ' בכל מקום מ"מ פה נראה דיש קפידה שלא לזכרו ואני תמה על הרשב"ם וטור ושאר הפוסקים שזכרוהו כי אינו מדוקדק בשום ענין כמו שנבאר בג"ה וגם רז"ל שכתבו בפ"ק דעירובין ש"מ האי גידשא תלתא הוי לא דברו רק במדה שארכה ורחבה כפל בגבהה וכ"כ רש"י בפי' שם סוף הסוגיא משכלו הדק והישר כי הגודש מתרבה בשטח שלמעלה וגובה הכלי אינו מעלה ואינו מוריד בזה כלום כי כלי ה' על ה' וגובהו ח' מחזיק ריש וכלי שהוא יוד על יוד וגובהו ב' מחזיק ג"כ ריש הלא גודש כלי השני כפול ומכופל יותר על הראשון וא"כ וכי שמעינן בשום מקום שנתן התנא שיעור כלי מדה בגובה ואודך ורוחב שניתן שיעור לתוס' דמים שהוא שליש.
ח וגם בכל דור ודור יש שינוי באורך ורוחב המידות כי מדות דגן בקצת מקומו' ג' גדושות הם ד' מחוקות ובקצתם ב' הם ג' ובקצתם ד' הם ה' ושם בש"ס דעירובין גופי' די"ד ע"ב לא הונח לי ואני תמה אם לא הרגישו בו רש"ל ורש"א דמלבד מ"ש רש"י על תלתא הוי שר"ל בכלי שאורכו ורוחבו כפל גובהו דוגמת ים של שלמה דמיני' נלמד כבפי' רש"י.
ט וא"כ גם בור ספינה אלכסנדרית דמייתי צ"ל שהיתה לערך הזה. (וכן שידה תיבה ומגדל וכוורת השנויים שם ובלה"נ לא דמי דק"ל דאותן כלי' לענין טומאה נמדדים מבחוץ וכ"פ רמב"ם הלכו' כלים פ"ג מ"ד כב"ה רפי"ח דכלים ומדת יבש הוא בפנים וכבגמ' וכן המקוה) ומ"מ תימא [עי' רש"א שהרגיש בזה ע"ש שכ' קרוב למ"ש בע"ב בפי' האי גודשא] הרי מבואר בש"ס דים של שלמה היו ב' אמות עליונות עגולות וג' אמות תחתונות מרובעות וא"כ ע"כ נאמר שג"כ בור ספינה הנ"ל ואינך כך הם.
י ותדע שהרי אם היה יש"ש כלו עגול מתחתיתו עד ראשו ואם היה מרובע היה מחזיק אלפים בת שהם ו' אלפים סאה וע"י עיגולו נתמעט רביעית הרי נשאר ד' אלפים ת"ק סאה. שהם אלף ת"ק בת וגודשו כבר נאמר שהוא אלף בת שהוא גודש עשר אמות על עשר אמות עגולים שהרי ראשו עגול וא"כ האי גודשא דכלי עגול ב' שלישים הוא לא שליש מלבר ודוק.
יא ויתמעט הגודש לערך מה שמחזיק תוך הכלי אם ישאר למעלה עגול ולמטה יהיה הכלי מרובע לפי מה שהמרובע בגובה הכלי רב או מעט כי הגודש הוא לפי שטח עליונו של כלי ואף אם יהיה רק העגל גובה אצבע והנה בור ספינה הנ"ל אם הוא כסתם בור שהעומק יותר מאורך ורוחב דסתם בור גובה י"ט ובור עגול כבפרק הפרה וכן נמי שידה תיבה ומגדל אי אפשר לומר שארבעים סאה בלח יהי' כוריי' ביבש בערך גודש שליש שאינו רק באורך ורוחב כפל בגובה ולפי מ"ש יש עוד תנאי שג' חומשי גובהו למטה מרובע וב' חומשי גובהו למעלה עגולים.
יב ומפני כך אפשר גזרו אומר רז"ל שמקום שנהגו למוד במחיקה לא ימוד בגדושה ע"מ להוסיף ולמטעט במידו' ובדמים משום דא"א לידע מיצוי היתרון והפחת במדה עגול' כלה או הרובע' אף כי ישתנו בשטחן באורך ורוחב וגובה ולא יהיו בערך יש"ש ויהי' אונאה ופתח לקונה או למוכר לכן לא ישנו מנגן ומ"ש מקרא דצדק הוא אסמכתא ודיקא נמי לטעם של הרשב"ם ג"כ אינו רק גזירות חכמים מחשש ודוק.
יג ולולי דמיסתפינא מדבר שקר אמינא דמ"ש בגמ' דעירובין אמר אביי ש"מ האי גודשא תלתא הוי ופי' ר"ת דנ"מ לענין מקח וממכר את התנה לתת לו מדה גדושה ונ"ל שר"ל אם קנה מדה גדושה בעד א' ר"ט ושם מקום שמוחקין פוחת לו שליש וכן אם אין לו רק מדה א' מחוקה והיה אפ"ל דלה"ק ש"מ האי גודשא נקט האי ר"ל באופן זה ובערך זה כפירש"י שאורך ורוחב פי שנים בגובה ונ"מ שראוי לעשות המדו' בתבני' הזה אם ירצו לנהוג למכור בגודש זה דרך תורה וממוצא דבר אתה למד שמ"ש רבא האי גודשא תלתא הוי אינו מכווין [והאי מלתא דגודשא תילתא הוי יליף בש"ס מכח קושיא דמקשה על קרא דאלפי' בת יכיל והא כתיב שלשה אלפים בת יכיל ומשני ההוא לגודשא וש"מ גודשא ילתא היי ולכאורה איכא למידק למנ"מ שינה עזרא מידתו ושיערו בגודשא וניחא לי כמ"ש רש"י ושאר מפרשים בכמה דיכתי בדברי הימים שכל אותו ספר נכתב לכבוד מלכי בית דוד לכן נפליג בכל מעשיהם ומאורעות שלהם ה"נ הגדיל מדתו להפליג במעשהו וכ' שיעורו בגודשא אע"פ דהכל חדא ומ"מ דבר זר הוא שנשער כלי העשוי לדבר לח ולעולם לא נמדד בו דבר יבש בגודשא דהוי תלתא יותר בדבר יבש וכבר כתבנו דש"מ האי גודשא וכו' אינו כלל לכל כלי המידות.
יד ואחר שנ"ל שכל בכה"ג ניתן רשות לישב סתירת הפוסקים שלא כתירוצו של הש"ס כי ע' פני' לתורה ולא דמי למלתא דתליא בסברא דא"א לישב קושית הש"ס בסוגיא באופן אחר ממה שתירץ הש"ס אדרבא מחזקינן לתימא למה לא תירץ ש"ס באופן אחר דמרווח מיני' מש"כ פסוקים דסתרי ניתן דרוש הן חוץ לפשוטן או סמוך פשוטן כמו דחשיב מי"ג מדות שני כתובים המכחישים ואמר וכן שני כתובים וכו' עד שיבא כתוב השלישי ר"ל וכן שני כתובים ניתן ג"כ לידרוש עד שיבא הכתוב השלישי ותתישב דעתינו ומ"מ נ"ל פשוט דמ"מ גם בההיא דבא כתוב השלישי והכריע מ"מ ג"ג ניתן לדרוש.
טו ומ"ש וכן כ' ברשב"ץ בשם מהר"ם שהוא כמו וכאן ומצאתי ראיה לזה וכן הבן שואל פי' בפרק ארבע פסחים בפירוש הרע"ב ור"ל דר' ישמעאל דרש דרוש בי"ג מדות ריש ת"כ על פסוק ויקרא אל משה ושם הוא דרש דשני כתובים ופסוק השלישי כמפורש שם. וכמו שכתבתי פי' הראב"ד דב' כתובים המכחישים ניתן לדרוש והנה הרב בק"א הקיף על פי' זה מצודות וחרמים קורי עכביש חבילות קושיות אין בהם ממש ופי' שאינו מדה מי"ג מדו' רק קמ"ל בהיפך דש"כ המכחישים לא נתנו לידרוש וכ' שמה שמצינו בכמה דוכתי דרז"ל כמו קראי לאהדדי ומתרצי להו היינו דברים שאין בהם הכחשה וסתירה גמורה רק אפשר להכריע ולתרץ וכו' יע"ש והגאון החסיד בשל"ה דשצ"ה ע"ב מייתי דבריו וקלסם. ובאשר אין לפני משא פנים אף כי להחזיק בדעת הקדמונים הוא הראב"ד ז"ל אני אומר לא ירד בני עמו כי מלבד הדוחק בפי' וכן ש"כ מצד עצמו אף כי תם אני לא אדע אם אין מקום להכריע ולתרץ סתירת הכתובים למנ"מ הזהירו רז"ל שלא נדרשם.
טז ומה דמייתי הק"א למשל מ"ש רז"ל כתוב א' אומר תקדיש וכ"א אומר אל תקדיש שאינו סתירה גמורה לפי שיש הרבה מיני הקדש לא ידעתי אם חיוב ושלילה אינו סתירה מה נקרא סתירה ומ"ש לפי שיש הרבה מיני הקדש בכל סתיר' הכתובים ע"כ יש לחלק חילוק מה אם נתרצם ודאי אח"כ אין כאן סתירה ובהא תקדיש ואל תקדיש גופי' משני לה הש"ס בעירוכין דכ"ט באופן אחר לא מצד חילוק בחינות יע"ש.
יז וכ' עוד דמה דמייתי בת"כ ש"כ המכחישים מ"ש וירד ה' על הר סיני עם מ"ש כי מן השמים דברתי עמכם דזה הוא סתירה גמורה שאם הוא בשמים אינו בארץ וכו' לכן אין לנו רשות לדרוש במחילה מכבודו אזל בתר איפכא והת"כ גופי' לא נקט לי' רק למשל ולפי אמת אינו סתירה כלל לא גמורה ולא בלתי גמור' כמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא והפייט יסד יה אנה אמצאך ואנה לא אמצאך (וכן דרך רז"ל להקשות קראי אהדדי אע"פ שבאמת אינם מתנגדים וכמעט כלם כך הם ע' בסמ"ק רשמנו כל הנמצאים בהלכות והנה בפ' אין דורשין מקשין כתיב שש כנפי' לאחד וכתבי ארבע כנפים וכתבו התוס' שם די"ג ע"ב אע"פ דחד בשרפים וחד בחיות מסתמא גם חיות יש להם שש כנפים. ואין לך דוחק גדול מזה.
יח והריטב"א הוסיף ובכה"ג איתא בש"ס ב"ב דצ"ט ע"א דרמי אהדדי מ"ש פניהם איש אל אחיו נאמר פנים לבית אע"פ דקמא נכתב במשכן והשני במקדש וע"כ משו' דמסתמא שווין ולדעתו הוי ב' כתובים המכחישים לדעת רז"ל ואין שום פסוק מכריע ומ"מ הם תרצוהו. והמפרשים פרשוהו באופן אחר כי רש"י פי' שגם כרבים דמשה היו אדוקין על הכפורת במקדש חוץ מאלו של שלמה שהיו עומדין על הארץ כמבואר בקראי והרד"ק כ' שכשם שנשתנו במקום עמידתם נשתנו ג"כ בפניית פניהם ובז' נרגא במ"ש הריטב"א מסתמא וק"ל.
יט והנה שם בש"ס לא רמי אהדדי רק אמוראי פליגו איך היה במקדש ח"א פניה' איש אל אחיו ומקש' והא כתיב פניהם לבית ומשני כאן בזמן שישראל עושין רש"מ פי' רשב"ם שכך עשו מתחלה רק כשאין עושין רש"מ פניהם לבית ואידך ס"ל פניהם לבית ומקשה והא כתיב פניהם אל אחיו משני דמצדדי אצדודי וכתבו רשב"ם ותות' דא"א לתרץ כאן בזמן שישראל עושים רש"מ וכו' כי ס"ל שנעשו פניהם לבית ואיך יעשו מתחל' באופן שאין עושין רש"מ וקשה לי דאחר שהיו הדורות קצת' רשעים קצתם צדיקים איך ישתנו הפיכת פניהם מדור לדור ועד למה נכתב בתחיל' הבנין דס"ל לחד מ"ד כמשו פניהם אא"א סימן רע שלבסוף קלקלו והיה פניהם לבית ודוחק לומר ע"פ מ"ש כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת וגו' ונאמר דבחינוך שלמה את הבית תיכף ראו נס לרעה בהפיכ' פני הכרובים.
כ ולולי דמסתפינא אמינא דל"ק למ"ד פניהם לבית הא דנאמר במשכן ופניהם אא"א משום שהיה אז ישראל במעלה עליונה ובחב' יתירה וזה מבואר בגמ' דסנהדרין כד הוה רחימתן עזיזא אפותי' דספסירא גנינן שנא' ודברתי אתך מעל הכפורת וכו' יע"ש באמת יש סתירה לזה הן מפשטן של כתובים כמ"ש ואתהלך מאהל אל אהל וגו' ונא' כי לא באתם עד עתה וגו' הן ממ"ש בזוהר בסוד אלף זעירא כי מלכא עד דיתיב על כורסי' לא מלכא עילאה איקרא עי' בזוהר עמוד תק"ה ויש לתרץ בפנים שונים. נקוט מיהא מגמ' הנ"ל דבמשכן היה רחימתא עזיזא וס"ל לההוא מ"ד דשהמע"ה ידע זה לכן עשה פניהם לבית. ולא כפי' רשב"ם שעשה נס לרעה ולכן לא הוי מצד לתרץ לאידך מ"ד הכי דעכ"פ פניהם אא"א מורה רחימא עזיזא וזה היה במשכן.
כא נקוט מיהא דשם מפני דפליגו אמוראי ומפני כי מעשה הכרובים היה מעשה אדם ותכליתן השריית שכינה על גביהם צריך טעם לשינוי הפסוקים ולשינוי המעשה (דלולי טעם ודאי קשיא במ"ש ריש עירובין אשכחן מקדש דאיקרי משכן ולכן ילפי מהדדי יע"ש גם מס' סוכה ד"ה ע"ב ועי' תוס' שבועות די"ו ע"ב (ועוד דשם גבי פניהם דב"ב לא רמי קראי אהדדי כלל רק פליגו מ"ד בכרובים דשלמה ומקשי למ"ד פניהם אא"א מקרא ואגב מקשה גם אאידך ודוק) מש"כ במעשה מרכבה אין מקום קושיא לאלהינו שני כתובים הנאמרים חד בחזיות וחד בשרפים.
כב והנלפענ"ד בזה כי הש"ס שם בחגיגה סמכו על דרוש ברור ופשוט שהיה לרז"ל על טעם בשתים יכסה רגליו וכ"פ רש"י בישעיה והוא ממדרש אמור לפי שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל שלא יזכר עון העגל ומזה מוכח דילפינן זה מזה שהרי קרא דכך רגליהם בחיות נאמר ריש יחזקאל בתר קרא דד' כנפים וע"כ מ"ש גבי שרפים שש כנפים לכסות ב' מהם רגליהם ה"ה גבי חיות רק שבעת החרבן שנאמר קרבו פקודת העיר וארז"ל שר"ל חטא העגל שנתעורר אז כמ"ש באגדת חלק כ"ד דורות נגבה פסוק זה של וביום פקדי וכו' וזהו מ"ש כביכול נתמעטה פמליא של מעלה וכמ"ש רבנן שם שנתמעטו אותן שמכסין בהם רגליהם ודוק. נמצא לפי שיטתנו ודאי יש רמיותא קראי אהדדי והם שני כתובים המכחישים ואין כאן פסוק מכריע וחז"ל תרצוהו ודרשוהו ואם היה אפשר לקיים זה בכל מקום היה הידור לדרז"ל מה שא"א ברובא דרובא כמ"ש במנחות ר"ד ס"ח ככתיב עד יום הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה ובסנהדרין דל"ב ר"ל רמי כתיב בצדק תשפיע את עמיתך וכתיב צדק צדק תרדוף ורבים כאלה.
כג סוף דבר בין סתרו בין לא סתרו נדרש עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע וכמ"ש הראב"ד והרי מצינו פסוקים רבים בשני חיי מלכים גם בשאר דברים שסתרו קראי דמלכים לראי דד"ה ואפשר דדעת בק"א דאין י"ג מידות רק בתורה לא בנו"ך.
כד מ"מ האמת יעשה דרכו כמ"ש ומפני דבאגב דברינו בדרכי חשבון על גמר' דעירובין באנו לתרץ תרי קראי דמדת ים של שלמה מדעתינו דלא כש"ס נמשכו דברינו בע"ה עד כאן) והרב עצמו הרגיש בזה לקמן בפיסקא ד' ל"ו ע"ג רק שכ' שהסתירה על מקום שנשמט ממנו הקול ובקל נבין חולשת הסברא שנדחק כדי לקיים שהוא הכחשה גמורה ולא ניתן לדרוש שהרי לא נזכר קול כלל גבי וירד ה' על הר סיני וי"ל עדיין שהקול נשמע משמים א"נ שהקול נשמע מן השמים וגם מן הארץ ומד' רוחות כמ"ש רז"ל באמת במדרשים.
כה וילפות' דרז"ל בהכרעת שני' כתובים הנזכרים אינו מבואר בפסוק השלישי כלל רק הוא עצמו דרש מרז"ל מלמד שהרכין הקב"ה השמים וכו'. גם רש"י בחומש מזכיר הדרש לא פסוק השלישי כלל ע' ילקוט ס"פ נשא לא מבעיא לגר' הראב"ד שפסוק המכריע הוא כי מן השמים דברתי עמכם שלא נזכר ארץ כלל ומה זו הכרעה וצ"ל דההכרעה היא ממ"ש אתם ראיתם כמ"ש הק"א וא"כ ע"כ הדברים חוזרים לדרז"ל אלא אפי' לגר' הר"ש שפסוק המכריע הוא מן השמים השימעך את קולו כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ ג"כ לא נזכר בקראי לא כבודו ולא אשו וגבורתו וע"כ חז"ל דרשו זה. נמצא חזרו ש"כ המכחישין לדרז"ל כ"ש למה שהביא הרב בק"א גר' ד"א מלמד שהרכין וכו'.
כו ומצאתי בילקוט דר"ע ס"ל לתרץ מסברא ולא ס"ל שהפסוק השלישי מכריע למה לא ניתן לנו רשות הלא התורה הפקר היא וכמו שנעשה בשאר פירושי דקראי וכמו שכתב רש"י בחומש שפירש פירושו ואח"כ כתב ורז"ל דרשו כ"ש במקום שאין פסוק שלישי דמצינו בכמה דוכתי דנחלקו רז"ל בישוב הסתירות הנראות והנה במס' נדה דנ"ו ע"א יליף ממ"ש בטומאת השרץ מה"ם ובה"ם שיש חילוק בין לח ליבש ובת"כ דע"ה ע"ד בדפוס ק"א יליף מינייהו דשיעור טומאתו כעדשה והאם ג"כ ש"כ המכחישים.
כז ועוד נקשה לדעת בק"א שהרי אין לנו בכל התורה ש"כ מכחישים ופסוק שלישי מכריע זולת זה ודרז"ל שזכר רש"י ס"פ נשא וגם שם אין סתירה ואין הכרעה מבוארת בפסוק השלישי שהרי נאמר מאהל לא באהל ודו"ק. רק כל פסוקי דסותרי' רמו להן רז"ל אהדדי רובם בדברי אגדה וקצתם בהלכות חמורות לפעמים בלשון רמו קראי אהדדי ולפעמים כתוב אחד אומר וכתוב אחד אומר. ולפעמים סתם כתיב וכתיב קצתם בתורה וקצתם בנביאים ולפעמים הקרי והכתיב כמו בקדושין ר"פ רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן ע"ש דנ"ט.
כח ולפעמים שני מלות רצופים באגדה עזר כנגדו ובהלכה יקריב לרצונו ובע"ה בסמ"ק זכרנו כל אותן שבהלכות כי אין מספר להנזכרים באגדה ואין כאן מקומן רק שקצתם סתירתן חזקה וקצתם חלושה. וגם זולת מ"ש ק"ל על הרב במה שהוציא ש"כ המכחישים ממספר י"ג מפני שלא ניתן לחכמים לדרוש לפי דעתו וקשה מה יאמר בפרט שצריך לכלל וכלל שצריך לפרט שג"כ אין בו דרשה לרז"ל ומ"מ חשיב להו שאומרו התור' נדרשת לא ר"ל מדרושי רז"ל רק קצתם התור' עצמה ביארה ופרשה דוגמת דרוש.
כט ונחזור לענינינו שלעד"נ שכל סתירת הפסוקי' ניתן לדרוש לא לבד לחז"ל רק לכל אדם מבלי שיכחיש דרז"ל. ובדרך אפשר כי כמה פנים לתורה גם בתנאי שלא יחדש בישוב המקראות איזה הלכה וחידוש דין שלא זכרו רז"ל כ"ש נגד קבלת רז"ל זה אין בכוחינו ומ"מ אחר שלפי דברינו דבעינן למימר בהכחשת כתובים בים של שלמה ח"ו הכחשה במציאות לדרז"ל לכן אומר שאפשר לפרש דברי רז"ל ג"כ כדברינו והוא כי ים של שלמה הי' מחזיק תוכו ממש ג' אלפים בת כי הבת מחזקת בחללה ב' סאים.
ל ומפני שהי' ידוע ענינו בימי הקדמונים והי' מוכן למדוד בו תבואות כמו כור שדרכן לגדוש ועולה שליש לפי המדה ההיא הידוע לכן אמר אלפים בת יכיל כדרך מדידת הבתים עם גודשיהן ומ"ש ג' אלפים בת יכיל ר"ל אם נמדד אלפים בת כדרכן גדושות ונמדד אח"כ אותן תבואות בלי גודש כמו ענין מדת ים של שלמה יהיו ג' אלפי ' וזהו פי' לגודשא הוי ר"ל אם נמדד הבתין מחוקין עם הגודש הראוי להם כשהם גדושין ודוק. ונדחק בזה להשוות דברינו לדרז"ל (ואם רע בעינך לפרש הש"ס כך דצריך לומר מ"ש שם בת כמה הוי ג' סאין שר"ל עם הגודש גם לא יתכן שפיר מ"ש ההוא לגודש' מ"מ נ"ל דגם תירוץ שלנו עלה על דעת הש"ס בישוב שני הכתובים דאל"כ קשה למה מקשה הש"ס והא כתיב ג"א בת על ברייתא ולא רמי קראי אהדדי אלא ע"כ ס"ל דודאי קרא ל"ק די"ל דמדת בת בלי גודש רק ב' סאות וכמ"ש רק לפי מ"ש בברייתא קשיא ודו"ק) ומ"מ דרכינו מצד עצמו מרווח וא"כ עכ"פ לא מיירי במדידות י"ש בגודש.
לא ואני רואה חובה לעצמי על מה שלפי מ"ש אין הבת מחזיק בחללו רק ב' סאים. הא כתיב ביחזקאל מ"ה מעשר הבת מן הכור ג"כ שם מעשר החומר הבת ומ"מ י"ל שהיו להם שתי מיני כורים הא' מחזיק חללו כ' סאה ומ"מ מדתו ל' סאה ע"י גודש והי' מיוחד למדוד ביבש. ובדוגמתו בג' מרחקיו הי' הבת מחזיק ב' סאה ובגודש ג'. וכור המיוחד לדברים לחים הי' גדול וחללו למ"ד סאה כמ"ש במלכים א' ה' כ' כור שמן ובזה הבת חללו ג' סאין כי עיקרו מיוחד ללח כבד"ה שם ב'. וא"כ שני המקראות מיירי בחלל הבת בלי גודש ודלא כש"ס רק בד"ה לכבוד שלמה הגדיל מדתו ע"י בת דיבש. (ע' בספר חסד לאברהם מעין ב' נהר כ"ו ד"ך ע"ב איך נשתבש בגמרא זו רחמנא לצלן).
לב ואפשר כי יש עוד דברי סוד וסתר בשני פסוקי' אלו דאלפים בת וג"א בת כי בחטא אדה"ר נתקלקלו ג' אלפים מאמ"ת ומאדנ"י ומאד"ם ונשאר מת דין דם נגד ע"ז ג"ע ש"ד ע' בר"מ דברים ע' רט"ו ובע"מ מח"ד ח"ג פי"ז וי"ח ע' י"ד אותיות ל"ו ודהמע"ה תיקן אמת לכן לא טעם שינה אפי' בלילה ולא הספיק לתקן דין כמ"ש ויהי דוד עושה משפט וצדקה והוא פשרה כדרז"ל גם דם כמ"ש הקב"ה לו לא תבנה הבית כי דמים רבים שפכת רק בנך שלמה כי שלום וכו' ובו נאמר כי ה' אתו לעשות משפט ואת זה שאל בחלומו ונרמז באלפיים בת ב' אלפים שתיקן הוא ועם אביו נתקנו ג' אלפים. וענין בת ידוע ליודעי חן כי עיקר הפגם שם.
לג א"נ י"ל ע"פ הידוע שסוד ג' קווין שבספריות סוד כ"לי כהן לוי ישראל באופן שמגיע ממאה יו"ד לוי ומהם א' לכהן ויש בז' ימי בראשית גג"ת נה"י ב' סגולי"ן וע"פ סוד הנ"ל הם ב' אלפים כי במלת אלף נרמז הסוד שהוא גי' ק' י' א' ועם ג' ראשונות שהם כח"ב סגולתא שהם נכללים שם בהעלם גדול כמ"ש בספ"ר הם ג' אלפין וכלם נמשכין לבת מלך מדתו של דהמע"ה. א"נ י"ל ג"כ ע"פ הקדמה הידועה בספ"ר שהקדושות מתרבות ממדה למדה ממטה למעל' מעשר לעשר מצינו למידין אם נחשב לבת מלך הענייה דלית לה מגרמה כלום אחד יבא למדה ראשונה בבנין חסד לאברהם ב' אלפים דהיינו אלף אלף ועד שם תתרבה בגילוי המקורות וכמ"ש בת היתה לאאע"ה ובכל שמה רק עם המקורו' הנעלמו' המתרבים ומתעלים עוד יבוא לכ"ע ג' אלפים דהיינו אלף אלפי אלפים והארכנו עוד בחלק הסוד בספרי עה"ח בג"ה וכאן באגב באנו רק בהערה מעוטה].
לד ודמי למ"ש גם שם כל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו ג"ט שכתבו התוס' שג"כ אינו מדוקדק לחכמי מידות. ודבר זה ברור במוחש כמ"ש לקמן אי"ה והנה יצא לע"ד מזה שמ"ש רז"ל ריבוע יתר על העיגול רבוע ג"כ אינו מדוקדק שהרי בתוס' דסוכה ריש דף ה' הוכיחו זה על מונח קיים דכל שיש ברחבו טפח והם דברים ברורים ונכונים וישרים בחוש ובשכל ואחר שאין כלל כל אמתא מדוקדק ממילא גם ריבוע יתר על העיגול רבוע אינו מדוקדק רק פחות מעט.
לה [וכ"כ המהנדס ארכמידוס זכרו בספר גבורות ה' מדרגה ב' שערך שטח המרובע של אלכסון העגולה מול שטח העגולה בערך י"ד אל י"א ש"מ שאין מרובע יתר על העיגול שליש רק פחות דאם הי' מדוקדק הי' בערך י"ד אל יוד וחצי או י"ד וב' שלישי' אל י"א. וממ"ש שם מדרגה ג' וז"ל לדעת שטח העגולה תכפול חצי האלכסון אל חצי ההיקף ויצא השטח וכו' (שמ"ש בתר הכי היינו זה הראשון שזכר למבין) והוא מיוסד על כלל כל שיש ברחבו וכו' עד"מ עיגול עשר על עשר הקוטר הוא קו החולקו שמו אלכסון הוא עשר תכפול חציו הוא ה' על חצי ההיקף הוא ט"ו הרי ע"ה והוא השטח ע"פ מ"ש רז"ל שהעיגול פוחת רביעי' מהמרובע ישר יוד הוא קוף. וכשם שקו היקף מעט יותר וכתב שם שהוא חלק שביעי' בקרוב.
לו נמצא עיגול עשר מדת קו הסובב ל"א וג' שביעי' שהוא חצי בקרוב וא"כ חצי ההיקף ט"ו וה' שביעי'. ואם תכפול ה' שהוא חצי אלכסון על זה יצא ע"ח וד' שביעי' נמצא מרובע עשר שהוא קוף אינו מוסיף שליש ואין העיגול פוחת רביעי' רק העיגול ג' רביעי' הרבוע ועוד ג' וד' שביעי' שהם כ"ה שביעי'. וזה בעיגול עשר.
לז ולפי זה בא לאמה אחת עגולה ג' רביע אמר ורביעי' משביעית שהוא חלק כ"ח שהרי עשר על עשר ק' אמות. ורא איך מכוון למ"ש שערך עיגול י"א הוא מרובע י"ד כי י"א הוא ג' רביעי' מי"ד והוא יוד וחצי ועוד חצי שהוא חלק כ"ח מי"ש. ומ"מ הודו ואמרו שאינו מדוקדק כי א"א לצמצם בחשבונות אלו למדנו מדבריהם ששיעור היותר בהיקף מדברי רז"ל על הקוטר הוא היותר על העיגול מדרז"ל שאמרו שפוחת רבעי' וממילא ג"כ מ"ש ריבוע בגו עיגולא הוא פלגא מריבוע החיצון בחוש מדקדק אינו פוחת מן העיגול שליש העיגול רק מעט פחות כי מע"ח וד' שביעי' נעשה חמשים.
לח וכאן בן חכם בעיניו שואל האיך יתכן דשיעור יתרון ההיקף של העיגול היותר על ג' פעמים הוא ממש שיעור הנוסף על עיגול שתוך הריבוע יותר מג' רביעי הרבוע והוא חלק כ"ח ואיך יתכן זה שלא יתוסף העיגול על המשושה שוה הצלעית שמדתו ג"פ קוטר העיגול רק חלק מ"ח כי למראית עין נראה כי ששה קשתות עולים יותר ויותר חוץ לצלעות המשושה וכאשר כתבנו שעיגול יוד על יו"ד שעולה שי"ן משישה כזה עולה רק רנ"ג ונפתח כמעט השתות. ולא מחכמה שאל זה כי אין בהשוות ולדמות יחד שיעור חסרון ויתרון קו המקיף אל מה שנחסר ונעדף מה שמחזיק המקום בתשבורתו כמ"ש ג"כ תוס' במס' סוכה. ותדע שאם לפניך עיגול שטחי שלם ותקטע ממנו שיעור רביעי' ונשאר שם במקום שנקטע קו ישר וכי נחסר אם נקיף זה עיגול הקטוע רביעי' מקו המקיף בשלמותו ולפעמים יתוסף קו המקיף ע"י שנחסר העיגול כשנחסר בפגם עגול כחסרון לבנה ודו"ק:
לט אבג"ד. ריבוע יוד על יוד.
מ הוזחט"י. עיגולא בגו ריבוע. וגם בעל שש צלעות בקווים ישרים ותשברתו ע"ה.
מא הלס"ח. ריבוע בגו עיגולא. תשברתו נו"ן.
מב אהל"מ. ריבוע קטן מחזיק רביעי' רבוע הגדול וכן הבמ"ס מסח"ד מחל"ג. ה' על ה'.
מג ה"ל. אלכסון של ריבוע קטן הנ"ל וכן ה"ס ס"ח ח"ל. ו' וחומש משביעית קרוב.
מד אכל"ע. ריבוע ארוך ב' וחצי על ה' וכן אהג"ח" ה' על יוד.
מה כ"ל. אלכסון ריבוע ארוך אכל"ע. וכן כ"מ ל"נ מ"נ.
מו כלמ"נ. ריבוע מעויין נעשה ע"י ד' קווי אלכסונים של ריבוע ארוך.
מז יהח"ז. ג"כ ריבוע ארוך תוך העיגול.
מח ה"מ. קו נמשך מקרן זוויות בעל שש צלעות אל המרכז.
מט ש"מ. קו נמשך מאמצע צלע המשוכה אל המרכז.
נ